צאו מהארון / עמיר פלג

אין ויכוח לגבי אנינות הטעם ועומק המחשבה, תרתי משמע, במסע ההלוויה שערכו אוהדי מכבי ת"א לכבוד ירידת הליגה של היריבה המושבעת. מצעדים שכוללים שריפת דגלים ובובות הם דבר פרימיטיבי, אינפנטילי, מכוער ובעיקר מסריח. אבל מה שהיה מוגזם לחלוטין הוא דווקא הזעזוע מטקס האשכבה להפועל ת"א, שאפילו לא היה מקורי.

שמחה לאיד היא תופעה מוכרת ולגיטימית בספורט, שזוכה להמחשה מורבידית אפילו במולדת הכדורגל. לפני שנה חגגו אוהדי ברמינגהאם סיטי את נשירת היריבה העירונית, אסטון וילה, לליגת המשנה. הם נשאו ארון מתים עטוף בדגל תכלת־סגול, צבעיה הרשמיים של וילה, ושרו: "אנחנו יורדים למטה". השוטרים מסביב חייכו, אוהדים תיעדו את המיצג המשעשע בסלולרי, איש לא חשב שמדובר בחילול כבוד המת או בהסתה. כולה הומור שחור.

אצלנו הקונוטציה מעוררת חלחלה, בעיקר בגלל טראומת ההפגנה ההיא ב־1995, עם הארון שעליו נכתב "רבין ממית את הציונות". גם בובות נישאו שם, של ראש הממשלה ושל יאסר ערפאת, שהיו עדיין בחיים. למנהיג האולטראס שצעד בראש התהלוכה קראו בנימין נתניהו.

מה שעשו הילדים המגודלים שלשום במושבה שונה בתכלית. נכון, בובת פלסטיק עולה באש זה מגעיל, אבל אין צורך לשלוח אותה למכון לרפואה משפטית. הפועל ת"א כבר ירדה, והדבר האחרון שמטריד כרגע את אוהדיה אלה ההקנטות וההקטנות. להפך, זאת ההוכחה שהמועדון שלהם חי וקיים, ושזה מה שנותר לצהובים בליגה אחרי שאיבדו אליפות.

הרי רק לפני כחצי שנה, כשבית המשפט דן בעתיד החורבות שהותיר אחריו אמיר כבירי, האדומים המודאגים פירסמו בעצמם את המודעה הבאה: "בצער רב וביגון קודר אנו מודיעים על פטירת קבוצתנו היקרה – הפועל ת"א ז"ל – ההלוויה תתקיים בבית המשפט המחוזי. יושבים שבעה במתחם חודורוב, האוהדים האבלים".

ההספדים לא היו מוקדמים ולא מוגזמים. לכן, אוהדי הפועל ת"א בלב ובנפש הם האחרונים שייעלבו מהאירוע שלשום. גם הם יודעים שאת רגעי האושר הגדולים בעונה המסויטת הזו סיפקה להם היריבה הצהובה, בכדורסל, ושאנחנו לא המצאנו שום דבר. אוהדי אתלטיקו מדריד יצהלו בנפילת ריאל, ואותו כנ"ל במנצ'סטר, במילאנו ובכל עיר שהתברכה ביריבות ספורטיבית משמעותית.

אתמול, בעקבות המראות, קרא יו"ר מינהלת הליגות אורן חסון לטפל ביד קשה באוהדים עבריינים שהשתלטו על הכדורגל. זה בהחלט חשוב, אבל לפני הכל כדאי שהמינהלת תמגר עבריינים ששולטים בקבוצות. אלה שיושבים בכלא, ומחוצה לו.