11 האגדות של בית"ר ירושלים
במקביל למהפך הפוליטי בארץ, בית"ר הפכה בשנות השבעים לכוח משמעותי בכדורגל הישראלי ועברו בה לאורך השנים שחקנים נפלאים. אבינעם פורת בוחר את הרכב כל הזמנים של אחת הקבוצות האהודות במדינה. אוחנה ומלמיליאן כמובן בפנים, אבל מי משלימים את ה-11?
כשדוד הורן, ראש סניף בית"ר בירושלים הקים ב-1936 את קבוצת הכדורגל "המנורה", עם צעירים חדורי האידיאולוגיה של התנועה הרוויזיוניסטית וביניהם לוחמי מחתרות אצ"ל ולח"י, הוא לא היה יכול לתאר עצמו שבתוך כמה עשורים תהפוך הקבוצה לאחת האהודות במדינה. בהמשך הוחלף שם הקבוצה לבית"ר ירושלים, שלאורך תקופה ארוכה חיפשה והתקשתה למצוא את מקומה בצמרת הכדורגל הישראלי.
- 11 האגדות של מכבי תל אביב 11 האגדות של הפועל באר שבע
- 11 האגדות של מכבי חיפה
- 11 האגדות של הפועל חיפה
- 11 האגדות של הפועל תל אביב
- 11 האגדות של מכבי נתניה
בשנות ה-70, עשור "המהפך" של מנחם בגין, חל המהפך האיכותי של בית"ר גם בכדורגל, בזכות שחקנים מצוינים רבים. שש אליפויות, שבעה גביעי מדינה ושני גביעי טוטו - זהו מצבור התארים נכון לעכשיו.
ניסינו להרכיב, לפי טעמנו, את 11 האגדות (וגם נבחרת ב' המכובדת) של בית"ר ירושלים. בגלל ריבוי המועמדים הטובים, העדפנו להעניק את המקומות בהרכב לישראלים. מבין הזרים, רק סרגיי טרטיאק, שהתאזרח בינתיים, נכנס להרכב הראשון. סטפן שאלוי הוא נציג הזרים בהרכב השני, אבל כמובן שהיו וישנם לא מעט זרים מעולים. בחרנו עוד כמה קטגוריות הכרחיות:
כדורגלני כל הזמנים
אורי מלמיליאן ואלי אוחנה
כואב שצריך לבחור רק אחד, אבל היה קשה מדי לוותר על אורי מלמיליאן או אלי אוחנה. שניים שחתומים באותיות של זהב על הזנקת הקבוצה לשיאים חדשים. שניהם ביחד, שוב בחלוקה כמעט שווה, הבקיעו למעלה מ-280 שערים. שיתוף הפעולה ביניהם היה מדהים וכן, שניהם זכו לכבוד להדליק משואה בערב יום העצמאות בשנים שונות ונבחרו להיכל התהילה של הכדורגל הישראלי. כמאמן, אוחנה הוביל את בית"ר לגמר הגביע (הפסידה בפנדלים להפועל ת"א) ובקדנציה שנייה הביא אותה לאירופה.
דרור קשטן
קשטן, המאמן המעוטר בכל הזמנים עם שש אליפויות ושישה גביעי מדינה, צבר את מירב הצלחתו בבית"ר ירושלים. החיבור בינו למועדון היה מדהים והוא זכה בו בשלוש אליפויות, כאשר שתיים מתוכן הן האליפות הראשונה (1987) והשנייה (1993) ששברו את תקרת הזכוכית. עוד לאוסף של קשטן בבית"ר היו שני גביעי מדינה, גביע הטוטו וגביע אלוף האלופים ב-1985. חוץ מההישגים בקבוצה מהבירה, הוביל את מכבי תל אביב (1996) והפועל תל אביב (2000) לדאבל ואת הפועל כפר-סבא (1982) לאליפות היחידה שלה.
ניהול
רובי ריבלין ואברהם לוי
מדהים. היו"ר של כל הזמנים במועדון כדורגל הפך לנשיא מדינה. ריבלין, אז עו"ד רובי ריבלין, החלו את דרכו בניהול בית"ר ירושלים עם אחיו אליעזר (לייזי) ז"ל בשנות ה-60', המשיך בתחילת ה-70', עזב וחזר שוב אחרי הזכייה בגביע הראשון ב-1976, ועמד בראש המועדון בתקופת הגביע השני ב-1979. צילומי הטלוויזיה בשחור-לבן תיעדו את התרגשותו הגדולה והמתח העצום שבו היה שרוי. בתקופת האליפות הראשונה ב-1987 כיהן כיו"ר המועדון לא אחר מאשר מי שהתמנה לאחר מכן לתפקיד שר האוצר, רוני בר-און; ואם זה לא מספיק, מחליף הריבלינים בתחילת שנות ה-70' היה יהושע מצא, לימים שר הבריאות. קבינט שלם.
אברהם לוי, שהתחיל בכלל כמאמן הנוער, המשיך כמזכיר המועדון, עזב אחרי הירידה ב-1980 וחזר ב-1982. במשך כמעט שלושה עשורים הוגדר כ"מנהל הקבוצה" אבל היה הרבה יותר מכך: סיפרו שכאשר קרתה תקלה בטלפון שלו, בית"ר ירושלים לא הצליחה לתפקד. הוא כיהן במסירות אין-קץ עד עידן ארקדי גיידאמק. לא נשכח גם את התרומה האדירה של משה דדש, שהצליח לאושש את בית"ר אחרי הירידה ב-91' תוך החזרת אלי אוחנה מאירופה לליגה השנייה.
שוער
יוסי מזרחי
שוער ואישיות. מלך הרחבה במשך 15 שנים, מ-1974 שבה החליף טאלנט לא פחות גדול ממנו, יוז'י סורינוב. עמד בשער באליפות הראשונה ב-1987, אחרי יומן של 4 גביעים. השיג גם אליפות בבית"ר ירושלים כמאמן, בקדנציה של ארקדי גאיידמק. הופיע בשער בית"ר 378 פעמים.
מגן ימני
אבי כהן (הירושלמי)
על-אף שזוהה עם בית"ר ירושלים והיה שותף משמעותי באליפות הראשונה, עם ארבעה שערים, רשם שתי אליפויות במכבי ת"א לעומת אחת בקבוצה המקורית שלו. באותה עונה במכבי (1992) הוא הבקיע 17 שערים, מספר בלתי נתפס לשחקן הגנה. יחד עם זאת, בתודעה של כולנו הוא ירושלמי, בניגוד לאבי כהן "התל אביבי", כפי שכונה למטרת זיהוי בין שני השחקנים בעלי השם הזהה.
בבית"ר הוא זכה גם באליפות אחת ושני גביעי מדינה. אחד מהם דרמטי במיוחד: ב-1989 בגמר הבלתי נשכח מול מכבי חיפה שהסתיים בתוצאה 3:3, ובית"ר ניצחה בפנדלים. המיוחד בסיפור היה שער השוויון שכבש בתוספת הזמן, השני שלו באותו מעמד מרגש. הופיע 169 פעמים במדי המנורה בליגה והבקיע סכום נכבד של 33 שערים.
בלם
סרגיי טרטיאק
הזר היחיד ב-11 שלנו. השפיע בשקט שהקרין, בקריאת המשחק ובמנהיגות, על משחק ההגנה של הקבוצה שזכתה איתו בשלוש אליפויות. טרטיאק, שהגיע ארצה ב-1992 מצ'רנמורץ אודסה האוקראינית, השתלב במהרה וייצב את ההגנה באליפות הראשונה. הוא הופיע בה 239 פעמים והבקיע שלושה שערים. לאחר פרישתו, קיבל אזרחות ישראלית ובין היתר היה עוזרו של המאמן יצחק שום בדאבל ב-2008.
בלם
אודי רובוביץ'
למרות שבזמנו בית"ר ירושלים הייתה רחוקה מהצמרת והסתפקה במאבקי עלייה, שהיו מרגשים לא פחות, הפך ל"מיתוס". הרבה בזכות חזותו שהעניקה לו בפי האוהדים את הכינוי "אודי חמודי". אוהדים אימצו אותו אליהם, היה נגיש כלפיהם, ולשלל התכונות נוספו הכריזמה והיכולת לתקשר עם אנשים לא רק במגרש. היה קפטן, איך לא.
הוא אפילו התבלט בפעולות חינוכיות. למעשה, החל את הקריירה כקשר התקפי, תפקיד שבו הצטיין בזכות הטכניקה שלו ובעיטותיו החזקות. עם עליית הקבוצה לליגה הבכירה ב-1968, הוסב לתפקיד הבלם שגם בו הצליח. הבקיע 80 (!) שערים, מספר עצום לשחקן קישור והגנה. פרש בגיל 28 לטובת עסקים בתל אביב.
מגן שמאלי
דוד אמסלם
המגן השמאלי הקלאסי וגבה הקומה (1.91) הגיע לבית"ר ב-1996 ותוך שתי עונות היה שותף לשתי אליפויות. זכה בשתי אליפויות נוספות עם קבוצה (2007 ו-2008), אמנם עם חלק שולי יותר, ובדאבל שנה אחר כך והניף בתור הקפטן את הגביע. שיחק 182 פעמים בבית"ר והבקיע 7 שערים, ובנבחרת הלאומית רשם 31 הופעות. בשלב מסוים שיחק בקריסטל פאלאס הבריטית, אך רשם 10הופעות בלבד וחזר לקדנציה שנייה לקבוצה.
קשר אחורי
יעקב שוורץ
כשיעקב שוורץ התגייס לצה"ל ב-1982, והפסיק להתאמן, בית"ר אפילו לא חידשה את כרטיס השחקן שלו. רק ערנותו של המנהל אברהם לוי הביאה לרישומו. הוא צורף ישירות להרכב הראשון, היה שותף בכיר לאליפות הראשונה וזכה בשלושה גביע מדינה, שבאחד מהם מול מכבי חיפה ב-1989 השחיל את הפנדל המכריע בקרב מהנקודה הלבנה כשגורל זהות הזוכה ברגליים שלו.
היה קשר אחורי שעבד כמו מנוע ואף הצטרף לתקיפה והצטיין בהבקעה עם 39 שערים. נשאר בקבוצה גם אחרי עונת הירידה, ותרם משמעותית לחזרתה שנה לאחר מכן. עונת השיא שלו הייתה ב-1993, והיו לו מניות רבות בזכייה באליפות המדינה. שיחק שמונה פעמים במדי הנבחרת הלאומית.
קשר
אורי מלמיליאן
מה עוד אפשר לומר על אורי מלמיליאן ולא אמרנו? הכדורגלן שהדליק השבוע משואה בהר הרצל, הדליק את אוהדי בית"ר ירושלים כבר בגיל 16, תקופת עלייתו לבוגרים. הנער משכונת ממילא, הבקיע את שער הניצחון בגמר נגד מכבי תל אביב שהביא גביע ותואר ראשון לבית"ר (מול 55 אלף צופים!) ב-1976, מבעיטה ישירה בסמוך לדגל הקרן, אחרי שהחמיץ פנדל בהארכה מול מכבי. נבחר באותה שנה לכדורגלן העונה. בסך-הכול, היה שותף לחמש זכיות בגביע בבית"ר.
היה הכוכב הבלתי מעורער של התקופה, היה גורם עיקרי לשדרוג בית"ר ירושלים, שעד אז נחשבה לקבוצה לוחמת בלבד, ובהשראתו הפכה לקבוצה טכנית עם מהלכי כדורגל יפים. באליפות הראשונה והיחידה שלו בבית"ר (1987) הבקיע מעמדת הקשר 15 שערים, כמו אלי אוחנה. בסך הכל הופיע 423 משחקים במדי המנורה מירושלים והבקיע מספר עצום לשחקן בעמדתו - 140, וסיים פעמיים כמלך שערי הליגה.
הוא השחקן עם המסירה המדויקת כפלס מים, עם הבעיטות החופשיות האומנותיות. ויתר מרצון על קריירה בחו"ל, ועבר בהמשך למכבי תל אביב שבה זכה באליפות השנייה שלו. בנבחרת הופיע ב-62 משחקים והבקיע 16. נבחר להיכל התהילה ולאחד מחמשת הכדורגלנים הישראליים הגדולים בכל הזמנים.
קשר
ויקטור לוי
נחשב כבאלאנס של מלמיליאן ודני נוימן הטכניים, בשלישיית הקישור הנהדרת בשנות ה-70' שכינויה היה "שוקולד, מנטה, מסטיק". הרבה לחלץ כדורים מהיריב ואפשר לחבריו להיות משוחררים לתקיפה. החל את הקריירה בהפועל חצור הגלילית, ומשם עבר לקריית-שמונה. התקבל לבית"ר ירושלים אחרי מבחנים שערך לו המאמן דאז אריה רדלר. כבר בתחילת דרכו בבית"ר סייע לה להתמקם לראשונה באזור הצמרת.
נחשב כמנטור ומורה-דרך לאורי מלמיליאן הצעיר ממנו. זכה עם הקבוצה בגביע הראשון ב-1976, אך לא המשיך לגביע השני (1979) בגלל מחלוקת עם היו"ר רובי ריבלין על החוזה.
קשר
דני נוימן
ניחן ביכולת טכנית גבוהה והבקיע שער בכל אחד משני משחקי הגמר הראשונים בהם זכתה הקבוצה (בשני המקרים היא גברה 1:2 על מכבי תל אביב). שיתף פעולה בצורה מצוינת עם מלמיליאן ו-ויקטור לוי. ב-1972, בהיותו בן 17, המאמן עמנואל שפר העניק לו מקום של קבע בהרכב הראשון.
יחד עם יכולתו, התבלט בראיונות בהבעת דעות "חצופות" ולא שגרתיות. בבית"ר שיחק ב-264 משחקים והבקיע 34 שערים. בניגוד למלמיליאן בתקופתו, עזב את הקבוצה בעת ירידתה לליגה השנייה והצטרף למכבי תל אביב. פחות משנתיים אחר-כך חזר לבית"ר ובה סיים את הקריירה.
חלוץ
אלי אוחנה
השחקן הישראלי היחיד שהשתתף והיה דומיננטי בזכיית קבוצה אירופית בגביע אירופי. זה היה ב-1988 בשטרסבורג, צרפת, כאשר בישל עבור קבוצתו, מכלן, את שער הניצחון על איאקס (0:1), בגמר גביע המחזיקות. בקמפיין עצמו הבקיע ארבעה שערים, מהם שלושה שהעלו את קבוצתו לשלב הבא: צמד ב-0:2 בסקוטלנד נגד סיינט מרין ואחד בתיקו במינסק (1:1) מול דינאמו.
באותה שנה נבחר לכדורגלן הצעיר הטוב באירופה וזכה בפרס "בראבו" (בו זכו מאוחר יותר גם כריסטיאנו רונאלדו וליונל מסי). בבית"ר היה שותף בכיר לאליפות הראשונה ב-1987 (15 שערים). בקדנציה השנייה שלו בבית"ר, אחרי חזרתו ממכלן ומבראגה הפורטוגלית, הוביל את חזרת הקבוצה מהליגה השנייה לראשונה, ואחר-כך זכה בעוד שלוש אליפויות ושני גביעים.
משחקו היה אלגנטי, בעל שליטה מצוינת בכדור ויכולת נגיחה מרשימה. בסך הכול הבקיע בבית"ר 142 שערים ב-271 משחקים. בנבחרת שיחק 51 פעמים והבקיע 17. נבחר בצדק להיכל התהילה ולאחד מחמשת הכדורגלנים הישראליים הגדולים בכל הזמנים.
חלוץ
רונן חרזי
1992 הייתה שנה קסומה מבחינתו של רונן חרזי. אחרי שהמאמן שלמה שרף צירף אותו לנבחרת ישראל עוד כאשר שיחק בהפועל רמת גן מליגת המשנה, בית"ר ירושלים החתימה אותו והוא תרם משמעותית לאליפות באותה שנה: הבקיע 15 שערים ונבחר לכדורגלן העונה. בחמש העונות שלו בקבוצה הוא היה שותף בכיר לשתי אליפויות בבית"ר בזכות 58 השערים שהבקיע ב-134 משחקים.
באליפות השנייה שותף רק בחצי ממנה בשל פציעה, אך כשהיה בריא השפיע והיווה פרטנר טוב לאלי אוחנה בחוד. בנבחרת ישראל הוא מדורג רביעי בכל הזמנים בהבקעות עם 23 שערים ב-53 משחקים, רק בשער אחד פחות משייע פיגנבוים ויוסי בניון המדורגים במקום השני, ואחרי מוטל'ה שפיגלר עם 33 שערים. השלים אליפות שלישית (וגביע) בדאבל של הפועל תל אביב ב-2000.
נבחרת ב'
איציק קורנפיין (שתי אליפויות); שמוליק לוי (שלוש אליפויות), חנן אזולאי (אליפות אחת וחמישה גביעי מדינה), שאול מזרחי (עלייה לליגת העל ב-1968), אופיר שמואלי (אליפות וגביע); שמעון צ'רנוחה (עלייה לליגה הבכירה ב-1968), ז'אן טלסניקוב (שתי אליפויות), יוסי אבוקסיס (שתי אליפויות), יוסי אמינוף (עלייה לליגה הבכירה ב-1968); סימון אלפסי (עלייה לליגה הבכירה ב-1954), סטפן שאלוי (שתי אליפויות).
לפנייה לכתב/ת 
