בן 9 לחברי כיתתו: אני מגמגם, תהיו סובלניים
כשאורי פישר מירושלים התבקש להעביר הדרכה קצרה במהלך הטיול הכיתתי הוא התבייש בגלל הגמגום שלו. הילד מצא פתרון יצירתי והכין שלט עם הסבר ובקשה מהילדים להיות סובלניים. בפוסט שהעלה אביו והפך לוויראלי הוא כתב: "ילדי כיתה ד' הקשיבו בדממה ונתנו כבוד"
"אורי שלנו ילד מהממם וקצת מגמגם. במסגרת חלוקת התפקידים לטיול השנתי אורי קיבל תפקיד (כנראה בכוונה...) להעביר הדרכה בפני כל הכיתה. הוא התלבט אך החליט שלא לתת למבוכה ולגמגום לנצח. וכך, לפני ההדרכה, הוא הרים את השלט הבא: 'שלום לכולם. במהלך ההדרכה אדבר לאט. אולי בהתחלה יישמע לכם מוזר אבל ככה אני שולט בגמגום. תודה על ההבנה ועל הסבלנות'. וזה עבד. ילדי כיתה ד' הקשיבו בדממה ונתנו כבוד. החלטנו לשתף כדי לחזק ילדים מגמגמים או הסובלנים מקושי אחר: אל תפחדו ואל תתביישו". כך כתב נתנאל פישר בפוסט בפייסבוק שזכה ללמעלה מ-4,500 לייקים ו-940 שיתופים בפחות מיממה.
אורי פישר מירושלים, תלמיד כיתה ד', מספר: "כשהמורה ביקשה ממני להעביר הדרכה קצרה לכיתה המחשבה הראשונה שלי היתה 'אוי לא' אבל בזכות אימא שלי שיניתי את דעתי. אימא חיזקה לי את האומץ לדבר מול כל הכיתה בקצב נחת".
כשאורי אומר קצב נחת, הכוונה היא לקצב דיבור איטי יותר מהרגיל כדי "לשלוט בגמגום". במשך שנה אורי הלך לקלינאית תקשורת והיא לימדה אותו עיצוב דיבור. לדברי אביו, נתנאל: "אי אפשר להיפטר מהגמגום אבל אפשר לשלוט בו בצורה מסוימת. מדובר בקצב דיבור איטי יותר, קצב נחת".
קראו עוד:
- "החלטתי להפסיק את טיפולי הפוריות ולאמץ"
- זה מה שקרה כשנתנו לילדים לאכול רק מה שהם רוצים
- בת 15 תרמה שיער שלוש פעמים לחולי סרטן
אמו של אורי, שלומית, מוסיפה: "לאחרונה הגמגום התחיל להפריע לו יותר. הוא העדיף לא לדבר. לא ללכת למכולת כדי להימנע משיחה עם המוכר ופחות משתתף בכיתה. המורה דיברה איתנו ביום הורים על זה שצריך לחזק אצלו את הנושא של הדיבור ואחרי כמה ימים נתנה לו משימה להכין הדרכה על קיבוץ משמר העמק. היה לי ברור שהוא יכול לעשות את זה ואמרתי לו שזו הזדמנות. כתבנו טקסט של עמוד וחצי וסיכמנו שהוא ידבר לאט וככה הוא לא יגמגם. הוא פחד שזה יישמע מוזר ולכן החלטנו לכתוב את השלט ולהסביר לחברים מהכיתה".
אורי, איך היה? התרגשת?
"קצת גמגמתי בגלל הלחץ אבל חוץ מזה כולם הקשיבו יפה".
מתי הגמגום מפריע לך?
"התרגלתי לזה אבל יש כל מיני פעמים שזה מפריע לי, כמו כשהמורה נותנת לילדים לקרוא אז אני בדרך כלל לא מצביע כי אני לא מרגיש בנוח לקרוא לפני כולם. בשיעור חשבון אני מצביע כי בשיעור הזה התשובות יותר קצרות. אפשר לומר שאני קצת מתבייש בזה מדי פעם אבל כשאני שר אני לא מגמגם. הייתי רוצה שהגמגום יעבור אבל אני מבין שיש סיכוי שזה לא יעבור כל החיים".
אילו תגובות אתה מקבל?
"החברים שלי לא צוחקים עליי ובכלל לא עושים מזה סיפור אבל כשאני פוגש ילדים חדשים אז לפעמים צוחקים עליי ומחקים אותי ואני נעלב מזה".
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
נתנאל מספר שלפני פרסום הפוסט הוא קיבל את אישור בנו והמטרה הייתה לעזור לאנשים אחרים שיבינו שאין מה להתבייש. מתוך מאות התגובות, הפתיעו אותו בעיקר אנשים שכתבו שהם מגמגים בעצמם, עוסקים בהדרכה ומתחילים את ההרצאה בכך שהם אומרים כמה מילים על הגמגום".
מה חשוב לכם לומר להורים של ילדים מגמגמים?
שלומית: "חשוב להתחיל בטיפול כמה שיותר מהר. לפעמים חושבים שזה ממתח נפשי ושזה יעבור אבל ברוב המקרים זה לא נכון. יש טכניקה שעובדים עליה ודרושים הרבה תרגולים ועזרה של ההורים. אל תאשימו את עצמכם ופשוט להגיע לטיפול מקצועי כמה שיותר מהר".
נתנאל: "לחזק את הילד ובעיקר לתת לו ביטחון שהמשפחה והחברים מאחוריו. בסופו של דבר אם אתה משדר ביטחון החברה מקבלת אותך ולא מתייחסת ללקות. כשאורי התחיל לגמגמם, בסביבות גיל שש הוא אמר שזה לא פייר ושאל למה זה קרה דווקא לו. אמרתי לו שיש ילדים במצב הרבה יותר גרוע ואם הוא לא היה מגמגם הוא היה מושלם מדי".
הפוסט המלא:
לפנייה לכתב/ת 
