אחרי 31 שנה: חיילת שהותקפה מינית הוכרה כנכת צה"ל
ב-1986 הורשע קצין מ-8200 במעשים מגונים בכוח אף שהשופטים קבעו שכפה יחסי מין על החיילת. יותר משלושה עשורים אחר כך הכיר משרד הביטחון בנזק הנפשי שנגרם לה ויעניק לה זכויות וסיוע. בראיון ל-ynet היא אומרת: "פוסט-טראומה זה לא רק לוחם שחווה מלחמה. היא מנהלת אותי"
31 שנה אחרי שהותקפה מינית בבסיס 8200 הוכרה החיילת לשעבר כנכת צה"ל: אגף השיקום במשרד הביטחון הכיר לאחרונה בפוסט-טראומה שממנה סובלת עדי (שם בדוי), תושבת צפון הארץ, שביולי 1986 הותקפה מינית על ידי קצין שתחתיו שירתה ביחידה המובחרת של חיל המודיעין. לפיכך היא תקבל ממשרד הביטחון זכויות, טיפולים וסיוע כנכת צה"ל.
הקצין הורשע כבר באותה שנה רק בביצוע מעשים מגונים בכוח, אף שבית הדין קבע שהוא כפה על עדי יחסי מין. לפי גזר הדין, הוא נעל את דלת המשרד שבו נמצאו, נישק אותה בשפתיה בניגוד לרצונה, הרים אותה בכוח, השכיב אותה על השולחן ולאחר מכן הוביל אותה לחדר סמוך שבו הייתה מיטה. שם הוא התפשט וכפה עליה יחסי מין תוך הפעלת כוח כדי להסיר את התנגדותה.
עיון בגזר הדין מ-1986 מלמד כיצד התייחסו אז בצבא לעבירות מין. למרות המקרה הקשה וההרשעה בדין בחרו השופטים להקדיש יותר ממחצית מדבריהם לשבחו של הקצין וגזרו עליו רק חצי שנת מאסר על תנאי והורדה לדרגת טוראי: "תגובת המתלוננת בהתחלה לא הייתה ברורה ותקיפה דיה, והיה בכך כדי לשלהב את רוחו. הרשעתו היא כתם קשה ומכאיב לעתידו".
אחרי שחרורה מצה"ל פתחה עדי בקריירה אמנותית, נישאה והקימה משפחתה, אך לאורך השנים החלה החוויה לחלחל לשגרת יומה ולרדוף אותה. את התביעה היא הגישה לפני כשלוש שנים.
"לא היה לי מושג שהפוסט-טראומה מנהלת אותי, אומרת לי בוקר טוב", אומרת עדי בראיון ל-ynet. "בשלב מסוים הבנתי שמשהו לא דופק לי בחיים כמו שצריך ולא הבנתי מה. לאחר מפגש עם חברה לעבודה ב-2012, הכול צף. באוטובוס הביתה לא הפסקתי לבכות כמו ילדה במושב האחורי. כשהגעתי הביתה שכבתי במיטה, היה חם בחוץ והרגשתי קפואה. הגוף זכר את הדברים ולא הפסקתי לרעוד.
"הבנתי אז שפוסט-טראומה זה לא רק כותרת בעיתון של לוחם שחווה מלחמה וראה גופות עפות לידו. החוויה הזו השפיעה עליי וזה יצר קושי עצום. היה מתח עם בעלי וזה לא היה הוגן כלפיו. זה הגיע למצב שבו אין לי ברירה אלא להכריז על פשיטת רגל. אתה רוצה לעשות דברים גדולים ויפים בעבודה, אבל זה לא יוצא. זה כמו כיבוי שאלטרים ואתה לא מבין מה קורה. זה היה תהליך שלא ראיתי למרות שבוודאי שהיו תסמינים עוד קודם".
בתצהיר שהגישה עדי למשרד הביטחון באמצעות עו"ד שלמה ציפורי היא סיפרה: "נקלטתי היטב בצבא, נחשבתי לחיילת ממושמעת ואיכותית. הקצין שאנס אותי היה איתי ביחסי ידידות טובים. החדר שבו הוא תקף אותי היה קטן וסמוי מהעין. הוא כפר באישומים נגדו ונאלצתי לעבור חקירה נוספת שהטילה דופי באמינותי. לאחר שהוכח ששיקר,
נסגר איתו הסדר טיעון שבו הודה בעבירות של מעשים מגונים.
"אחרי האונס הפכתי ליותר סגורה. הביטחון שלי באנשים נפגע, שמחת החיים שלי נעלמה והייתי מתעוררת בלילות שטופת זיעה עם סיוטים וחרדות. היו לילות שבהם ישנתי רק עם כדורי שינה. רוב הזמן הייתי בדיכאון. הקשרים עם גברים בחיי היו בעייתיים וניסיתי להדחיק את מה שעברתי. נהייתי חסרת סבלנות, עם התפרצויות כלפי הסובבים אותי ללא הצדקה. איבדתי את שמחת החיים".
על העונש שנגזר בזמנו על הקצין היא אומרת: "זה היה הלך הרוח של פעם וזה היה מובן מאליו בזמנו". כיום מבקשת עדי לפרסם את סיפורה כדי לעודד צעירות אחרות שהותקפו מינית להתלונן: "הרוב בכלל לא התלוננו אז כי חששו ממה שיקרה".
לפנייה לכתב/ת 
