תשואות והתרגשות: פרס ישראל ל"אבא של החיילים הבודדים"
תשעה פורצי דרך קיבלו את הפרס בטקס שנעל את אירועי יום העצמאות ה-69. צביקה לוי, שנחשב ל"אבא של החיילים הבודדים" זכה בפרס על מפעל חיים. הקהל באולם נעמד על רגליו כשלוי, חולה בניוון שרירים, דיבר על החיילת ג'ולי ויינר ז"ל, שנרצחה בפיגוע: "המילים האחרונות שלה היו מתוך התקווה"
בבנייני האומה בירושלים נערך אמש (יום ג') טקס הענקת פרסי ישראל לשנת תשע"ז. בטקס השתתפו נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין, ראש הממשלה בנימין נתניהו, נשיאת בית המשפט העליון השופטת מרים נאור ושר החינוך נפתלי בנט. ynet העביר את הטקס בשידור חי.
את מרב תשומת הלב בטקס משך אלוף-משנה במיל' צבי (צביקה) לוי, שקיבל את פרס ישראל על מפעל חיים עבור תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה. לוי, שנחשב במשך יותר מ-20 שנה ל"אבא של החיילים הבודדים", חלה לפני כשנתיים בניוון שרירים (ALS). עם הכרזתו על קבלת הפרס נשמעו באולם תשואות ממושכות והקהל כולו עמד על רגליו.
לוי, שהובל לשולחן הנשיאות בכיסא גלגלים, ביקש לומר דברים מאזור שולחן הנשיאות. "לפני 16 שנה, חיילת בשם ג'ולי ויינר יצאה מקיבוץ זיקים לבה"ד 1, להתחיל קורס קצינים, והיא אמרה לי 'חכה לי בשער עם חבילה וחיבוק'. היא צלצלה אליי מצומת אזור בתחנת הדלק ואמרה לי 'צביקה, בוחנים אותי על התקווה, אתר רוצה לשיר איתי?'. אמרתי בשמחה והיא שרה בית ואני שרתי בית, ובסוף היא שרה לבד את התקווה. כשהיא הגיעה ל'להיות עם חופשי בארצנו' קולה נגדע ויותר לא שמעתי אותה".
הוא סיפר עוד כי "ניסיתי לצלצל כמה פעמים והיא לא ענתה לי. אחרי שלוש או ארבע דקות היה מבזק בגלי צה"ל: 'באזור יש הרוגים'. רצתי מהר, לבשתי מדי זית, כומתה אדומה על הראש וטסתי למקום הפיגוע. אמרתי 'יש פה חיילת בודדה הרוגה, אני אזהה לכם אותה במיידית' וזיהיתי אותה. היא הייתה עם הטלפון שמוט ומילותיה האחרונה של ג'ולי ויינר ז"ל, עולה מצרפת, היו מתוך התקווה. לכן, כששרים את התקווה בכל יום עצמאות, הזיכרון עולה בי, בדמי ובנפשי ואני מניח עד היום. על כל קברי לוחמי צה"ל שאני מספיק במצבי להגיע אליהם, תודה רבה לכם".
סמלת ויינר, בת 21 במותה, נולדה בישראל אך עברה להתגורר בגיל 9 עם משפחתה בעיר נאנט בצרפת. היא חזרה לארץ והתגייסה לחיל האוויר. ב-14 בפברואר 2001 היא נרצחה עם שישה חיילים נוספים ואזרחית בפיגוע דריסה בצומת אזור. מחבל פלסטיני מעזה, הסיט אז את האוטובוס שבו נהג מנתיב נסיעתו ופגע בחיילים ואזרחים שעמדו בתחנת האוטובוס. ויינר נקברה בהר הרצל בירושלים.
לפי נימוקי השופטים, "זה עשרות בשנים שלוי עושה למען מאות ואלפי החיילים מחוסרי האמצעים ומטפל במסירות ראויה לשבח במשפחות שכולות. מדובר במפעל חיים של אדם אחד, שהייתה לפעילות של תנועה שלמה".
בנוסף קיבל פרס מפעל חיים דוד (דוידל'ה) בארי על תרומתו למדינה, בכינון המפעל היחיד שלו שהיה למפעל לאומי - עיר דוד. בארי הוא מנכ"ל עמותת אלע"ד ומי ש"הפך" לפי נימוקי השופטים "את עיר דוד לאתר מורשת, חינוך ותיירות לאומי ובינלאומי מן המעלה הראשונה". גם בעת הענקת הפרס לבארי קמו רבים מהיושבים על רגליהם והריעו לו ממושכות.
שר החינוך בנט פנה בנאומו לבני הנוער הישראלים. "אני פונה אליכם כי גם אתם, כל אחד ואחת מכם, יכולים להיות חתן או הכלה העתידיים של פרס ישראל, ובדבריי במעמד מכובד זה אני קורא לכם: תבחרו בדרך חיים של יצירה ופעולה בדרך של יזמות", אמר השר בנט.
הוא אמר עוד כי "נערים ונערות יקרים, כולנו, המדינה, אתם ואנחנו, אם יש משהו שבור במדינה – תתקנו אותו. ממשלה לבדה לא תפתור לכם את כל הבעיות של החיים. האחריות לפעול מוטלת על כולנו ולכן אני מציע לכם נוער ישראלי נפלא לאמץ את הערך של אחריות אישית. המורשת היהודית מלמדת אותנו לפעול".
כלת הפרס המבוגרת ביותר היא ניצולת השואה אגנס קלטי (96), שזכתה ב-10 מדליות אולימפיות כשייצגה את מולדתה הונגריה וקיבלה את הפרס בתחום הספורט. "קלטי", כך כתבו השופטים בנימוקיהם, "נחשבת אחת המתעמלות הגדולות בהיסטוריה של ענף התעמלות המכשירים. הגברת אגנס אימנה מתעמלים והדריכה דורות של מאמנים, אלופים לאורך השנים. החינוך לספורט והנחלתו לדור הצעיר היה אחד הערכים החשובים עבור אגנס קלטי, והיא הציבה רף גבוה במיוחד למורים העתידיים לחינוך גופני כיסוד בהקניית הרגלים נכונים בתחומים שונים לדורות הבאים". את השואה שרדה קלטי לאחר שהשתמשה בזהות בדויה. אך אביה ודודתה נספו באושוויץ.
בתחום חקר ההנדסה זכה פרופ' אורי שקד (74) - מי שנחשב לאחד מבכירי המדענים בעולם בתחום הבקרה התיאורטית. השיטות שפרופ' שקד פיתח נמצאות כיום בשימוש נרחב בכל מגוון התעשיות, כולל בתעשייה הביטחונית הישראלית. לפרופ' שקד תרומה משמעותית גם בהרחבת החינוך המדעי-טכנולוגי בארץ והיה ממובילי המהלך להקמת המכללות האקדמיות להנדסה שתרמו להנגשת החינוך האקדמי לאוכלוסיות רבות. שקד הקים ב-1985 את תוכנית ההכשרה באוניברסיטת תל אביב לתואר ראשון של הנדסאי אלקטרוניקה מצטיינים והיה ראש התוכנית הראשון.
בתחום חקר החינוך זכתה פרופ' מלכה מרגלית, חוקרת בעלת שם בינלאומי מוביל בתחום החינוך המיוחד וחקר ליקויי הלמידה. מחקריה הטביעו חותם משמעותי על פיתוח החינוך המיוחד בישראל לאורך השנים. מחקריה מוכיחים כיצד תקווה משרה הישגים גבוהים אצל תלמידים, וכיצד שיפור כוח הרצון המנטלי מהווה כלי לחולל שינוי אישי מרחיק לכת. לפעילותה של פרופ' מרגלית, כיום דיקנית בית הספר להתנהגות במרכז האקדמי פרס, נודעה השפעה רבה על החינוך המותאם לצרכים אינדיווידואליים והחינוך לבעלי מוגבלויות שונות.
בתחום חקר מחשבת ישראל זכה פרופ' יהודה ליבס. לפי נימוקי השופטים מדובר בחוקר מבריק ומוביל בחקר הספרות המיסטית היהודית לדורותיה. "תרומותיו הסגוליות של פרופ' ליבס בתחום ספר הזוהר והשבתאות שינו את מפת המחקר באופן מכריע. פרופ' יהודה ליבס העמיד דור חדש של חוקרים שאותם ואת מחקריהם הוא מלווה במסירות רבה". ספרו הראשון "חטאו של אלישע: ארבעה שנכנסו לפרדס וטבעה של המיסטיקה התלמודית" יצא לאור בשנת תשמ"ו ושיקף את העמקתו בספרות האגדה התלמודית ובמיוחד בממדיה המיסטיים.
בתחום חקר המוסיקה זכה פרופ' אריה ורדי, מוסיקאי ופדגוג דגול, שתרם רבות לקידומה של תרבות המוסיקה הקלאסית בישראל, ולקידומם של המוסיקה הישראלית והמוסיקאים הישראלים ברחבי העולם. בנימוקי השופטים נכתב כי "פרופ' ורדי הנגיש המוסיקה הקלאסית לקהלים רחבים ביותר באמצעות קונצרטים מוסברים ותוכניות טלוויזיה רבות וחדשניות". הוא הקים דורות של פסנתרנים הנמצאים כיום בצמרת העולמית, ובכך השפיע השפעה מכרעת על עיצוב דמותה העכשווית של תרבות המוסיקה הקלאסית בעולם.
בתחום חקר מדעי החיים זכה פרופ' יוסי ירדן שנמנה עם החשובים שבחוקרי הסרטן בעולם. פרופ' ירדן התמקד במחקריו בזיהויים של קולטנים של גורמי גידול האחראים לוויסות תהליכי חיים מרכזיים בתא, הבנת דרך פעולתם, וגילוי השיבושים החלים בהם, התורמים להתפתחות התהליך הסרטני. על בסיס תגליותיו פותחה שורת תרופות אנטי-סרטניות, שחלקן כבר מצוי בשימוש נרחב. לפי נימוקי השופטים, "עבודתו של פרופ' ירדן היא מופת של מחקר ביולוגי חלוצי, שתוצאותיו מיושמות ליד מיטת החולה".
בתחום חקר המשפטים זכתה פרופ' נילי כהן. בנימוקי השופטים נכתב כי "כהן היא מנהיגה אקדמית שנבחרה בגין הישגיה להיות נשיאת האקדמיה הישראלית הלאומית למדעים ויש לה קול חשוב במאבק על דמותו של המחקר המשפטי והאקדמי בחברה הישראלית".
פרופ' כהן, שנאמה בשם כל הזוכים, אמרה בטקס: "כולנו עומדים על כתפיהם של ענקים, הוגי החזון הציוני ומגשימיו גדולי הרוח ויוצרי התרבות, וכולנו מבקשים להמשיך ולבנות חברה אשר על פי מגילת העצמאות תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום, לאור חזונם של נביאי ישראל, ותקיים שוויון חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה, בלי הבדל דת גזע ומין, ותבטיח חופש דת, מצפון, לשון חינוך ותרבות".
כהן אמרה עוד כי "זכינו לחיות במדינה איתנה, מבוססת מבחינה כלכלית, שאת הישגיה ראו הדורות הראשונים רק בחלומותיהם, אך החלום עדיין לא הוגשם במלואו. בצד הציווי לפעול בענווה ולזכור את יוצרי החוליות הקודמות, מוטל עלינו וביתר שאת הצורך להמשיך את מפעל חייהם. עלינו לשאוף ולקיים כאן חברת מופת המקפידה על צדק חברתי, שוויון לכול ושלום ברוח חזון הנביאים ומגילת העצמאות".
לפנייה לכתב/ת 
