הלך עם האמת: על פרישת פול פירס
אחרי 19 שנות קריירה, שבהן רשם אליפות אחת והפך לאגדה במדי הסלטיקס, האיש שלא היסס להצהיר שהוא הטוב בעולם וכונה "האמת", ירד בגיל 39 בפעם האחרונה מהפרקט. לברון: "הצעד הבא שלו הוא היכל התהילה"
אם יש משהו שמאפיין יותר מכל את פול פירס, היא העובדה שמעולם לא התייאש. לא כשהעונות בבוסטון חלפו ושום דבר לא השתנה לטובה, לא כשבסיום העונה הטובה בקריירה שלו לא הצליח להביא את הסלטיקס אפילו לפלייאוף (2006), וגם לא בעונה שלאחר מכן, כשהבין שהקבוצה נמצאת על פרשת דרכים ולא יכול היה לעזור בגלל פציעות.
כל המאבק היה שווה, כאשר בעונתו העשירית בליגה (2007/8) צורפו אליו קווין גארנט וריי אלן, מה שעזר לפירס, שהיה אז הפנים של הקבוצה, לקחת אליפות. בהיסטוריה של הליגה יש שחקנים רבים שעברו מסלול דומה. אלן אייברסון בפילדלפיה וג'ון סטוקטון ביוטה, למשל. אלו שנמצאים באופן מובהק בטופ של הענף משלב מוקדם של הקריירה, הופכים לאורך השנים מזוהים עם הקבוצה, אבל לבסוף מסכמים קריירה עם תחושת החמצה. פירס, האיש שכונה "האמת" והפך לאגדה בבוסטון, הצליח ללכת לנתיב שונה במהלך המסלול הזה. וכעת, כשבגיל 39 הוא הודיע על פרישה כשהוא לובש את מדי הקליפרס, הלב שלו אינו כבד כמו של כדורסלנים אחרים.
הקליפרס, כהרגלם, הצליחו ביום ראשון בלילה לסיים בטעם מר את העונה אחרי שהפסידו 104:91 ליוטה במשחק השביעי בסדרה והודחו. הסדרה הזו הייתה משונה. שתי הקבוצות, שהשיגו מאזן זהה בעונה הסדירה, לא הציגו רמה אחידה, ובסופו של דבר מה שהכריע אותה הייתה פציעתו של בלייק גריפין, שהשאירה את הארסנל של הקליפרס דל מנשק. אז פירס ירד בפעם האחרונה מהפרקט, בעוד הג'אז יצאו מאושרים, עם ניצחון ראשון זה שבע שנים בסדרת פלייאוף ועם כרטיס למפגש מול גולדן סטייט.
מעבר לעונה איומה בברוקלין, שלוש שנותיו האחרונות בליגה הוקדשו בעיקר למעבר לתפקיד חדש - המבוגר המנוסה שבא לעזור לקחת אליפות. הוא דחף את ילדי וושינגטון לסוויפ אדיר בסיבוב הראשון על טורונטו ב־2015, ואז התאחד עם מאמנו מבוסטון, דוק ריברס, בניסיון לגמור את שרשרת הפאשלות של הקליפרס. אבל זה היה גדול גם עליו.
גדול, אבל לא הכי גדול
השאלה המרכזית שנותרה כעת היא מה יזכרו מפול פירס. הוא לא לברון ג'יימס או קובי בראיינט, אבל יורד מהבמה כשהוא במקום ה־15 בכל הזמנים בין הקלעים (26,397 נקודות). אפילו פעם אחת לאורך הקריירה המדהימה שלו הוא לא נכלל בחמישיית העונה של ה־NBA, אבל הופיע בעשרה משחקי אולסטאר ואף הוכתר ל־MVP של סדרת הגמר ב־2008. קנאי הסלטיקס לעולם ידברו על לארי בירד, ג'ון האבליצ'ק וביל ראסל לפני ששמו יעלה, אבל פירס מחזיק בכמות עצומה של שיאים בבוסטון, ומדורג שני בכמות הנקודות אחרי האבליצ'ק.
מדובר במצב ביניים מוזר. כולם מודעים לעובדה שפירס היה הדבר האמיתי, אבל כעת יהיה לו קשה עוד יותר לשמר את מעמדו, בזמן שגלי כוכבים צעירים ימשיכו לשטוף את החוף שאליו פרש כדי לנוח.
מה שבטוח, מי שראה אותו משחק יזכור את היד הלוהטת שלו מהשלוש וכמובן את המלחמה חסרת הפשרות. בעיקר מי שסבל מכך. למשל לברון, שתאמינו או לא, פירס היה האיש האחרון שהדיח
אותו בסדרת פלייאוף במזרח, אי שם ב־2010. לברון היה רק אחד מיני רבים שהביעו אהבה כלפי הסמול־פורוורד הנפלא, כשאמר: "הוא הותיר את חותמו על המשחק. זה מישהו שהיו לי איתו מאבקים רבים, מישהו שתמיד כיבדתי. הצעד הבא שלו הוא היכל התהילה".
הפרידה האחרונה באולם של הקליפרס הייתה חמוצה, כמעט אדישה. היא הגיעה ברגע כואב של הפסד. הפרידה האמיתית, המרגשת, הייתה בפברואר בבוסטון, כאשר הקהל המקומי עטף אותו באהבה מטורפת מהרגע הראשון ועד האחרון. כבר אז היה ברור שזה יהיה משחקו האחרון על הפרקט המקומי, ולמרות שכבר נדד מאז למקומות אחרים, גם אוהדי הסלטיקס ידעו שהוא אחד משלהם, אחד מהגדולים. וכן, אתמול בוסטון הודיעה כי הגופייה מספר 34 תיתלה על גג אולמה הביתי.
כשאחרי האליפות שלקח נשאל פירס מיהו השחקן הטוב בעולם, הוא לא היסס לירות: "אני הטוב ביותר. יש קו שמפריד בין ביטחון עצמי לבין התנשאות. אני לא חוצה את הקו, אלא מאוד בטוח בעצמי". אולי הוא לא היה הטוב מכולם, אבל האמת? "האמת" היה אחד השחקנים המפוארים בליגה ב־19 השנים האחרונות.
לפנייה לכתב/ת 
