על הכתפיים של בכר
זה היה נוקאאוט מוחץ לליגה, למכבי תל אביב, לחנפנים ולגונבי הדעת. כששחקני הפועל ב"ש יסתכלו על צלחת האליפות שיקבלו, הם יראו עליה את פניו של המאמן, זה שהגיע מלמטה עד לאולימפוס
מאוחר בלילה שבין שני לשלישי, כששחקני הפועל באר-שבע ירימו את צלחת האליפות הקטנה שכל אחד מהם קיבל ויביטו בה, הם יבחינו בדמות משתקפת מולם. וזה לא יהיה הפרצוף שלהם – אלא ראשו של ברק בכר.
אם האליפות בעונה שעברה הייתה עמוסה בנרטיבים היסטוריים ונשענה על דמותה של אלונה ברקת כ"משה" שמוציאה את המועדון מ-40 שנה במדבר, העונה אלה הכתפיים של בכר שסוחבות קבוצה שלמה לתואר. תסתכלו עליו, ותבינו כל מה שצריך לדעת על העונה הזו.
זו קודם כל הצלחה טקטית ומקצועית חסרת פשרות. שליטה מוחלטת, דורסנית ושוברת שיאים, מקורית ואינטליגנטית, עם ניצחונות חשובים ברגעים קריטיים ושילוב כה נדיר של הצלחה באירופה ובליגה. ובעיקר – היכולת לנהל משברים, ואנשים.
אפשר לשים את האצבע על ההבדל בין מכבי ת"א להפועל באר-שבע של העונה, בנקודות המשבר מול הכוכבים. כי אם הסכסוך בין ארבלדזה לטל בן-חיים (כמו גם סוגיית המעבר שלו לברוז' שהתפוצצה לאחר סערה) גרם לפתיחת העונה המדהימה שלו להיעצר ולו עצמו לשקוע, עם מאור בוזגלו זה היה אחר. למרות הפוסטים, למרות יעקב. הייתה לברק בכר את היכולת לנהל, שוב, סיטואציה בעייתית מול שחקן, ולגרום לו עדיין לתרום מבלי ששום דבר מהמרקם הקבוצתי ייפגע.
הייחודיות שלו זה השוני לעומת העולם שבו הוא נמצא. הוא מתבלט לחיוב בעולם ששייך לחנפנים, למאמנים (רובם, לא כולם) שמתמחים קודם בגניבת דעת, או בקשרים הנכונים, או עוזרי מאמנים שהפכו למאמנים רק בגלל שהסכימו לא לפצות פה אל מול הבעלים.
צריך היה לראות את בכר עם הצוות שלו לאחר משחק האליפות, איך סחב את כולם אל מול המצלמות כדי להודות להם. היה שם משהו אמיתי, כן, של מנהיג שיודע לנהל ויודע להיות חבר ולהקיף את עצמו באנשים נכונים. חבורה ששוברת קלישאות על אנשי מקצוע ישראלים שלא יכולים להצליח, שרק זרים יכולים. שאולי אנחנו לא כאלה גרועים כמו שאנחנו עושים את עצמנו.
הסיפור של ברק בכר הוא הסיפור הנכון שיש לספר כאן על מאמני כדורגל.
מגן ימני פשוט שבילה את רוב שנותיו בליגה הלאומית. לא כוכב, לא סופרסטאר על המגרש, לא אחד שמזלזל בסטטיסטיקות מתקדמות או חזיות GPS, ובמקביל לא שוכח את המגע האנושי. אחד שעשה את הדרך האיטית והנכונה במעלה ההר, עד שהפך להבטחה הגדולה ביותר שיש כרגע לכדורגל הישראלי להציע.
וזה מה שבאר-שבע רוצה לראות מצלחת האליפות שלה: פרצוף רגוע, מדויק, אמיתי. ועם מלא ג'ל בשיער.
