"התקווה" הראשונה שלי: זכרונות של ילדה חרדית
בפעם הראשונה ששמעתי את ההמנון לא הבנתי את המילים - רק הבטתי בקהל, אבל אז הבנתי שאני שייכת. חיפשתי את הטקסט כדי ללמוד אותו בעל-פה, כמו ששיננתי את פרקי אבות. אני גם שרי של פעם שלא יצאה מביתה כי אסור להסתובב ביום העצמאות, וגם שרי שיודעת שאין לי ארץ אחרת. ואני אמא גאה לשני בנים: האחד במדי החרדים - והשני במדי הזית
תישבעו לי שאתם יודעים מה עובר בראשה של ילדה חרדית ביום השואה; מה היא יודעת על היום הזה ולמה ציינו אותו. תישבעו שאתם מרגישים את חדרי הלב של הילדה הקטנה המסתובבת בשכונה של חובשי כיפות שחורות. לכו תספרו לי מה עובר בראשה כשהיא עוברת ברחוב ורואה אנשים עוצרים דום ומרכינים את ראשם באותו רגע.
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. תעשו לנו לייק >>
גדלתי במשפחה חרדית. אבא שלי היה רב שכונה בירושלים. התחנכתי בבית ספר "בית יעקב"; חרדית הארד קור. ואני זוכרת את התקופה שאחרי פסח: את יום השואה, את הצפירה, את הכאב שחדר לתוך הלב, את דמעות העצב והלב שנצבט כאילו ידעתי, ולא ידעתי. לא באמת הבנתי.
קראו עוד בערוץ היהדות :
- "רציתי להכיר אותו יותר": פרויקט ההנצחה של תלמידת האולפנה
- פעם בשנה: כי סולידריות זו לא אהבת חינם/ חיים אקשטיין
- הילולת ל"ג בעומר: חשש לכאוס, "מסכנים חיי אדם"
ומקודש לחול בהתקרב יום העצמאות, המורות הודיעו שאין ללכת ברחובות. אנחנו לא מה"אלה", מאותם "הציוניים, החוגגים את מה שאין לחגוג". אף פעם לא שאלתי. קיבלתי כי כך אמרו. ואני? אני עוד חיילת שעושה את מה שדורשים. למה? כי כך אמרו.
"התקווה" הראשונה שלי
ולימים יצאתי לעבוד בעולם הגדול, במקום שתמיד חששו שניפול, עם אנשים חילונים ודתיים ומסורתיים. אני זוכרת את הפעם הראשונה שעמדתי בחידון התנ"ך עת ראש הממשלה עמד על רגליו עם כל הקהל, והתחיל לשיר את מה שמסמל אותנו; את אותה סיבה שאני ואת חיים במדינה שלנו, את המנון "התקווה".
לא הבנתי את המילים - רק הבטתי בקהל, אבל אז הבנתי שאני שייכת. שייכת לאותו עם. אני חלק בלתי נפרד. החלטתי שאני חוזרת הביתה ומחפשת את הטקסט כדי ללמוד אותו בעל-פה, כמו שלמדתי בעל-פה את פרקי אבות.
כי בשבילי זה ההיסטוריה, המהות של מי שאני ומה שאני עושה כאן, בארץ שלי ארץ ישראל. והיום כשילדיי מחליטים שהם רוצים לשרת את ישראל - אני שומעת שני קולות: האחד מהעבר, והאחר של כאן ועכשיו.
אני גם שרי של פעם שלא יצאה מביתה כי אסור להסתובב ביום העצמאות, וגם שרי שצועדת היום בגאווה כי זו המדינה שלי. אין לי ארץ אחרת.
אני האמא לשני בנים: האחד לובש את מדי החרדים - והשני במדי הזית של הגדוד שפרץ את החומות. אני האימא הגאה.
לפנייה לכתב/ת 
