אין כמו לקחת אליפות על הראש של מכבי
אמרו לנו בשנה שעברה שהאליפות הראשונה הייתה חד פעמית, אבל אנחנו כאן כדי להישאר. אלונה ברקת ראויה להדליק משואה ואפילו לפרס ישראל
אמרו לנו הנה, לקחתם אליפות בשנה שעברה וזה סיפור של פעם ב־40 שנה, אבל לא! אנחנו פה כדי להישאר, כדי לקחת עוד אליפויות והמשחק הזה הוכיח את זה: היינו בפיגור, יצאנו ממנו ולקחנו את התואר.
לפני המשחק היה לי שידור בטלוויזיה. אני באולפן והראש שלי במשחק. הזמנתי אחיינים וחברים לראות איתי את המשחק וזה היה אושר גדול. אני רוצה להגיד תודה לכל השחקנים, לאחל רפואה שלמה למאור בוזגלו, תודה לאלונה, לצוות המקצועי. זו גאווה! אני הולכת לחגוג, לשיר, לרקוד, לשתות, אי אפשר לתאר את הגאווה. אנחנו רוצים להגיד למכבי תל אביב: תורידו את האף. אנחנו מבאר־שבע ואנחנו אלופים.
כל העונה הזו הפועל באר־שבע עושה הרבה דברים טובים, מעבר לכדורגל: היא פיתחה את העיר, את הניהול בכדורגל והפכה למודל הצלחה. היא היוותה דוגמה לאיך מנהלים מועדון, איך מנהלים שחקנים. אתה אף פעם לא שומע על סכסוכים בין שחקנים, ובמקביל רואה בעיניים דו־קיום. אפשר לראות את זה למשל אצל אמא של מהראן ראדי, שחגגה את החגים ביחד עם כולם.
העונה הזו התחילה עם אירופה, וגם שם הוכחנו איזו קבוצה ענקית אנחנו. עשינו כבוד לכל המדינה בהופעה המרשימה במוקדמות האלופות ובליגה האירופית. אני מקווה שבשנה הבאה נצליח באירופה אפילו יותר.
באמצע העונה, כשמיגל ויטור נעדר בגלל פציעה נכנסנו למעין משבר, הקבוצה השתתפה במספר מסגרות בו זמנית, היה עומס ולחץ, היה בלבול ולמרות הסגל הרחב השחקנים קצת נפלו מהרגליים. אבל ברגע שהסתיים הקמפיין האירופי, הקבוצה חזרה לעצמה והציגה שוב כדורגל נפלא. המשבר הזה דווקא חיזק אותנו.
עובדה שהקבוצה חזרה לשדר עוצמה ולקחנו אליפות שלושה מחזורים לסיום העונה. זה הזמן לתת לאלונה את הכבוד הראוי, להעניק לה את פרס ישראל ואפילו להדליק משואה.
השורה התחתונה היא שהפועל באר־שבע היא קבוצה שמחה, השחקנים אוהבים זה את זה, אוהבים את המאמן, אוהבים את הקהל, ורואים את זה על הדשא. המתנה שהם נתנו לנו זו אליפות שנייה ברציפות, ואין דבר מתוק מזה!
לפנייה לכתב/ת 
