16 משפטים מסרסים של הורים
"תתמקד רק במה שאתה טוב", "לא ככה עושים את זה" ו"אתה מתנהג כמו ילד קטן". למרות שהכוונות שלכם טובות, אתם עלולים לגרום נזק בשיחות עם הילדים. אז מאילו אמירות כדאי מאוד להימנע?
שירי בכר, מנחת הורים ומרצה:
1. אתה ילד מתיש
לפעמים אנחנו נשארים עם הלשון בחוץ. הנסיון לנהל עבודה, הורות וחיים הוא נסיון מתיש. ההורות לכשעצמה היא עבודה במשרה מלאה, והלוואי שהילדים שלנו היו דורשים (קצת) פחות: פחות תשומת לב, פחות שיעורי בית, פחות מריבות, פחות גבולות, פחות דאגות, אבל לומר להם שהם מתישים, זה לגלגל אליהם אחריות ולתלות בהם את האשם על הקושי שלנו. מעבר לעלבון, הם לא תמיד יודעים אחרת, ומבחינתם הם ממלאים את תפקיד הילדים שלנו. למעשה זה לא הם, אלא אנחנו שצריכים ללמוד לאזן, להגביל, לשחרר ולקחת קצת זמן לעצמנו כדי שנישחק פחות.
2. למה אתה תמיד צועק?
לא נעים להתנהל בצעקות והלוואי שיכולנו לתקשר תמיד בשקט, אבל כולנו מרימים את הקול לפעמים כשאנחנו כועסים או כי יש המולה ואנחנו רוצים שישמעו אותנו. מה שתקף לגבינו, תקף גם לילדים שלנו, אבל נדמה שפיתחנו רגישות יתר לצעקות שלהם. חשוב שנזכור שלא כל צעקה מופנית נגדנו ומעידה על חוסר כבוד וזלזול. לפעמים היא רק ביטוי לרגש, וכל עוד המילים מכבדות ולא פוגעות, לא צריך להתרעם על כל צעקה ובטח לא להגיד שהם צועקים תמיד, כי הם לא. סביר להניח שהם צועקים לפעמים, בדיוק כמונו, וחשוב לא לתסכל אותם ולא להציג עניין נקודתי כתכונת אופי. אם הווליום לא נעים לכם, אפשר תמיד לבקש בפשטות להנמיך את הקול.
3. תאמין לי שאני יודע יותר טוב
כולנו אוהבים להרגיש בעלי ערך ולדעת שמכבדים את דעתנו, ובאותה הנשימה, אף אחד לא אוהב שמבטלים את דעתו או עמדתו במחי יד, וזה תקף לילדים שלנו. אין ספק שזה קשה יותר כשמתעוררת מחלוקת. סביר להניח שלפעמים אנחנו יודעים יותר טוב וסביר להניח שלפעמים כנראה שלא. מה שבטוח, שזו לא הדרך לשכנע את הילדים לרתום אותם לשיתוף פעולה. "תאמין לי שאני יודע יותר טוב", משמע, לא הצלחתי לשכנע/להפציר/ללמדך אחרת, ולכן תסתפק בזה שאני מנוסה ממך. טובות ככל שיהיו כוונותינו, המשפט הזה מקומם ומתסכל. אם העניין אינו עקרוני, אפשר לסכם בהחלטה שלא מסכימים, ואם זה עקרוני וכרוך בהצבת גבול, אמרו שאתם מכבדים את דעתם אבל החלטתם אחרת מתוך דאגה לשלומם.
לאה שטרן, מוסמכת מכון אדלר להנחיית קבוצות, מרצה ובעלת קליניקה להדרכת הורים:
4. לא ככה עושים את זה
נקודת המוצא ההורית שלנו היא תמיד להיטיב עם הילד שלנו. הרי אם לא נאמר לו מה הוא עשה לא בסדר, כיצד יידע איך להשתפר? אך בפועל התוצאה תהיה הפוכה. ככל שנאמר לילד שעליו לשנות ולהשתנות, כך הוא פחות יאמין ביכולותיו ויש סיכוי שיהיה חסר ביטחון ופאסיבי. עלינו להבין שהילד הוא אדם שונה מאיתנו. הוא אולי אינו מבצע את המשימה בדרכנו, אך הדרך שלו טובה לא פחות. חשוב לחזק את הילד על מאמציו, לשקף לו את יכולותיו ובשיח פתוח לבחון במשותף באילו עוד דרכים אפשר לבצע המשימה. כך הילד יאמין ביכולותיו ויהיה קשוב לשמוע את דרכים נוספות.
5. למה קיבלת רק 90?
הילד חוזר מרוצה הביתה עם ציון גבוה, אך נתקל בביקורת צוננת של הורים: "למה רק 90? לאן נעלמו עוד 10 נקודות?" כהורים אנחנו שואפים שלילד שלנו יהיו ציונים גבוהים על מנת להבטיח את עתידו, לכן אנו סבורים כי אם נצפה לציון מושלם, נסייע לילד שלנו לממש את הפוטנציאל ואת עתידו. עם זאת, ילד היודע שהוריו מצפים ממנו להישגים כמעט בלתי אפשריים, נתון ללחץ וחרדה מתמידים. למעשה, הוא חש כי אהבת ההורים היא על תנאי והוא יזכה לה רק עם יעמוד ברף הגבוה שהציבו הוריו. עלינו לזכור שהילד שלנו הוא הרבה יותר מציון, ועליו לדעת כמה אנחנו אוהבים אותו ומאמינים בו, ללא קשר לציון כלשהו.
6. תתמקד במה שאתה טוב בו
לכל אחד מהילדים שלנו יש כישורים וחוזקות ייחודיים לו. כאשר אנחנו מעודדים את הילד לעשות רק דברים שהוא טוב בהם, הוא ישאר בסופו של דבר באזור הנוחות המוכר והבטוח. כך, מתוך כוונה הורית טובה המזכירה לילד במה הוא מוצלח, נמנע ממנו להעז ולהתנסות בתחומים נוספים, ליהנות מחוויות חדשות ולגלות מיומנויות ויכולות חדשות. לכן, עלינו דווקא לעודד אותו להתנסות במגוון רחב של התנסויות ולנסות להימנע מביקורת כאשר אינו מצליח.
נגה בירן, מנחת קבוצות הורים מהמרכז להורות ומשפחה בסמינר הקיבוצים ובעלת קליניקה פרטית:
7. אתה כזה בלאגניסט
מאוד חשוב שלא נתייג ולא נשים תוית על ילדנו כיוון שאז ההתנהגות תתקבע והילד יחשוב על עצמו כי זה חלק ממנו ולא משהו שאפשר לשנות. אם אתם חושבים ומאמינים שהילד או הילדה בלאגניסטים, כך גם הם יחשבו ויאמינו על עצמם. אם אתם רוצים ללמד את ילדכם להיות יותר מסודרים עשו זאת בדרכים חיוביות, תוך מתן דוגמה אישית, בקשות ספיציפיות ומפורטות מה אתם רוצים שיעשו. האמינו ביכולת של ילדכם ללמוד ולהתאמן על היכולת להיות יותר מסודרים ועזרו להם להשתפר בזה.
8. תפסיק לחשוב רק על עצמך
ילדים וגם מתבגרים מטבעם מרוכזים בעצמם ועסוקים בעצמם כחלק מההתפתחות הטבעית שלהם. כדי ללמד אותם להתחשב בנו ובאחרים עלינו לפתח בהם את חוש האמפטיה ואת היכולת לחשוב על הצרכים והרצונות של הזולת. כשאנחנו אמפטיים כלפיהם הם לומדים להיות אמפטיים. כשאנחנו משתפים אותם ברגשות שלנו ובציפיות שלנו מהם הם לומדים להבין. אם יש משהו שחשוב לכם שהילדים יעשו הציגו זאת כבקשה מפורשת מה אתם מבקשים מהם ולמה. כך הם ילמדו להתחשב יותר בזולת ולהכיר ברגשותיהם של אחרים. חשוב שלא נתייג אותם כאגואיסטים כי זה לא משהו קבוע וניתן לפתח ראייה והתחשבות בזולת.
9. אחיך כל כך אוהב אותך ואתה כזה רע אליו
מערכת היחסים בין אחים היא מורכבת והרבה פעמים מהולה בקנאה ותחרות. אנחנו כהורים יכולים להפחית את הקנאה והתחרות על ידי כך שלא ניקח צד, נאפשר ביטוי של רגשות ונימנע מהשוואות ותחרות בין האחים. במקום לצאת בהצהרות ולפסוק שאחד האחים בסדר ואילו אחיו "רע" אליו, כדאי להמנע מהגדרות כאלה כי זה לא ישפר את המצב אלא להיפך. הילדים שלנו זקוקים לקבלה של מי שהם, גם אם מקנאים באחיהם. כדאי לקבל את זה כרגש טבעי ולתת להם לגיטימציה לרגשותיהם. אם לא נשפוט ולא נבחר צד, הילדים ילמדו להסתדר בינהם.
קראו עוד:
הדרך הנכונה להתערב בריבים של הילדים
אל תפחדו להעניש את הילדים שלכם
דניאל צור, יועצת לענייני משפחה ומנחת הורים:
10. אתה מדבר שטויות
ילדים מדברים שטויות לא מעט. גם מבוגרים מדברים לעיתים שטויות, ובכל זאת, כשאנשים שאנחנו אוהבים מדברים בשטף ערימת פטפוטי סרק שלא ראויים להישמע, ברוב המקרים לא נטיח בהם "אתם מדברים שטויות". כשזה מגיע לילדינו, קל לנו מאוד לבטל אותם. מעבר לעובדה ש"אתה מדבר שטויות" הוא משפט מעליב שרק מקטין את הילד, זה גם משפט שיכול להזיק. ילדים, פעמים רבות, מוסרים מידע בצורה לא קוהרנטית ומסודרת, קופצים מנושא לנושא בלי היגיון נראה לעין מבוגר ומבלבלים בין מציאות לדמיון. ועדיין, למילים שלהם יש ערך. אם לא תקשיבו לילדיכם, אתם עלולים לפספס משהו מאוד חשוב שהם רצו לספר לכם. במידה ואתם רוצים ערוץ תקשורת פתוח עם ילדיכם, אל תאמרו להם שהם מדברים שטויות.
11. נורא השמנת, תפסיק לאכול
משפטים שקשורים בדימוי הגוף ונאמרים באופן עקבי הם כמעט תמיד פוגעניים. הורים, מתוך רצון להגן ולהיטיב עם ילדיהם, נוטים להעיר להם על משקלם ובאופן זה הם עלולים לגרום פעמים רבות להתנהגויות אכילה לא בריאות, כמו דיאטות קיצוניות ואכילה כפייתית. זה לא אומר שאסור לדבר על תזונה נכונה, בדיוק ההיפך. ניתן להשפיע על הרגלי האכילה של הילד מבלי לדבר עליהם. במילים אחרות - לעשות יותר ולדבר פחות, להפוך את הבית לכזה שיקל על הבחירות הבריאותיות של הילד, הן בהיבט התזונתי והן בהיבט הגופני ובעיקר בהיבט הרגשי.
12. אתה כבר כזה גדול ומתנהג כמו תינוק
ילדים מתנהגים פעמים רבות שלא בהתאם למצופה בגילם. חשוב להביע הבנה למצוקתו של הילד ולא לגרום לו להתבייש בעצמו. יחד עם התייחסות מקבלת לצורך של הילד "להיות קטן" חשוב להמשיך בשגרת הפעילויות שהוא רגיל להן (של "ילד גדול"). על כן האמירה עלולה להחמיר את הדימוי העצמי של הילד.
עדי קורן, מדריכת הורים מוסמכת מכון אדלר:
13. יש לך המון פוטנציאל וחבל שאתה מבזבז אותו
אם בטהובן היה הבן שלכם הייתם אומרים לו את המשפט הזה? מספרים על בטהובן שאחז את הכינור בצורה מגושמת והעדיף לנגן יצירות משלו במקום לשפר את הטכניקה שלו. המורה שלו כינה אותו כמי שהוא "חסר תקווה כמלחין". פוטנציאל הוא יכולת או אפשרות ובדרך כלל יותר מאחת. שאלו את עצמכם האם הילד בהכרח "מבזבז"? האם הילד רואה כמונו המבוגרים את האפשרות/היכולת הזאת? האם יש רק דרך אחת לממש את היכולת הזאת?
14. מתי בפעם האחרונה הסתכלת על עצמך במראה?
מרבית הזמן ילדים בכלל לא צריכים מראה. הדרך שבה אנו מסתכלים עליהם מספיקה על מנת שיבינו מה אנחנו באמת חושבים עליהם. כאשר ההורה מוטרד מהמראה של הילד, כל אמירה צינית או הצעה שכזאת אינן מקדמות או משפרות את המצב. מהו המסר אותו אתם רוצים להעביר לילד? אם אתם רוצים לפתח שיח סביב נושא המראה היו אמיצים והתחילו בכם. מצאו הזדמנות לעמוד עם הילדים שלכם ולו לרגע קצר מול מראה, שאלו אותם "איך אני נראה לדעתך? אם היית במקומי מה היית לובשת או משנה?" ספרו להם מה אתם חושבים על עצמכם ולבסוף אתם מוזמנים לשאול: "ואיך אתה מרגיש עם עצמך?". אם ענה בסגנון "אוהב" שמחו בשמחתו ושחררו ואם "לא אוהב" הרי לכם פתח לשיחה.
לכתבות נוספות - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
ים אסף אמברצ'י, מאמנת הורים מוסמכת מכון אדלר, מטפלת ומנחת קבוצות ב"פסיכודרמה אימונית":
15. איך זה שלכולם אתה יודע להיות כל כך נחמד ובבית אתה פשוט משהו אחר?
לא אחת הורים חווים חוויה של פער גדול בין איכות התפקוד והפגנת היכולות של הילד בבית ומחוצה לו. לדוגמה, ילד יכול לגלות עצמאות ויוזמה בביקור אצל הסבתא ויכול להיות בעל יוזמה בפעילויות שבבית הספר, אך מנגד הורים יכולים לגלות ולחוות כי הוא נמנע מלהיות עצמאי בבית. במצב כזה עשויה לעלות תהיה מצד ההורה של "עד כמה אני באמת מכיר את הילד שלי" ולמה "אצלנו" זה לא ככה. למה אצל "אחרים" הוא כל כך נחמד ופעיל ובבית לא. זוהי אמירה שמפחיתה בערך של הילד. ההמלצה היא כמובן לשתף את הילד בתחושות כדי להגיע לתקשורת מכבדת ונעימה שמובילה בסופו של דבר לשיתוף פעולה ולתקשורת נעימה יותר.
16. אם מישהו יום אחד יגלה באמת מי אתה, אף אחד לא ירצה להיות חבר שלך
אנחנו כהורים רוצים שלילד שלנו יהיה טוב, אך לעיתים אנו נמצאים בחוסר הסכמה לגבי מה שהילד שלנו עושה וישנם הורים שנוקטים בגישה של "הפחדה" מהצורך לשמור על הילד, אך אם מסתכלים על החוויה של הילד ועל מה שהוא שמע, הוא לא בהכרח יחווה את האמירה הזו כאמירה "מעצימה". הוא לא יידע לזהות כי המניע של ההורים באמירה שכזו מגיע ממקום של "לשמור עליך", אלא הוא יחווה זאת כחוויה מסרסת וכמפחיתת ערך עצמי.
ההמלצה היא לא להפחיד ולא לדחוק אותו לפינה כי לא כל ילד ומתבגר ידעו איך לצאת מאותה הפינה ואיך לצמוח לאפיק טוב יותר. שבו עם הילד, הדריכו ושתפו אותו על ההשלכות של מה שאתם חווים בהתנהלות שלו. זכרו כי הילד זקוק לנו כמי שמדריכים אותו לחיים.
לפנייה לכתב/ת 
