לצאת מאזור הנוחות ולישון עם הבנות מחוץ לבית

אני גם אוהבת לצאת לטייל. טיולים כאלה קצרים במרחק של עד שעה וחצי מהבית. מהסוג שקמים אליהם בנחת, עושים מסלול נינוח ובסופו של יום מתיישבים ליד שולחן פיקניק, אוכלים משהו טוב וחוזרים הביתה לאותה המקלחת ולאותם ההרגלים.

לקראת יום העצמאות ויום הולדתה של מדינתנו, חשבתי שהגיע הזמן להיות אמיצה. הבנות כבר גדלו ושומעות סיפורים וחוויות מילדים אחרים, והבנתי שאין מה לעשות וצריך ליצור עבורן חוויות להשוויץ בהן. מה שאומר שהגיע הזמן לצאת מאזור הנוחות ולעוף על העולם באקסטרים.

אורזות את כל הבית ויוצאות לדרך(צילום: אלבום פרטי)

עבורי המונח "אקסטרים" אומר:

• לעשות דברים חדשים שמעולם לא עשיתי.
• להעז להתמודד עם החששות שנובעות מהעמימות.
• להכיל את המתח ואת העצבנות שמצויים לעיתים בכל דבר שעושים בפעם הראשונה.
• לוותר על המוכר, הנוח והברור.
  

לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet

כשאני משנה את נקודת המבט ובוחנת את הדברים אחרת, הרי שבכל אלה מצויה וטמונה גם הזדמנות של ממש.

• להכיר את עצמי במקומות שלא פגשתי.
• להכיר את הבנות שלי בסיטואציות החדשות והמרגשות עבורן.
• להיזכר איך זה ליהנות מחוויות כמו ילדה, חוויה של משהו ראשוני, עוצמתי.
• ליהנות באופן מוחלט מהדבר החדש ואולי לאמץ אותו לחיי, עד שיהפוך יום אחד לחלק מאזור הנוחות.
  

לא בדיוק אזור הנוחות(צילום: אלבום פרטי)

לטורים הקודמים:

- לקלוט מה השגתי בחיים ולהתחיל לבכות

- האמא שמצאה את הדרך לייצר זמן

- כששתי התאומות צורחות בו זמנית

אני לא מגלה לאף אחד דבר חדש כשאני אומרת שזהותו של אדם מתגבשת לא רק ממה שמספרים לו, מהידע האינטלקטואלי שהוא צובר, אלא בעיקר מחוויות שהוא חווה בעצמו - בחושיו, בגופו. תמונות וקולות, ריחות וטעמים, צבעים ונופים.

איך אני אלמד על עצמי דברים פשוטים, למשל שאני אוהבת או לא אוהבת לישון מחוץ לבית? שאני אוהבת או לא אוהבת מדבר ונוף צהוב, ושלישון באוהל תחת כיפת השמיים זה בכלל לא נורא ומלון מיליון כוכבים הוא אולי פחות נוח אבל הרבה הרבה יותר יפה? איך אדע שזה אפשרי לרכוש חברים וחברות חדשים וליהנות במחיצת אנשים, גם אם עד לפני רגע לא הכרנו?

צוברות חוויות(צילום: אלבום פרטי)

הבנות כבר בגיל הנכון, ועכשיו ההחלטה לעשות איתן יותר דברים חדשים, לצבור יותר חוויות ייחודיות ומשמעותיות מתחילה לקבל משנה תוקף. ביום העצמאות ההחלטה כללה יציאה למרחבים פתוחים ולינה באוהל תחת כיפת השמיים, יחד עם קבוצה נוספת של אמהות יחידניות.

ולא, תודה, לא באמת הזדקקנו לגבר כדי להקים אוהל ולהדליק מדורה. יחידניות זה עם מיוחד - חזק. עצמאי. נוכח. כל ההתארגנות לטיול היתה חדשה עבורי ונעשתה באיטיות וסרבול מה. לארוז אוהל, ציוד, שקי שינה, מזרנים מתנפחים וביגוד הולם לתנאי שטח זה לא בדיוק הציוד שנמצא אצלי בארונות, אבל ארגנתי והתארגנתי, וערב קודם הכל היה מוכן ואני הייתי מותשת.

בבוקר השכמנו קום, הזמן טס ויצאנו באיחור. נשמתי נשימה עמוקה ויצאתי לדרך הארוכה. הראשוניות של הכל עבורי ועבור הבנות הייתה מעוררת השראה. אם לרגע חשבתי לקטר אז ויתרתי ושיניתי מחשבה ונהניתי - מהן, מחברה טובה, מקפה וממשחקים.

(צילום: אלבום פרטי)

להתנהל בטבע עם שתי בנות שלעיתים מדברות אלי בסטריאו, או כל כך מרוגשות שלא מצליחות לרגע לשבת זה דבר מאתגר. ראיתי איך האמהות האחרות יושבות בנחת מאורגנות כבר ליציאה ואני עדיין מנסה להרגיע אותן מההתרגשות לקראת מסלול הטיול.

וכשאני אומרת מסלול, אני לא מתכוונת לשביל בפארק רעננה, אלא נחל גוב על גביו העשירים במים. מקסים ומשובב נפש.

החופשה הקטנה והאינטנסיבית בהתרגשויות הביאה עמה למידה עד כמה אני מתחילה ליהנות מהחגים והחופשות ומהבנות בהקשר של שהות משותפת וממושכת. ככל שהן גדלות השיח איתן נעשה יותר ממלא, מצחיק ומעשיר. אני מגלה את עצמי מחדש באמצעותן. ילדותי השנייה. חוויות ראשונות. שחרור וויתור שהוא כולו חופש והתחדשות. ההורות היא מסע מופלא באמת. גנדי אמר שחופש הוא הלך רוח (freedom is a state of mind). אני בהחלט מאמצת את הרעיון.

הכותבת היא אם יחידנית לתאומות בנות חמש, מדריכת הורים לתאומים בשיטת ורד בן פורת ומלווה אמהות יחידניות