שתף קטע נבחר
הוסף כתבה

50 גוונים של אפור: הפריחה של הקשר ההורס

אנגולו קאנטה, סיפור הסינדרלה הגדול של הפרמייר-ליג שלקח אליפות עם לסטר וקרוב לוודאי ייקח אליפות שניה ברציפות עם צ'לסי, נבחר לשחקן השנה. אולי אין לו נתונים מרשימים של הבקעות ובישולים, אבל בזכותו עוד ועוד שחקנים "אפורים" מקבלים הכרה

שנת 2017. העולם נתון לשליטתם של שני שחקני התקפה על-אנושיים שמנפצים כל שיא אפשרי, הלא הם כריסטיאנו רונאלדו ולאו מסי. ואם תשאלו כל ילד קטן עם כדור ברגל מה הוא ירצה להיות כשיהיה גדול, סביר להניח שאחד משמותיהם יעלה בלי לחשוב פעמיים - ואם לא אחד מהם, אז בוודאי יהיה זה שחקן התקפה אחר. ובכל זאת, משנת 2016 אנו רואים יותר ויותר שחקנים "אפורים" שמוזכרים לא מעט כשחקנים החשובים במערכים של קבוצותיהם.

 

בתחילת העידן המודרני של הכדורגל מאמנים נהגו לשחק עם שני קשרי 50/50 באמצע, שהיו אחראים על חטיפת הכדור מהיריבה והעברתו לשחקני ההתקפה, לקיחת הכדור מההגנה וניהול המשחק מאחור וכניסה כקו שני להתקפה. לאחר מכן נולד ה"פליימייקר האחורי", שחקן אשר משמש כקודקוד במשולש הפוך. תפקידו לנהל את המשחק מאחור ולהוציא התקפות מעבר או מסודרות באמצעות כדורים חכמים. שחקנים אלו לרוב יהיו יותר "אינטילגנטים" ובעלי ראיית משחק משובחת.

 

אנגולו קאנטה (צילום: PFA) (צילום: PFA)
אנגולו קאנטה(צילום: PFA)

 

בעידן הישן היה קשר אחורי הורס, אשר כל תפקידו היה לחלץ כדור מהיריבה להעביר לשחקנים היותר "טכניים" שינהלו את המשחק, מעין בלם שלישי שמשחק מעט מעל ההגנה. שחקנים אלו לא זכורים במיוחד ולרוב לא רואים את העבודה שהם עושים במגרש. אך בשנים האחרונות התפקיד חוזר לשימוש, ויותר ויותר מאמנים משתמשים בשחקנים האפורים הללו, לא רק לעמדה מעל הבלמים אלא במגוון מקומות במגרש, ומייעדים להם מגוון משימות במהלך המשחק.

 

היום, כאשר השימוש ב"ביג דאטה" הולך וגובר, אפשר לעקוב אחר ה"עבודה השחורה" שהשחקנים האלו עושים ולהוציא נתונים חיוניים לתפקודו של הקשר בכדי לאמוד את יכולותיו ואת תפקודו במגרש. סקאוטים שיגיעו למגרשים כדי לחפש את הקשרים האלו ייגשו לסטטיסטיקות ויחפשו בעיקר נתונים על חטיפות כדורים, תיקולים נקיים, כיסוי שטחים וקילומטר פר משחק, ומכאן אפשר להסיק שהצופה הממוצע לא ישים לב נלתונים החזקים של הקשר האחורי המתפקד כך. שחקנים אשר עושים את העבודה השחורה נמצאים מתחת לרדאר של הצופים ולכן לא קיבלו הכרה.

 

אך הבחירה באנגולו קאנטה כשחקן העונה בפרמייר-ליג מעידה על שינוי בגישה כלפי אותם קשרים. למרות שזו הייתה בחירתם של השחקנים, אפשר לראות,ספציפית שקאנטה זוכה לאהדה מהקהל. בדף האוהדים שלו מופיעה הברקה: "הגלובוס מכוסה 70% מים, את כל השאר מכסה קאנטה".

 

אפשר לראות יותר ויותר קשרים אחוריים שמבוקשים אצל הקבוצות הגדולות ומייצרים יותר ויותר כותרות חיוביות. ווילפרד אנדידי מלסטר הגיע למלא את החור שהשאיר קאנטה, ולאחר תקופת התאקלמות קצרה עושה עבודה נהדרת, גאנה גיי מאברטון נמצא גבוה ברשימת החוטפים, נאבי קייטה המצוין מלייפציג מעורר עניין אצל הקבוצות הגדולות ביבשת. וכמובן קאסמירו, שהפעולה הראשונה של זינדין זידאן כאשר נכנס לתפקיד המאמן בריאל מדריד הייתה להכניס אותו להרכב כדי לאזן את מודריץ' וקרוס. יש רשימה הולכת ומתארכת של שחקנים מוכשרים בתפקיד זה, החלוצים בכל אשר להכרה והערכה של הצופה הממוצע.

 

שיפור המעמד של הקשר האחורי ההורס יכול לעשות טוב לכדורגל. הם מאפשרים יותר חופש פעולה לשחקנים מעליהם, מה שיוצר כדורגל התקפי ומשוחרר. ואולי, אם הפופולריות של התפקיד תמשיך לגדול ולגדול, נראה קשר אחורי מועמד לכדור הזהב.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים