"רק היום הבנתי שלא תחזור". חושן כותבת לאבא, מפקד דובדבן

סא"ל אייל וייס ובתו חושן(צילום רפרודוקציה: סבסטיאן שיינר)

אבא - מילה של עוצמה.

15 שנים שאתה לא כאן.

15 שנים וכל כך ריק בלעדיך.

15 שנים של חיסרון.

15 שנים שהעצב רק גדל.

אבא, אני מתגעגעת. רק היום הבנתי שאבדתי את הדבר הכי יקר לי בחיים, שום דבר כבר לא אותו דבר. רק היום הבנתי שלא יהיה מי שילווה אותי לחתונה שלי, שלא יהיה מי שיתמוך בי, שלא יהיה מי שיקשיב לי. ורק היום הבנתי שהלכת. הלכת לפני 15 שנה אבל רק היום הבנתי שלא תחזור.

תמיד אהבתי ואוהב. גם אם אתה לא פה איתי, תמיד תהיה בלב שלי. הרבה פעמים ניסיתי לחשוב אם למילה "אבא" יש משמעות מעבר לכינוי לאדם קרוב אליך. אצלי היא לא נמצאת, אני לא אומרת אותה. אך ברגע שאני שומעת את המילה הזאת, עולים בראשי רגשות שונים: אהבה, בריאות ואושר. את כל אלו אי אפשר להרגיש אם אתה, "אבא", לא נמצא כאן, ואני לא יכולה לחלוק אותם איתך.

בזמן האחרון אני שומעת חברות שאומרות, "אוי, אבא טס לחו"ל לשבוע", מפגינות את הגעגוע הרב אליו. אני יושבת וחושבת, לאט לאט מבינה שאתה שם למעלה ולעולם לא תחזור. אני יושבת בלילה וחושבת, הולכת לבית ספר, לבילויים, לעבודה, לספורט. תמיד המחשבה עליך הולכת איתי - אם אתה דמות כל כך קרובה, למה אתה לא כאן? למה לעולם לא תחזור? למה עברו 15 שנה בלעדיך, ואתה לא תבוא יום אחד ותשאל אותי את הדבר הבסיסי, איך היה היום שלך?

תמיד אמרו לי שאתה גיבור, חזק, החלטי, מוביל, בעל מטרה, ספורטיבי. רצית שלבת שלך יהיה שיער מתולתל שחור אבל אני שמחה ששלי קצת יותר בלונדיני, עושה ספורט או יותר נכון מכורה לספורט, דבקה במטרה ומובילה. מקווה שאתה שם למעלה רואה את הבת שרצית!

תמיד רציתי להסתכל בדברים שלך - בבגדים, בבשמים, במדים ובנעליים, אבל חשבתי שיום אחד תראה לי אותם ותעביר לי דברים. עד שהחלטתי שאני הולכת לפתוח הכול, לראות מה היית, על מה לא שמעתי. כל דבר גרם לי רק לראות כמה דמות חסרה אתה כאן בבית!

לפעמים אני קצת בוכה לך שקשה לי, שאני לא יודעת מה לעשות ואיך להמשיך. אבל אתה מרגיע אותי עם הפנים הטובות והחיוך הכל כך יפה שלך, ואומר שיש לי כוחות עצומים, שרק אאמין ושהטוב בדרך אלי. שלבכות זאת לא חולשה. אתה מסיים בזה שאתה כל כך דומה לי ואני צוחקת ואומרת לך, אבא, אני זאת שדומה לך, ואני גאה להיות דומה לך, שואבת ממך דוגמה של טוב לב, חוזק, עוצמה, לא לוותר, ביטחון.

זכיתי להיות הבת שלך ומבטיחה שלא אאכזב אותך.

תשמור עלינו מלמעלה.

אוהבת אותך לתמיד,

חושן

סא"ל אייל וייס נפל בפעילות מבצעית בכפר צידא, סמוך לטול כרם, ב-15 בפברואר 2002. בן 34 בנפלו. הותיר אחריו אישה ובת, בת שבעה חודשים, אם ושתי אחיות.