תביעת הבת המנושלת: 'אמי הייתה חולת נפש'

ניצולת שואה הורישה את שתי הדירות שהיו בבעלותה לבנה המתמודד עם מחלת נפש. אחותו טענה שהאם לא הייתה כשירה, אבל ביהמ"ש דחה אותה

עו"ד שלמה אסרףפורסם: 11.05.17 , 06:58

בית המשפט המחוזי בחיפה אישר לאחרונה צוואה של אישה שהלכה לעולמה והורישה את שתי הדירות שהיו בבעלותה לבנה המתמודד עם מחלת נפש, תוך נישול בתה. בכך דחתה השופטת אספרנצה אלון את הערעור שהגישה הבת על פסק הדין המקורי שניתן בבית המשפט לענייני משפחה.

האם, ניצולת שואה, הלכה לעולמה ב-2012 והותירה אחריה שני ילדים. הבת נשואה ואם לילדים, ואילו הבן רווק, אינו עובד ומוכר כנכה 100% על רקע נפשי. בין השנים 1982 ל-2008 ערכה האם לא פחות מחמש צוואות, ובאחרונה העבירה לבן את כל רכושה – בעיקר שתי דירות - למעט תכשיטים ותמונות שהוא לא יחפוץ בהם.

תביעה

צוואה נפסלה: המנוחה בקושי יכלה להחזיק עט

מערכת PsakDin

אישה ללא ילדים הורישה לכאורה את כל רכושה לשני אחיה ולאחיינה. אבל ביהמ"ש קיבל את עמדת בן זוגה וקבע: היא לא הייתה כשירה לחתום על הצוואה

צוואה נפסלה: המנוחה בקושי יכלה להחזיק עט

לפני כחמש שנים הבת הגישה התנגדות לצוואה בבית המשפט למשפחה בחיפה. היא טענה שאמה לא הייתה כשירה לערוך את הצוואה על רקע מחלת נפש והיעדר קשר עם המציאות. לדבריה, הצוואה המקפחת היא תולדה של הקשר הסימביוטי הנדיר שהיה בין אמה לבין אחיה.

בספטמבר 2016 דחה בית המשפט את האחות בנימוק שהוכח שמחלת הנפש לא עיוותה את תפיסת המציאות שלה, מה גם שרצתה להבטיח את עתידו ועצמאותו הכלכלית של הבן. נקבע כי ייתכן שמדובר בהיעדר הוגנות, אבל לא בהיעדר כשירות.

בערעור שהגישה הבת נטען שבית המשפט התעלם "מאישיותה הפסיכוטית" של האם בזמן עריכת הצוואה. היא סיפרה שאמה נהגה להגיש תלונות שווא במשטרה נגד שכניה בטענה שהם מפעילים רשת של בתי בושת ומבצעים אחריה מעקבים. לדבריה, הצוואות המוקדמות שערכה האם היו מאוזנות יחסית, אך האחרונה, שנערכה בתקופה שבה היא הייתה מנותקת מהמציאות, היא קיצונית ולא סבירה.

הבן טען מנגד באמצעות האפוטרופוס לדין שמונה לו, שאחותו לא הוכיחה את טענותיה בעניין הפסיכוזה, והמסמך הרפואי היחיד שהוגש מעיד רק על תסמינים פוסט טראומטיים ודיכאון. הוא הדגיש את עקרון העל של כיבוד רצון המת וציין כי מחלת נפש כשלעצמה אינה שוללת כשירות לערוך צוואה.

ואכן, השופטת אספרנצה אלון לא מצאה סיבה להתערב בפסק דינו של בית המשפט למשפחה. לדבריה, הפסיקה קבעה לא אחת שגם במצבים שבהם המוריש סבל מתקופות "מעורפלות" מבחינת מצבו השכלי או הנפשי – הנתון המכריע התייחס לצלילות במועד עריכת הצוואה.

השופטת ציינה כי מעיון בראיות ובפרוטוקולים עולה שהבת לא הצליחה להרים את הנטל הכבד להוכיח שאמה לא הייתה כשירה בזמן כתיבת הצוואה. בהקשר זה הדגישה שלא די בהוכחת מחלת הנפש, והיה צריך להוכיח שהמחלה או ההזיות שמהן סבלה האם הובילו אותה לערוך את הצוואה כפי שנכתבה.

בנסיבות אלה דחתה השופטת את הערעור. השופטים יעל וילנר וסארי ג'יוסי הצטרפו לפסק הדין.