געגועים לבית ברנר / מליניאק

המרחק בין הצלחה לכישלון הוא לפעמים השפיץ של הנעל, לכן אפשר לעשות את כל הטעויות ולהישאר בליגה, או לעשות הכל נכון ולרדת. בהפועל ת"א לא פיספסו שום בור שאפשר היה ליפול לתוכו, ואתייחס רק לשני אירועים קטנים: הראשון, הפצת הידיעות שמנחם קורצקי לא ימשיך בשום מקרה לאמן בעונה הבאה. כולם ידעו את זה, אבל למה לפרסם ידיעה כזאת בזמן שקורצקי היה היחיד שיכול עדיין להציל את המצב? טיפש דאג שהמאמן יאבד את שארית הסמכות, שספק אם הייתה לו.

הירידה של הפועל ת"א לליגה הלאומית היא סופו של תהליך ממאיר שהחל להתפשט במועדון לפני כמה שנים. גם אם התוצאה הסופית הייתה בלתי נמנעת, הדרך חשובה והיא נראתה רע. ירידה ללאומית אינה גיהינום, אבל הדרך הייתה רצופה בכוונות טובות, וכל "יד" בהעברת הבעלות הגדילה את הנזק. החתימה על המכתב לרבי מלובביץ' היא לכאורה קוריוז. אפשר להבין טובע שנתלה בכל קש, ומי שמאמין שהרבי חי – שיאמין. מעז יצא מתוק והטבלה לא משקרת. אם ההישארות בליגה כרוכה בברית עם אנשים שהקשר שלהם עם המציאות הוא רופף, אני מעדיף לחזור למועצת פועלי בית ברנר. השחקנים שחתמו על המכתב ירדו ליגה יחד עם המשיח, או שאוכל בסוף את הכובע ועלי מוהר ואריק איינשטיין יופיעו יום אחד רכובים על זברה.

הירידה של הפועל(צילום: אורן אהרוני)

שלט במגרש תמורת הישארות זו ליגה נמוכה מאוד. התביישתי בשביל הפועל ת"א, התביישתי בשביל המשיח.

מישהו היה צריך להציל את כבירי מעצמו

זרעי הפורענות נזרעו לפני שנים. הקבוצה חיה מעבר ליכולותיה, ואפשר היה להמשיך להתגלגל שנים במיחזור הלוואות, אלמלא הגיע אמיר כבירי. נכון שהשאירו לו נדוניה, אבל אף אחד לא מסוגל להרוס מועדון יותר מהר ויסודי ממנו. אפשר להתלונן על חובות נסתרים, האמת היא שבדיקת הנאותות, כמו כל ההתנהלות של כבירי, הייתה רשלנית.

אמיר כבירי(צילום: עוז מועלם)

"השקעתי מזמני", הוא מתלונן. "קברתי מיליונים מכספי משפחתי, ואתם עוד באים אליי בטענות?" כן! העובדה שאתה אוהד לא נותנת לך מנדט להרוס מועדון. מאיפה יש לאיש שאין לו מושג בכדורגל, בניהול ובפיננסים החוצפה לקחת על עצמו פרויקט שמחייב ידע בכדורגל, בניהול ובפיננסים. כבירי, כמו חלק מבעלי הקבוצות, קנה את הקבוצה בשביל לפאר את עצמו. נכון שהפסיד כסף, אבל את החשבון משלם וישלם המועדון. צר לי על משפחת כבירי שאיבדה את רכושה, אבל מישהו היה צריך להציל את האיש הזה מעצמו. "אנשי עסקים" שרוכשים "זכויות ניהול" ועושים בקבוצה כבתוך שלהם הם סכנה לכל הליגה. אין לי פתרון, אבל מישהו צריך להתייחס לבעיה.

פעם אוהד רצה באמת את טובת הקבוצה. היום אנשים שמתחזים לאוהדים מחבלים בקבוצה במכוון ובגלוי. למה שאתרגש מ"מסע ההלוויה" של אוהדי מכבי ת"א, כאשר "אוהדי" הפועל ת"א מקללים ומכים שחקנים באימון המסכם לפני משחק ירידה?

אלימות באימון(צילום: פרטי)

אם למכבי היה חשוב להוריד את הפועל ליגה, הכי זול ומהר לשלוח מישהו שיקנה את הפועל ויחבל בה. הוא לא היה מצליח לעשות עבודה טובה כמו כבירי, אבל אפשר לנסות.

הנעלבים משחקים לידי שורפי הבובות

היו זמנים שבהם הייתי רץ למלא עמוד בתגובות נזעמות למסע הלוויה של אוהדי מכבי ת"א. ממרום שנותיי אני משועשע מהבעות ההזדעזעות מבובה שרופה. שמחה לאיד היא לגיטימית, וגם אם לדעתי עברו את גבול הטעם הטוב, מי אני שאקבע מהו גבול הטעם הטוב? אני אפילו מקבל בהבנה אנשים, ששנתיים אחרי שגירשו בנהמות גזעניות את מהראן ראדי מבלומפילד, הוא לקח להם פעמיים אליפות בטרנר. פעם אוהדי מכבי היו מתנחמים בכדורסל, אבל גם הם שוקעים מדחי לדחי. הנעלבים המקצועיים רק משחקים לידיהם של שורפי הבובות. עזבו אותם.

"מסע הלוויה"(צילום: מתוך הפייסבוק)

מי שחש שנאה, אני מעדיף שיביע אותה על פני אנשים "נאורים" שמביעים אמפטיה מזויפת, משתתפים כאילו בצער, וחוגגים לאיד בסתר. סימפטיה לא תמנע את החגיגות באדום, כשמכבי ת"א תפסיד בכדורסל, בכדוריד או בליגה לילדים בפינג־פונג כיס. ככה זה בספורט, לשני הכיוונים, ולאוהדי הפועל אין על מה להתלונן. בשנתיים האחרונות מכבי ת"א מספקת להם אינספור סיבות לחגיגה. אז הפעם זה הפוך, מה קרה? בברצלונה חוגגים כשריאל מדריד מפסידה, ארסן ונגר לא משתתף בצערו של ז'וזה מוריניו, ואני מניח שאוהדי אינטר ומילאן לא מאחלים הצלחה ליובנטוס בגמר הצ'מפיונס. יובה לא מייצגת מבחינתם את איטליה, אלא ה"סקוודרה אזורה".

יריבות וטראש טוק הם דלק חשוב שמתניע את הספורט. אמוציות מקרבות אנשים למשחק, ולא נראה לי שחוגגי תהלוכת הקבורה באמת רוצים לראות מישהו בארון. אלה שתקפו את אוהדי הפועל בגרזן הם עבריינים, בלי קשר לכדורגל. האוהדים הכי גרועים הם אלה שהולכים נגד הקבוצה שלהם, ואל תצפו מאוהדים "טובים" שיקיאו מתוכם את ה"רעים". יש משטרה שתעשה את עבודתה.

(צילום: מכבי פנאטיקס)

במשך שנים תמכתי במעורבות אוהדים, ואני מודה שבהדרגה הם הפכו מפתרון לבעיה. כשאוהדים מפטרים את הבעלים ומשפיעים על ההרכב, זה ייגמר רע. חיים רמון מיהר להציל את הפועל ת"א מאלי טביב, כבירי הציל את הפועל מידי רמון, האחים ניסנוב הצילו את הפועל מהפירוק של כבירי, ובסוף התברר שהיחיד שיודע לנהל קבוצת כדורגל היה... אלי טביב.

לאוהדי הפועל ת"א מגיע צל"ש על העידוד. הירידה היא עונש לאידיוטים שגירשו את סמי סגול.

להקטין את הליגה

אותן שש־שמונה קבוצות עולות ויורדות, מתנדנדות בין ליגת העל ללאומית. הפועל כפר־סבא ירדה ללאומית בפעם התשיעית. מכבי נתניה והפועל עכו חזרו תוך עונה אחת, נתניה עלתה למרות שהתחילה את העונה במינוס תשע נקודות. אשקלון שרדה, אבל בעונה הבאה תנהל עוד מאבק הישרדות. אותן קבוצות פחות או יותר נמצאות רגל פה רגל שם. אולי הגיע הזמן להודות שאין בישראל 14 קבוצות ברמת ליגת על, ושהפלייאוף הוא כישלון?

בכל עונה שלוש קבוצות מצליחות להתברג בפלייאוף העליון בזכות יתרון של נקודה או שתיים על הקבוצות במקום השביעי־שמיני, ומפסיקות לשחק. מכבי חיפה קטסטרופה. סכנין על הפנים. מכבי פ"ת הפסידה שבעה משחקים רצופים. גם קריית־שמונה, הפועל חיפה ואשדוד – הראשונות בפלייאוף התחתון – השיגו כמה נקודות כי הן משחקות "ספורטיבי". שלא יגידו שהן קבעו את היורדות.

אם אין 14 קבוצות ברמת ליגת על, צריך להקטין את הליגה ל־12 קבוצות ואפילו ל־10, ולשחק בשיטת ארבעה סיבובים. גם את הלאומית צריך להקטין ולהפוך אותה לליגת משנה איכותית.

רוב הקבוצות יתנגדו, כי ההקצבות ותשלומי השיווק לקבוצות גבוהים במיליון שקל בערך מקבוצה בלאומית. הכסף מדבר.