תקופת ההמתנה שלפני המלחמה: "גם את היטלר לא לקחו ברצינות"
השבועות שלפני ששת הימים התאפיינו במתיחות אדירה סביב השאלה מי, אם בכלל, יהיה הראשון לתקוף. "הפעילות המצרית בסיני נראית הגנתית בלבד בשלב זה", אמר לוי אשכול בישיבת ממשלה ב-16 במאי. כשבועיים לאחר מכן כבר נשמע אחרת: "אנחנו עומדים בפני 'טיול דמים'. החרדה אופפת אותנו"
שלושת השבועות שקדמו למלחמת ששת הימים היוו תקופת המתנה מורטת עצבים שבה היה המזרח התיכון - יותר מאי פעם - משול לחבית אבק שריפה שהמתינה לגפרור שיצית אותה. באמצע מאי, אחרי חודשים של תקריות בגבולות השונים של ישראל, חצו כוחות של הצבא המצרי את התעלה לתוך סיני ונאצר סגר את מצרי טיראן. על רקע הצהרות לוחמניות הן של ישראל והן של מדינות ערב, הפכה מלחמה כורח כמעט בלתי נמנע והשאלה הייתה רק מי יפתח בה - ובעיקר מתי.
ארכיון המדינה חושף הבוקר (יום ה'), לרגל 50 שנה למלחמת ששת הימים, פרוטוקולים מישיבות הממשלה ומוועדת השרים לענייני ביטחון מתחילת המתיחות מול מצרים וסוריה, דרך ימי הקרבות עצמם - ועד לחודשים שלאחר המלחמה וההתמודדות עם המציאות החדשה.
הפרוטוקלים נחשפים:
בגין: "אין להחזיר שעל"; אשכול: "נהיה מיעוט במדינה"
דיין: "אם ניתן להם לפתוח באש - זה יהיה פטאלי"
רבין במלחמה: "יש מיליון ערבים, יצרנו להם אפשרות לברוח"
כשראש הממשלה לא האמין: "אתה חושב שתקבל את הכותל בחזרה?"
לקריאת הפרוטוקולים במלואם - לחצו כאן
(הקובץ כבד והטעינה עלולה להתארך)
50 שנה למלחמת ששת הימים: פרויקט מיוחד
16 במאי, 1967: "המצרים בונים מערך הגנתי בסיני"
בשעה 16:00 אחר הצהריים התכנסה הממשלה לישיבה מתוחה. ראש הממשלה ושר הביטחון לוי אשכול סקר בפני הנוכחים שורה של היתקלויות צבאיות בגבול לבנון, באזור ירושלים, סמוך לחברון ועוד. אשכול דיווח לממשלה על הצעדים המצריים, שכללו תפיסת מערכי החירום בסיני ונסיעה דרמטית של הרמטכ"ל המצרי לתיאום מול סוריה, שכפועל יוצא הגבירה גם היא כוננות.
עם זאת, על פי פרוטוקול הישיבה, אשכול נשמע רגוע יחסית. "יש להניח כי המצרים מקווים על ידי פעולותיהם והפגנתם להשיג אפקט מעשי של הרתעת ישראל מפני מימוש איומיה", אמר. "סדר הכוחות המצרי בסיני והפעילות הכללית מעידים בשלב זה על בניית מערך הגנתי. מעבר למתקפה מחייב (את מצרים) להגדיל מספר הטנקים... ולקדם כוחות נוספים בקדמת סיני. עד כה אין סימנים מעידים על כך".
את דבריו חיזק שר החוץ אבא אבן, שעדכן שלדעת ארה"ב "התנועות של הצבא המצרי מיועדות לראווה, לתצוגה ולהבעת סולידריות עם סוריה, אולם לאו דווקא לפעולה. אין ספק שההודעות והאזהרות שלנו נתקבלו ברצינות".
בניסיון למתן את החשש מכוונות התקפיות של המצרים סיפר אבא אבן שעודכן על ידי מנכ"ל משרד החוץ הצרפתי שבשיחה שקיים לאחרונה עם שליט מצרים, שטח בפניו נאצר במשך שעתיים את כל בעיות העולם, אולם לא הזכיר במילה את ישראל.
אבל לא כל השרים השתכנעו. שר החינוך זלמן ארן הזכיר לנוכחים שההיסטוריה מלמדת שריכוז של כוחות מוביל לבסוף לפעולה, ודרש לדעת אם צה"ל מתכונן לכך. אשכול ענה לו בקצרה: "כן".
הדיון לא ארך זמן רב מדי. עד מהרה עברו השרים לנושאים אחרים כמו ביקור שר הסעד יוסף בורג בפולין, היחסים עם השוק המשותף, הגרעון ושעון הקיץ. המלחמה עדיין נראתה לשרים רחוקה.
1 ביוני, 1967: "קשה להשתחרר מהחרדה שאופפת אותנו"
השבועיים וחצי האחרונים ביטלו את האופטימיות הישראלית. גיוס חיילי המילואים שהמתינו בבסיסים מרט את עצביהם ואת עצבי משפחותיהם, האיומים הערביים החריפו, והגמגום המפורסם של אשכול בנאום ברדיו מוטט את הביטחון העצמי של הישראלים החרדים ממילא.
ישיבת הממשלה ב-1 ביוני בערב - בדיעבד פחות מארבע יממות לפני פרוץ המלחמה - נתנה חותמת רשמית ללחץ שהופעל על אשכול: הוא נאלץ לקבל את הדרישה הציבורית להקמת ממשלת אחדות עם גח"ל של מנחם בגין, ובעיקר להעביר את תפקיד שר הביטחון לידי משה דיין. הפרוטוקול כולל את הברכות של השרים לאשכול על האומץ והתבונה במהלך, אבל בין השורות אי אפשר להחמיץ את ההקלה שבקולם ובעיקר את חוסר שביעות הרצון של ראש הממשלה.
למעט סקירה יבשה של הרמטכ"ל יצחק רבין, לא כלול בפרוטוקול זה דיון ישיר במלחמה - בין שלא התקיים ובין שלא הותר לפרסום - אבל הלך הרוח ברור. אשכול הציג לשרים את העמדה ששמע קודם לכן מהצבא: "זה לא נראה להיות טיול, בוודאי לא טיול קל. כל ה'טיולים' שהיו עד עכשיו היו טיולי דמים".
דבריו באותה ישיבה נתנו ביטוי לתחושת המצור שרווחה בארץ: "אנחנו לא יכולים שלא לקחת ברצינות (את) הצהרותיו של נאצר ומנהיגי ערב אחרים, כי מגמתם היא להחזיר את גלגלי ההיסטוריה מלפני 1948. היינו, בשפה פשוטה - להשמיד את מדינת ישראל... אמרנו להם (למנהיגי ארה"ב, צרפת, בריטניה וברית המועצות) שהיו ימים והיה היטלר, והיטלר היה מודיע ומכריז שהולך להשמיד את היהודים, והעולם שתק כי חשב שזה לא נאמר ברצינות.
"בשבילנו השאלה כיצד ומתי לפעול כדי להבטיח שמזימה זו תסוכל ועצת אויבינו לא תקום... אולי הישיבה הזאת ראויה לדברים הרבה יותר חגיגיים ושמחים, אבל בכל זאת קשה להשתחרר מהמתיחות והחרדה אשר אופפת את כולנו".
חבר הממשלה החדש בגין סיכם: "בוודאי זמנים קשים עוברים על כולנו, והחרדה העיקרית בלבבותינו היא אם תגיע שעת ההכרעה ובמערכה בוודאי תהיינה אבדות מרובות".
לפנייה לכתב/ת 
