אחריותו של הכהן הגדול ליצירת חברה חסינה כלכלית

החל מפרשת אחרי מות ועד לסוף ספר ויקרא, אנו מוצאים מספר רב של פרשיות הנוגעות להיבטים חברתיים וכלכליים. שהרי תפקידתן המהותי של כניסתו של הכהן הגדול ביום הכיפורים והקטרת הקטורת הן בחיבור בין עם ישראל ואלוהים. מטרה זו מושגת בתהליך ארוך המתבטא בעיקר בחיבור שבין אדם לחברו. רק חיבור בין אנשים יביא לחיבור בין אנשים לאלוהים.

כתבות נוספות במדור פרשת שבוע כלכלית

אנו מוצאים שאחריותו של הכהן הגדול ביחס לכלל עם ישראל מתבטאת לא רק בעבודתו במקדש ביום הכיפורים, אלא גם בפרשיית ערי המקלט. אותו רוצח שמגיע לעיר מקלט, יכול לצאת משם רק לאחר מותו של הכהן הגדול. בוודאי נראה כמה אחריות יש לכהן הגדול על שמירת האחדות, החיבור והאהבה בתוך עם ישראל.

בפרשתנו אנו מוצאים את תהליך הכפרה על עם ישראל דרך בקשתו של הכהן הגדול בשני מהלכים. הראשון שבהם: וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ (ויקרא, ט"ז, ו'). הסתכלות פנימה אל עצמו ואל בית.

על מנת שהכהן יוכל לאפשר כפרה על עם ישראל כולו, הוא נדרש קודם לעשות עבודה אישית לתיקון עצמי, ורק לאחר מכן עם משפחתו הפרטית. מה שנדרש כפעולה ראשונה היא הדוגמה האישית והאחריות של הכהן הגדול על עצמו כדי לסייע בתיקון וכפרה על עם ישראל כולו.

לאחר מכן מגיע התהליך הרחב שסופו: וְכָל אָדָם לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּבֹאוֹ לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ עַד צֵאתוֹ וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וּבְעַד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל: וְיָצָא אֶל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר לִפְנֵי ה' וְכִפֶּר עָלָיו וְלָקַח מִדַּם הַפָּר וּמִדַּם הַשָּׂעִיר וְנָתַן עַל קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב: וְהִזָּה עָלָיו מִן הַדָּם בְּאֶצְבָּעוֹ שֶׁבַע פְּעָמִים וְטִהֲרוֹ וְקִדְּשׁוֹ מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: וְכִלָּה מִכַּפֵּר אֶת הַקֹּדֶשׁ וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ וְהִקְרִיב אֶת הַשָּׂעִיר הֶחָי: וְסָמַךְ אַהֲרֹן אֶת שְׁתֵּי (ידו) יָדָיו עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר הַחַי וְהִתְוַדָּה עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶת כָּל פִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם וְנָתַן אֹתָם עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר וְשִׁלַּח בְּיַד אִישׁ עִתִּי הַמִּדְבָּרָה: וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנֹתָם אֶל אֶרֶץ גְּזֵרָה וְשִׁלַּח אֶת הַשָּׂעִיר בַּמִּדְבָּר: וּבָא אַהֲרֹן אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וּפָשַׁט אֶת בִּגְדֵי הַבָּד אֲשֶׁר לָבַשׁ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ וְהִנִּיחָם שָׁם: וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַמַּיִם בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ וְלָבַשׁ אֶת בְּגָדָיו וְיָצָא וְעָשָׂה אֶת עֹלָתוֹ וְאֶת עֹלַת הָעָם וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד הָעָם (ויקרא, ט"ז, י"ז-כ"ד).

אם כן, תפקידו של הכהן הגדול הינה מורכבת מאד, הן באחריות הרובצת על כתפיו, הן בעבודתו האישית על עצמו והן בעבודה מתמדת על השכנת שלום ואהבה בקרב העם.

אולי מתפקידנו לנסות ללמוד מתפקידיו של הכהן הגדול על אופן ההתמודדות עם ההתנהלות הכלכלית שלנו, של משפחתנו ושל הסובבים אותנו.

לעלות את המודעות לחברה חסינה

ידוע שסוגיית כלכלת משק הבית מונחת לפתחנו דבר יום ביומו. היא מביאה אותנו להתמודדויות שונות במספר רבדים: ההתנהלות שלנו, איך אנחנו מנהלים תקציב, האם אנחנו מוציאים יותר מהכנסותינו, האם אנחנו מודעים להשלכות של כל הוצאה וכל חסכון ועוד.

הרובד השני, הוא הרובד של כלל המשפחה, הילדים שלנו - האם אנחנו מדברים על כסף במשפחה, האם אנחנו נותנים להם להיות חלק פעיל בחסכון, האם אנחנו מלמדים אותם מה צריך ומה לא צריך ואיך לנהל תקציב.

והרובד השלישי, המרחב החברתי - האם אנחנו עומדים בפני "פיתויים" שהחברה מציבה בפנינו בדמות מבצעים, קניית מותרות שאין באפשרותינו לקנות, לחץ חברתי, להוציא סכום שאין לנו בחתונה או בבר המצווה של החבר.

אולי לא מספיק ב"אל תעשה", אלא גם ב"עשה". בשיח על איך החלטנו לצאת מהמינוס, בדירבון חברים לקחת קורס, הרצאה, ייעוץ, ארגון אירוע חברתי (שכל אחד מהמשתתפים מכין משהו, דבר אשר חוסך משמעותית בעלויות האירוע) ועוד.

ישנן הרבה פעולות שניתן לעשות על מנת להעלות את המודעות ולתת את הכלים ליצירה של חברה חסינה יותר, שמדברת אחריות, כזו ששמה לה למטרה להתחבר אחד לשני ולא ליצור מעמדות.

חברה סבלנית יותר שתוכל להכיל לתוכה גם אנשים חלשים כלכלית. אך אם כל מי שיש לו ינהג באחריות, יסתכל על עצמו, משפחתו וגם על החברה הכוללת, נוכל לראות בעין טובה גם את אלה שאין להם ולהתייחס אליהם כשווים.

כפי שמטרתו של הכהן הגדול בעבודתו ביום הכיפורים היא הקטרת הקטורת והחיבור בין כל חלקי העם (הקטורת מורכבת מסממנים שונים המסמלים את כל חלקי העם), כך עלינו ללמוד לא להסתכל על אנשים דרך הכסף שלהם, אלא לדבר על האחריות, שיוויון ואולי כך נעשה צעד נוסף לחוסן חברתי כלכלי.