לצייר את דאעש
כשדאעש כבש את צפון-מערב עיראק והשליט את משטר הדמים שלו החליט מוסטפה לתעד במכחול את הזוועות: ילדים קטועי איברים, מכוניות תופת ועריפות ראשים. גם כשנידון ל-30 מלקות בגלל כפירה באיסלאם - לא ויתר
אחרי שדאעש פשט על העיר שלו לפני שלוש שנים נשבע מוסטפה א-תאה ליצור עדות לשלטון האכזרי של ארגון הטרור – הוא צייר בחשאי את המראות שנגלו לעיניו. התוצאה היא גלריה של זוועות: מכוניות תופת, ילדים מתים, עריק מדאעש שראשו נערף בכיכר העיר וקצין משטרה לשעבר שנתלה מהרגליים לארבע שעות ואז נורה למוות.
"הם עשו אין ספור פשעים, ואת הפשעים האלה היה צריך לתעד", אומר מוסטפה, בן 58 וסב לנכדים, תושב העיר חמאם אל-עליל הסמוכה למוסול. "לא היו עיתונאים, לא היו מצלמות".
מוסטפה עומד ליד ציור של ילד שידו קטועה. "הוא גווע ברעב ולכן חיטט בזבל, אסף פחיות ריקות של פפסי כדי למכור ושאריות מזון כדי לאכול אחר כך", הוא מספר. מטען צד שטמנו מחבלי דאעש התפוצץ – וקטע את ידו ואת רגליו.
דאעש, נזכיר, יצא למסע כיבושים בצפון-מערב עיראק בקיץ 2014 והשתלט על רוב חלקיה הצפוניים והמערביים של המדינה, בהם מוסול, העיר השנייה בגודלה בעיראק. בערים ובכפרים שכבשו כפו אנשי דאעש את חוקי ההלכה האיסלאמית המחמירים.
אפילו בתוך ביתו של א-תאה, בין ארבעה קירות, ציור הציורים האלה היה משימה מסוכנת. דאעש אוסר לקיים תקשורת עצמאית ואסר ליצור יצירות אומנות שבהן דמויות אדם, דבר הנחשב בעיניו לכפירה. "ידעתי שהם יכולים לירות בי בכל רגע", הוא מספר כעת.
לפני קצת יותר משנה ראה אותו שכנו מצייר – ודיווח על כך לדאעש. הם באו בלילה, טיפסו על החומה המקיפה את ביתו ופרצו את דלתו הקדמית של הבית. בחיפושיהם מצאו ציור של אישה ושל פיצוץ מכונית תופת. בפיצוץ המכונית הזו נהרג בעלה של האישה, חייל בצבא עיראק. זו הייתה התנקשות מכוונת.
אנשי דאעש החרימו את הציורים ואת כלי הציור של מוסטפה והעבירו אותם לשריפה. מוסטפה הועבר לטיפולה של משטרת המוסר ונידון לשלושים מלקות. "אחרי 15 מלקות התחלתי לבכות", הוא אומר. "את 15 הנותרות כבר לא הרגשתי". הוא נכלא ל-15 יום, ובחודש שלאחר שחרורו הוא לא היה יכול לצייר.
"לא יכולתי לאכול, לא יכולתי לצייר. פחדתי", הוא אמר. אבל בסופו של דבר הוא החל לעשות זאת שוב, וצייר ציורים המציגים את החיים תחת שלטון דאעש. הוא החביא אותם במכונית של חבר. כשהכוחות העיראקיים סילקו את דאעש מהעיר בשנה שעברה, מוסטפה לא היה צריך עוד לחשוש שהציורים יימצאו.
כשהוא חושב על הסכנה שנשקפה לו הוא אומר שלא יכול היה לוותר על האמנות שלו. "זו התמכרות", הוא מסביר, "כפי שעישון הוא התמכרות עבור אחרים".
לפנייה לכתב/ת 
