מהצייר של "הצעקה" ועד סולני אבבא וא-הא: 10 אושיות תרבות נורווגיות
אנני פריד מאבבא נולדה כחלק מתוכנית "השבחת הגזע" של הנאצים, המלחין אדוארד גריג תמך בדרייפוס היהודי כשעמד למשפט, ליב אולמן סירבה להופיע ב"סקס והעיר הגדולה" כי חששה שיתאכזבו מהמראה שלה. לרגל זכייתו של סופר מנורווגיה בפרס ירושלים - קבלו את היצוא התרבותי המשובח של המדינה הסקנדינבית
הסופר הנורווגי קרל אובה קנאוסגורד הוא הזוכה השנה בפרס ירושלים, בטקס שהתקיים אמש (א') במסגרת יריד הספרים הבינלאומי. ששת ספרי האוטוביוגרפיה של קנאוסגורד, "מאבקי" ("מיין קאמפף" - הזהה לשם הספר של אדולף היטלר, אך ללא קשר אליו כמובן) הפכו את הביוגרפיה האישית והכואבת שלו לסנסציה ספרותית ברחבי העולם. פרס ירושלים מוענק מדי שנה לסופר הנותן ביטוי לחירות האדם בחברה.
נורווגיה, מולדתם של להקת האייטיז א-הא ושל צייר "הצעקה" אדוארד מונק, אחראית לעוד כמה וכמה שמות גדולים וגם לסיפורים המרתקים שמאחוריהם. ליקטנו עשרה כאלה.
כן, "Take on Me" היה הלהיט הגדול והמזוהה ביותר של מורטן, מאגנה פיורהולמן (המתולתל) ופול וואקטר-סבוי (השדוף) - חברי להקת א-הא - אבל בהחלט לא היחיד. ברפרטואר גם The Sun Always Shines on T.V", "I've Been Losing You", "Summer Moved on", "Hunting High and Low", והחידוש ל-"Crying in the Rain" – מקבץ נאה שכל מפיק שיצליח להביא אותם לישראל יוכל להתהדר בו.
להקת הפופ-רוק הפורייה הזאת יוצאת עדיין לסיבובי הופעות - גם אחרי הכרזתו של מורטן על הצטרפותו כמנטור ל"דה ווייס" המקומית (מאגנה כבר עשה את זה לפניו, בשנים קודמות). בינואר-פברואר 2018 מתוכנן ללהקה סיבוב הופעות אקוסטי באירופה, כולל לונדון.
הקול של מורטן בן ה-57 צלול כמו פעם, וגם המראה מצודד להדהים (חיים ללא סטרס במדינה שבה השמש זורחת רק בטלוויזיה עושים טוב לשיער ולעור הפנים). עם זאת, צפייה בסרטונים מההופעות האחרונות מעלה שאין מה לצפות לאנרגיות מחשמלות ולהתרוצצויות על הבמה.
אדוארד גריג (1843-1907), מלחין ופסנתרן נורווגי דגול, אחראי לאחד הקטעים הקלאסיים המוכרים ביותר בעולם - "בוקר". מדובר בחלק מהמוזיקה שכתב גריג למחזה "פר גינט" של בן ארצו הנריק איבסן (מספר 8 ברשימה), לבקשת המחזאי. את יצירתו המוזיקלית הראשונה, אגב, הלחין גריג כבר בגיל 9.
אבל פרט מסעיר הרבה יותר הוא התייצבותו של גריג לצד אלפרד דרייפוס, הקצין היהודי-צרפתי שהואשם בבגידה במולדתו בפרשה שנודעה כמשפט דרייפוס.
בשנת 1899 קיבל גריג הזמנה להופיע בפריז כמנצח אורח בקונצרט. את ההזמנה הוא דחה במכתב שעורר תהודה באירופה, ושבו הודיע שאינו מוכן להופיע בפני הצרפתים לנוכח ההחלטות שהתקבלו בפרשת דרייפוס: "הגועל שאני חש כה גדול עד שאין בי שום רצון להופיע בפני קהל צרפתי", כתב.
ב-2008 הפציע שיר שהפך לאחד הלהיטים הגדולים ביותר של נורווגיה בכל הזמנים, הגיע למקום הראשון במצעדים ברחבי אירופה והקנה למבצעיו אלבום זהב בארצות הברית. מדובר בגרסת כיסוי לשיר "Beggin" של הצמד מדקון. חובבי אירוויזיון אולי זוכרים את השניים בזכות שירם "Glow", שליווה את ריקוד הפלאש-מוב המרהיב בטקס של התחרות באוסלו, בשנת 2010.
חברי הצמד, יוסף וולדה-מרים וצ'אבווה באקווה, הם גם מגישי טלוויזיה וכוכבי ריאליטי גדולים במדינה. וולדה-מרים נולד בנורווגיה להורים ממוצא אתיופי ואריתראי. באקווה הוא בן להורים ממוצא דרום אפריקאי. השניים מתארים את הסגנון המוזיקלי שלהם (קחו נשימה) כ"מיקס רטרו-אורבני עם השפעות של פאנק, סול והיפ-הופ, בתוספת אלמנטים של רגאיי, והשפעות מוזיקליות לטיניות ואפריקאיות".
להיט מקפיץ נוסף של מדקון הוא "Don't Worry" עם זמר ה-R&B ריי דלטון. בקליפ תוכלו לראות שלל נורווגים חמודים - מילדים ועד קשישים - משתחררים מהקיפאון ורוקדים במטוס, בשלג ובמסעדה.
שמה של השחקנית והבמאית ילידת 1938 נקשר כמעט אוטומטית בשמו של הבמאי השוודי המנוח אינגמר ברגמן. ולא בכדי. אולמן הייתה אחת מבנות זוגו של ברגמן ולשניים בת משותפת (הסופרת לין אולמן), היא הייתה ידועה גם כמוזה שלו והשתתפה בכעשרה מסרטיו הבולטים וכן בסרטו האחרון מ-2003 - "סרבנד".
ב-1992 פצחה אולמן גם בקריירת בימוי (סרטה, "מיס ג'ולי" עם קולין פארל וג'סיקה צ'סטיין, הוצג ב-2015 בסינמטקים בישראל). סרטה האחרון כשחקנית עד כה היה "חיים כפולים" הנורווגי-גרמני, שהגיע לאקרנים בישראל ב-2014.
בטוק-שואו נורווגי התוודתה אולמן בעבר שצפתה קבוע ב"סקס והעיר הגדולה". היא אף קיבלה הצעה להשתתף בשני פרקים בסוף הסדרה, שצולמו בפריז, כגרושתו של מיכאל ברישניקוב. אולמן, שחששה שיתאכזבו מהמראה שלה, דחתה בצער את ההצעה. "אמרתי לעצמי", היא מספרת בראיון, "'האם הם ראו אותי? הם ימותו כשארד מהמטוס'. אמרתי להם 'לא' כי לא רציתי שיתאכזבו. אני בטוחה שהם ראו רק תמונות שלי בצעירותי. אהבתי את 'סקס והעיר הגדולה'. הייתי מוכנה לאבד את ידי כדי להשתתף בה, אבל לא רציתי שהם יחטפו שוק כשיראו אותי".
ועוד פרט טריוויה חביב וגם אקטואלי: עוד הרבה לפני שבתה של בר רפאלי, ליב, הייתה בתכנון, ליב טיילר, בתם של סטיבן טיילר - שהופיע ממש לאחרונה עם אירוסמית' בישראל - וביבי בואל, נקראה על שם ליב אולמן. הסיבה: האם ראתה את תמונתה על שער של מגזין באותו שבוע שבו ילדה. פירוש השם בנורווגית ובשוודית הוא "לייף", חיים.
יו נסבו (יליד 1960) הוא מנהיג להקת רוק, מחבר שירים, כלכלן בהשכלתו - וגם אחד מסופרי המתח המצליחים בעולם. סדרת ספריו על בלש המשטרה החריף והקשוח הארי הולה תורגמה לעשרות שפות ונמכרה ביותר מ-40 מיליוני עותקים ברחבי העולם.
"אדום החזה", הספר הראשון בסדרת הארי הולה שראה אור בעברית, והשלישי בסדרה, נבחר בשנת 2004 כספר המתח הנורווגי הטוב בכל הזמנים על ידי רשות השידור המקומית. ב"אדום החזה" נקלע הולה - האיש שאכפת לו מאלה שלאף אחד כבר לא אכפת מהם - לפרשיית בגידה ונקמה. תחילתה בחבורת צעירים נורווגיים שהתנדבו לסייע לגרמנים בקרב על לנינגרד במלחמת העולם השנייה, והמשכה בחיסולי החשבונות, הטיהורים וההלבנה הפוליטית של נורווגיה אחרי המלחמה.
בשנת 2007 החל להוציא סדרת ספרי ילדים שבמרכזה מדען מפוזר בשם דוקטור פרוקטור (הספר "פטנט הפוקים של ד"ר פרוקטור" יצא גם בעברית).
ב-2014 עובד ספרו "ציידי הראשים" לסרט קולנוע נורווגי, בכיכובו של ניקולאי קוסטר-וולדאו - השחקן הדני שמוכר לכם יותר כג'יימי לניסטר מ"משחקי הכס". בראיון ל-ynet לאחר צאת הסרט אמר נסבו כי לא היה מעורב בעיבוד הקולנועי: "כתבתי רק את השורה האחרונה בתסריט, כי הם היו זקוקים לפאנץ' ליין". כשנשאל אם אהב את הסרט ענה: "כולם שאלו אותי את זה וחשבתי שזה קצת כמו לשאול גינקולוג אם המטופלת האחרונה שלו הייתה סקסית. אני מניח שסופר שצופה בעיבוד הקולנועי של ספרו מסתכל על זה בצורה טכנית. אבל אז ראיתי שוב את הסרט בפרת' שבאוסטרליה, באולם תיאטרון יפהפה וגם הייתי קצת שיכור - אז ממש אהבתי אותו".
המכירה של "הצעקה" בסותבי'ס ב-2012(צילום: GettyImages)
המועקה הקיומית המאפיינת את "הצעקה" הייתה לסימן ההיכר של יצירתו של מונק (1863-1944). בעבודותיו טיפל באופן ישיר בסוגיות הנוגעות בנבכי הנפש והרגש, ולנוכח ילדותו העגומה אין הדבר מפתיע. בני משפחתו נפטרו כולם כשהיה צעיר יחסית (אמו מתה משחפת כשהיה בן 5). כעבור שנים, כשנשאל על קורות חייו, אמר כי המחלה והשיגעון "ריחפו כמלאכים שחורים" מעל עריסתו.
בשנת 1889 נסע לפריז, שם התוודע לאימפרסיוניזם הגרמני ולאמנים הנחשבים פוסט-אימפרסיוניסטים, כמו פול גוגן. אז גם החל להתגבש סגנונו האישי. סגנון אקספרסיבי עם משיכות מכחול ברורות, קווים דינמיים, נטייה לצבעים כהים ומלנכוליים ועוד. את "הצעקה" צייר ב-1893.
הוא נפטר בשנת 1944, כשהוא מוריש את עזבונו - יותר מ-1,000 ציורים ואלפי תחריטים ורישומים - לעיר אוסלו. בשנת 2012 נמכר אחד מארבעת עותקי "הצעקה" (השלושה האחרים מוצגים במוזיאונים בנורווגיה) ב-120 מיליון דולר במכירה פומבית.
בלהקת אבבא השוודית יש צלע נורווגית: אנני פריד לינגסטד (ילידת 1945), הברונטית מבין שתי הסולניות. החיוכים בתמונות ובקליפים של אבבא לא הסגירו את עברה הטראומטי: לינגסטד היא אחת מאלפי ילדים שגדלו בסקנדינביה כשהם סובלים לאורך שנים מהתנכלויות ומאפליה. הסיבה: האמהות של אותם ילדים היו נורווגיות בלונדיניות כחולות עיניים והאבות חיילים גרמנים - תוצאה של תוכנית נאצית ל"השבחת הגזע הארי".
לאחר הולדתה בנובמבר 1945, אמה וסבתה של לינגסטד הוכרזו כבוגדות וסבלו מנידוי בכפר שבו התגוררו. הן נאלצו להגר לשוודיה, והאם מתה ממחלת כליות לפני שמלאו ללינגסטד שנתיים.
שלושה עשורים לאחר מכן היא מצאה את אביה, אופה פנסיונר, די במקרה. איחוד מרגש נרשם בין השניים בביתה שבשוודיה, בעידודה של בני אנדרסון, חבר אבבא ובעלה דאז. עם זאת, מכריה טענו כי הפגישה בגיל מבוגר עם אביה, שאותו מעולם לא הכירה, גרמה לה התקפי דיכאון. בשנת 2002 התארגנה קבוצה של נפגעי תוכנית "השבחת הגזע" והחלה לפעול למען קבלת פיצויים. הטענה הייתה שממשלת נורווגיה בזמן המלחמה הייתה בסוד העניינים.
לינגסטד ידעה עוד כמה טרגדיות בחייה. מבעלה הראשון נולדו לה שני ילדים. בתה, ליסה-לוט מתה ב-1998 בתאונת דרכים, כשהיא בת 31. כעשור לאחר גירושיה מאנדרסון נישאה ב-1992 בפעם השלישית לנסיך ממוצא גרמני וזכתה בתואר אצולה של נסיכה. פחות משנה לאחר מות בתה בתאונת דרכים מת בעלה הנסיך מסרטן. כיום היא עוסקת בפעילויות לקידום המודעות להתחממות כדור הארץ ואיכות הסביבה.
ומכאן לסולנית הנורווגית השנייה: אקווה, שאחראית למגה-להיט "ברבי גירל" מלפני 20 שנה בדיוק (1997), ידועה בתור להקה דנית. אבל לינה ניסטרום, הסולנית, היא בכלל נורווגית. הלהקה החלה לפעול הרבה קודם, ב-1988, תחת שם אחר וללא ניסטרום. במסגרת הג'וב הקודם שלה, נערת גלגל המזל בערוץ טלוויזיה נורווגי, ניסטרום לא פצתה פה, אבל בתוכנית האחרונה היא זכתה לשיר - וזו הייתה נקודת הפתיחה בהצטרפות לאקווה.
"ברבי גירל" זכה להצלחה עולמית והגיע למקום הראשון במצעדים בבריטניה (שם התנחל במשך ארבעה שבועות), אוסטרליה (שלושה שבועות) ועוד. תביעה של מאטל, יצרנית מותג ברבי, נגד חברת התקליטים על פגיעה במוניטין נדחתה על ידי השופט, שייעץ לשני צדדים "להרגיע".
בראיון סיפרה ניסטרום, כיום בת 43, שב"ברבי גירל" היה שיר ביקורתי: "כשחברת התקליטים נתבעה על ידי מאטל, התעקשנו שזה רק שיר פופ כיפי, אבל בשיר הייתה בעצם גם הבעת עמדה על החברה, שמנסה להפוך אותנו לילדות מושלמות". להיט נוסף באותו סגנון "באבל-גאם פופ" הוא "דוקטור ג'ונס", ואחריו הגיע הלהיט הנוגה "Turn Back Time", שהופיע בפסקול של "דלתות מסתובבות".
ב-2001 התפרקה הלהקה, אך כל חבריה המשיכו בקריירות מוזיקליות, ובכל מקרה שניים מהם - ניסטרום וסורן ראסטד (המחומצן עם הקוצים ב"ברבי גירל") - נשארו יחד ואף התחתנו. הם נשואים עד עצם היום הזה ולהם שני ילדים (לפני כן היה לניסטרום רומן קצר עם רנה דיף - הסולן הקרח). ב-2007 חברי אקווה התאחדו והופיעו במשך כמה שנים.
הנריק איבסן (1828-1906) הטביע את חותמו כמחזאי ביקורתי, נשכני וסאטיריקן, ומחזותיו שומרים על רלוונטיות עד היום. בעבודותיו הניח איבסן את היסודות לתיאטרון המודרני ופרץ דרך בחיי התרבות והאינטלקט האירופיים. הוא התייחס בעבודותיו למעמד הנשים בחברה ובחיי הנישואין, לצביעות, לגברים שניצלו את כוחם לרעה בתעשייה, בפוליטיקה, בכנסייה ובתקשורת. ביחס בין אמת וצדק, חירות וחובה, מיעוט ורוב, סוגיות סביבתיות מול אינטרסים כלכליים ועוד.
הוא היה רק בן 22 כשהמחזה הראשון שלו הוצג בתיאטרון. במהלך חייו נדד במשך 27 שנה בין ערים אירופיות. בזמן שהתגורר ברומא כתב את "פר גינט", מחזה על צעיר נורווגי העובר מסע של אירועים והרפתקאות נועזות.
בדרמות ריאליסטיות כמו "בית הבובות" (1879), "רוחות" (1881) ו"אויב העם" (1882) השביע איבסן את רצון המבקרים הקשוחים, שדרשו יצירות שיעוררו ויכוח. עם "בית הבובות" איבסן זכה מאוחר יותר לפריצת דרך בינלאומית. למחזה הייתה השפעה עצומה במאבקן של נשים לשוויון זכויות ברמה העולמית. ביחד עם "הדה גאבלר" (1890) נחשב "בית הבובות" למחזה שהעלו הכי הרבה גרסאות שלו בעולם בעידן המודרני. "הדה גאבלר" מצביע על המעבר ההדרגתי ביצירה שלו מסוגיות ריאליסטיות וביקורת חברתית לדרמה פסיכולוגית וסימבולית.
בסך הכל כתב איבסן 26 מחזות ו-300 שירים. אחרי שייקספיר, הוא מחזאי הדרמה המוצג ביותר בעולם.
ביורנסטרן ביורנסון (1832-1910), זוכה פרס נובל לספרות לשנת 1903 - והנורווגי הראשון שזכה בפרס - מוכר בזכות מחזותיו, שטיפלו בנושאים היסטוריים אבל גם בסוגיות עכשוויות. הוא החל את הקריירה הספרותית שלו כמבקר ספרות, כשהיה סטודנט. בגיל 25 כתב את המחזה הראשון שלו שפורסם, "בין המאבקים" ההיסטורי. בשנות חייו היה פעיל פוליטי במקביל לכתיבת ספרים ומחזות.
שהותו באיטליה בחלק משנות ה-50 לחייו הולידה מחזות ריאליסטיים שמציפים בעיות חברתיות. "המלך" (1877), למשל, עסק באובדן הערכים הנוצרי בחברה החילונית, מה שגרם לביורנסון למשבר דתי. המחזה "פאול לאנגה וטורה פרסברג" (1899) עסק בסובלנות פוליטית. בין ספריו שראו אור בעברית: "אבק", "עלם עליז", "ארנה" ו"בת הדייגים".
"סקאם" (SKAM - "בושה" בנורווגית) היא סדרת רשת-טלוויזיה על בני נוער בתיכון באוסלו, שמשודרת באופן רשמי בסקנדינביה. הצלחתה הסנסציונית גרמה להתפשטותה מחוצה לה, ולצבירת מעריצים צמודים במדינות רבות, בהן ישראל. הסדרה עלתה בספטמבר 2015 וכרגע משודרת כבר עונתה הרביעית. כל עונה מתמקדת בדמות ראשית אחת.
נטע בן עזרא, מנהלת דף הפייסבוק "סקאם ישראל", מספרת על הפורמט הייחודי: "הסדרה עצמה לא יוצאת בפרקים, אלא בקטעים, בקליפים, העולים לאתר האינטרנט של סקאם בצורה אקראית במהלך השבוע. רק בימי שישי כל הקליפים נאספים לפרק שמשודר בטלוויזיה בנורווגיה. האתר, יש לציין, חסום לכניסות מחוץ לסקנדינביה, בגלל זכויות יוצרים על השירים בסדרה, אבל דברים מסתננים החוצה.
"הרעיון המיוחד מאחורי הסדרה הוא שהדמויות חיות במקביל אלינו, בתאריכים שלנו ובשעות שלנו. אם נגיד הדמויות בסדרה בוחרות להיפגש בשעה 19:00 ביום שישי, אז לאתר יעלה קליפ בדיוק במועד הזה. לכל דמות יש פייסבוק או אינסטגרם (או גם וגם) - ובניגוד לאתר אלה אינם חסומים מחוץ לסקנדינביה - ובמהלך השבוע הן מפרסמות פוסטים. בנוסף לקליפים, עולים לאתר גם פרסומי אינסטגרם של הדמות הראשית וההתכתבויות שלה. זה יוצר תחושה שאנחנו חיים את החיים שלה.
"בנוסף, 'סקאם' עוסקת לא רק בנושאים יומיומיים - שאופייניים לסדרות על בני נוער - כמו לימודים, חברות, מערכות יחסים ומין, אלא גם בנושאים יותר רגישים כמו משיכה מינית (במקרה הזה הומוסקסואליות) ודת (במקרה הזה איסלאם). השחקנים הם בני נוער בגילאי 16 עד 21, ורובם בכלל לא שיחקו לפני כן. 'סקאם' מתמקדת נטו בתלמידים ואיך הם עצמם פותרים את הבעיות, ומראה איך הם מצליחים להתמודד בלי עזרה של מבוגר".
בן עזרא מספרת שהעונה שהביאה להצלחה בינלאומית הייתה העונה השלישית, "לפניה ראו את הסדרה רק בנורווגיה ובשאר סקנדינביה". לדבריה, בסדרה צופים גם מעריצים בארה"ב, סין, ספרד, רוסיה, איטליה, קוריאה, יפן, הולנד, גרמניה, מרוקו ועוד.
