"נכנסתי לשירותים והרגשתי את הראש יוצא"

כמעט לכל אישה בהריון יש תמונה בראש, ובה היא מדמיינת איך הלידה של תראה, אבל מתברר שלפעמים תכנונים לחוד ומעשים לחוד. בעקבות הסיפור על האישה האמיצה שנאלצה ליילד את עצמה בבית השבוע, דיברנו עם נשים נוספות שעברו לידות מהירות במיוחד, כדי להבין איך שומרים על רוגע ומצליחים לתפקד ברגע האמת.

רננה ניידמן לעולם לא תשכח את הלידה השלישית שלה: "גרנו באותה תקופה בדרום. הבן גדול היה אצל חמי וחמותי. השעה הייתה 19:15 והתחלתי להרגיש לחצים. זה היה שונה ממה שחוויתי בהריונות הקודמים", היא מספרת. "הייתי בשבוע 39 והתחיל מרווח צירים של ארבע דקות. בשעה 20:15 החלטנו לנסוע לכפר סבא. אמא שלי גרה שם ורציתי ללדת בבית חולים מאיר. הבן האמצעי שלנו שהיה אז בגן הצטרף. חשבתי שיש לנו זמן כי בהריונות הקודמים הלידה ארכה שלוש שעות. עלינו לכביש 6 וקצת אחרי בית קמה פקעו לי המים".

נשמע מלחיץ. מה עושים?

"היינו באמצע שום מקום, 45 דקות מהבית ו-45 דקות לכיוון בית החולים. ירון, בעלי, יצר קשר עם מד"א והם שאלו אותי 'מה את מרגישה?' עניתי שאני מרגישה שיבואו עכשיו". הם ביקשו מבעלי לעצור בצד אך הוא חשש לעצור באמצע הכביש ובמקום זה החליט לעצור בתחנת הדלק הקרובה ולהתמקם. הצירים התגברו, עצרנו את האוטו, נעמדתי בכריעה, חיבקתי את משענת הראש של הכיסא, ואחרי 2-3 לחיצות התינוקת יצאה החוצה, ממש החליקה, לא הייתי צריכה לדחוף הרבה. תפסתי אותה בבית השחי, חיבקתי אותה, עטפנו אותה עם שמיכה וחיכינו למד"א".

רננה ובתה(צילום: אלבום פרטי)

איך ידעת מה לעשות?

"העובדה שילדתי בכריעה אפשרה לי להיות פנויה ולתפוס אותה. זה היה כל כך טבעי, עד כדי כך שמבינים שככה צריך ללדת. אפילו לא נכנסנו להיסטריה, פשוט לא היה זמן. הייתי בטוחה שאגיע לבית חולים, לא האמנתי שאלד באוטו. כשהמים ירדו כאב לי ולא ידעתי איך אשרוד את הכאב. מהרגע שעצרנו עברו חמש דקות בערך עד שהילה נולדה. לא היה זמן להבין מה קורה. מד"א הנחו אותנו לחמם את האוטו עבור התינוקות, וכשהגיעו הייתי כבר אחרי הלידה".

איך הגיב בנך שנכח בלידה?

"הוא מעט נלחץ כי הרמתי את הקול בצירי הלחץ. אחרי שהסתיימה הלידה הוא התקשר לספר לגננת ועד היום הוא אומר לאחותו שהוא ראה איך היא נולדה".

יעל גז מנס ציונה דווקא הספיקה להגיע לבית החולים אך שלחו אותה חזרה הביתה: "יום אחד הרגשתי לחצים בחלק התחתון, כמו נמלים כאלו. גרנו אז ברמת הגולן ונסענו לבית חולים, מרחק של כ-40 דקות נסיעה. הייתי בסוף שבוע 35 והרופא אמר שהבטן גבוהה, שלא נראה שיש התקדמות לקראת לידה. כשחזרנו, בעלי לקח את הגדולה לחברה, נכנסתי לשירותים והרגשתי את הראש יוצא".

לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet

"לא. הכל קרה יחד נורא מהר. בעלי התקשר לחברה שהיא חובשת במד"א. היא לא הייתה באזור אבל הזמינה עבורנו אמבולנס ובינתיים הנחתה אותנו מה לעשות. היא אמרה לבעלי להניח שמיכה על הרצפה ונשכבתי עליה. למזלנו הגיע מהר מאוד חובש שגר קרוב. המים בקעו ואחרי 4-5 צירים התינוקת פשוט יצאה החוצה, עניין של כמה שניות. החובש תפס אותה ונתן לבעלי לחתוך את חבל הטבור".

יעל גז(צילום: אלבום משפחתי)

גם יפעת טל מהיישוב אדם תכננה ללדת בבית החולים אבל מצאה את עצמה בלידה ביתית לא מתוכננת: "הרגשתי כאב אבל נסבל, הרדמתי את שתי הבנות הגדולות ואמרתי לבעלי שאני מרגישה שמשהו קורה. הוא המליץ לי ללכת לנוח ואמר 'אני אסיים לגהץ חולצה, אתקשר לאמא שלך שתבוא לשמור על הילדות וניסע לבית חולים'. נשכבתי במיטה וירדו לי המים. קמתי והרגשתי צירים מטורפים, הרגשתי שאני חייבת לשירותים. התחלתי להקיא וידעתי שברגע שמתחילים להוציא נוזלים, יש לידה פעילה, כי הגוף מתכונן ללידה ומרוקן את הפסולת שיש.

"אמא שלי הגיעה ובעלי התעקש שניסע לבית חולים. הודעתי לו שאני לא מסוגלת לזוז, זה היה מזל כי אחרת הייתי יולדת באוטו. הייתי בטוחה שאמא שלי או בעלי עומדים ליילד אותי. צעקתי לבעלי שיתקשר למד"א, הם הגיעו בזמן שיא של 12 דקות. שכבתי על המיטה עם רגליים סגורות מהפחד שהיא תצא".

יפעת ובתה(צילום: אלבום פרטי)

כשהפרמדיק של מד"א הגיע, טל מספרת שהרגישה שראתה מלאך: "החזקתי לו את היד והודתי לו. אחרי לחיצה אחת, אפק יצאה. אני לא יודעת מה היה קורה אם הוא לא היה שם. הוא תפס אותה ונלחצתי כי לקח לה דקה לבכות, דקה שנראתה כמו נצח. הוא חתך לה את חבל הטבור ועטף אותה".

איזו לידה דמיינת?

"דמיינתי לידה קלה ורגועה כמו הלידה השנייה שלי. בחיים לא חשבתי שהיא תיוולד בבית. לא הייתי מאחלת לאף אחת לעבור את זה, אחד הדברים המפחידים שעברתי. אם בבית חולים דברים יכולים להשתבש, כשיש מוניטור וציוד רפואי, אז בבית הסיכון גדל. הפרמדיק היה מדהים אבל היכולות שלו לעומת בית חולים מוגבלות".

"אם את מרגישה שאת מתחילה ללדת, יש לקרוא לעזרה וליצור קשר עם מד"א", אומרת מיכל ברס, מיילדת בבית החולים בילינסון, מדריכת הכנה ללידה וטיפול בתינוק. "אם אתם בנסיעה, תעצרו בצד, תדליקו אורות, שימו משולש והקפידו על אמצעי בטיחות בלידה".

ברס מחדדת: "בלידה מסוג זה לא צריך לעשות דבר, כי הגוף יולד לבד, יש רפלקס לחיצה שלא מאפשר להתנגד ללידה, התינוק יחליק החוצה מעצם זה שאת לוחצת ולכן אל תיכנעי ללחץ. השתדלי להיות בכריעה או לשכב על המיטה. כשהתינוק יוצא תחממו אותו עם שמיכה ותעטפו אותו במגבות. לוקח לו כדקה עד שמתחיל לבכות וחשוב לדעת שהוא יוצא כחול בהתחלה ולכן לא להילחץ, הוא ישנה את צבעו. יש להימנע מלחתוך את חבל הטבור לבד. מד"א עושים זאת בצורה סטרילית והם יובילו את האישה והתינוק לבית החולים בצורה בטוחה".

איך מזהים התחלה של לידה?

הכלל העיקרי הוא צירים שמאופיינים בהרגשה של התכווצות חזקה של הבטן או מקדימה כלפי מטה או מהגב, כיווץ חזק שמרגישים לכמה שניות ואחרי פרק זמן שוב מגיע אחד כזה. ככל שהלידה קרבה, הצירים יותר צפופים ויותר ארוכים, נמשכים חצי דקה עד דקה. מומלץ לפנות לבית חולים כשההפרש בין ציר לציר הוא 3-5 דקות. בנוסף, סימנים מקדימים ללידה הם: ירידת מים, התרוקנות של הגוף כמו הקאות או שלשולים, הפרשות צמיגיות, תחושת לחץ בטוסיק, בחילות ועוד.

עצות לבן הזוג?

"להבין שזה מצב מפתיע אך לא חירום. קור רוח עוזר לאישה לא להיבהל ולא להילחץ. מומלץ להיות רגועים להבין שלא צריך מיומנות גדולה. אם זה קורה, זה קורה מהר. כל מה שצריך זה להחזיק תינוק ולהניח על אמא. להיות צוק איתן עבור האישה".