השכירים שילמו מיליונים עבור שירות שהוענק למעסיקיהם
בקשה לתביעה ייצוגית בסך 357 מיליון שקל הוגשה כנגד מנהלי ההסדרים הפנסיוניים, הנשלטים על ידי חברות הביטוח, בטענה כי גבו מעשרות אלפי שכירים דמי ניהול גבוהים במיוחד עבור שירות שהוענק בכלל למעסיקיהם
תביעה ובקשה להכיר כייצוגית הוגשה בימים האחרונים לבית המשפט המחוזי בתל אביב כנגד ארבעת מנהלי ההסדרים הפנסיוניים הגדולים במשק, בטענה כי גבו מהחוסכים לפנסיה עשרות מיליוני שקלים עבור שירות שהוענק בכלל למעסיקים.
מדובר בחברות מבטח סימון, תמורה, שקל ואגם לידרים, שהן למעשה סוכנויות ביטוח הנשלטות על ידי חברות הביטוח הגדולות - מגדל, כלל והפניקס. בתביעה מבקשים התובעים, לקוחות של סוכנויות ההסדר הפנסיוני, להחזיר את הכספים שנגבו שלא כדין מציבור השכירים בישראל ומימנו לאורך שנים את שירותי התפעול והסליקה של תשלומי הפנסיה שסיפקו הנתבעות למעסיקים.
נזכיר כי משנת 2008 מונהגת בישראל פנסיית חובה לציבור השכירים. החוק מטיל על המעסיק את האחריות לדאוג להסדר פנסיוני לעובדיו, לרבות להיבטים התפעוליים של ההסדר הפנסיוני. מדובר בתהליך מורכב הדורש מעקב אחר ההפרשות לפנסיה, בדיקה של מצבם האישי של העובדים, בקרה, איתור טעויות ועוד.
כאמור, האחריות לחסכון הפנסיוני של העובדים מוטלת על המעסיקים. אולם במקום שהמעסיקים יישאו בעלויות אלה, טוענים התובעים, מנהלות ההסדר הפנסיוני עשו יד אחת עם המעסיקים והעמיסו את העלויות (היקרות) על ציבור העובדים השכירים בישראל, מבלי שהיו מודעים לכך בכלל.
אסור על פי חוק
התובעים, באמצעות באי כוחם, עוה"ד תומר ברם ואיל גולדנברג, מוסיפים כי העובדים השכירים הם למעשה לקוחות שבויים של אותן סוכנויות ביטוח. עד לאחרונה עובד שכיר לא היה רשאי לבחור את זהות הסוכן הפנסיוני שיטפל בו. בחירת הסוכן נעשתה על ידי המעסיק, ולכן לסוכנויות ההסדר היה אינטרס מובהק להיטיב עם המעסיקים. הדבר פגע בציבור השכירים והקטין את החיסכון הפנסיוני שלו, כשהפגיעה הגדולה ביותר היא בעובדים החלשים ששכרם נמוך ממילא.
התובעים טוענים, כי מנהלות ההסדר הפנסיוני סיפקו שירותים לשני הצדדים, למעשה בעיקר למעסיקים, אך את התמורה עבור כך גבו אך ורק מהעובדים.
יש לציין כי בעקבות הכרה של הפיקוח בבעיה הזו, שונה החוק ולעובד ניתנה הזכות לבחור את סוכן הביטוח או היועץ הפנסיוני, בנוסף לבחירת המוצר הפנסיוני שהוא חפץ בו. במקביל, נאסר על המעסיק להעמיס את עלויות התפעול על העובד.
כמו כן, תביעה דומה הוגשה על ידי עוה"ד לפני כשנה, אולם בתביעה זו לא היו מיוצגים ספציפיים שהיו לקוחות של אותם מנהלי הסדרים, ולכן בית המשפט החליט למחוק את התביעה. כעת כאמור היא הוגשה שוב על ידי הלקוחות הרלוונטיים.
התובעים מבקשים כאמור להכיר בתביעה כייצוגית והם מעריכים כי הכספים שנגבו שלא כדין בדרך זו מעשרות אלפי השכירים במרוצת השנים מסתכמים ב-357 מיליון שקל.
לפנייה לכתב/ת 
