כשראש הממשלה לא האמין: "אתה חושב שתקבל את הכותל בחזרה?"
הדיונים בימים שלפני ששת הימים נחשפים: מינואר 1967 הצביעו במערכת הביטחון על מגמת הסלמה בגבול הסורי - ושיאה עם הפלת שישה מיגים. "בקיבוצים 'יושבים על סיכות' ואומרים שאי אפשר להמשיך כך", אמר אשכול - והתקשה להאמין שהעיר העתיקה תהיה ישראלית
בחודשים שלפני פרוץ מלחמת הימים שררה מתיחות רבה בכל הגבולות, אבל יום שישי, 7 באפריל 1967, המחיש לכל שרי הקבינט המדיני-ביטחוני כי המצב בגבול הצפון חמור ונפיץ ביותר. באותו בוקר תותח נ"ט סורי פתח באש לעבר טרקטור שעבד בשטח חקלאי סמוך לקיבוץ האון שממזרח לכינרת וירה לעברו פגזים של 37 מ"מ. לאחר מכן התפתחו חילופי אש בין צה"ל לצבא סוריה שכללו ירי טנקים, מרגמות וארטילריה, כאשר חלק מהפגזים הסוריים הופנו לקיבוץ תל קציר ופגעו במקומות שונים במשק.
בשל הנחיתות הארטילרית של צה"ל הוחלט שלא להגיב באש תותחים, וראש הממשלה ושר הביטחון לוי אשכול אישר תקיפה של חיל האוויר לצורך שיתוק העמדות של הסורים. בתגובה, שיגר חיל האוויר הסורי מטוסי יירוט, והמיראז'ים של חיל האוויר הישראלי הפילו שישה מטוסים סוריים מדגם מיג-21. "בסך הכול הורדנו בין 40 ל-50 אלף טון פצצות וביצענו 80 גיחות של אווירונים לשם הפצצה ו-50 גיחות לפטרול ויירוט", הסביר הרמטכ"ל יצחק רבין בדיון הקבינט יומיים לאחר התקרית.
ארכיון המדינה חושף הבוקר (יום ה'), לרגל 50 שנה למלחמת ששת הימים, פרוטוקולים מישיבות הממשלה ומוועדת השרים לענייני ביטחון מתחילת המתיחות מול מצרים וסוריה, דרך ימי הקרבות עצמם - ועד לחודשים שלאחר המלחמה וההתמודדות עם המציאות החדשה.
הפרוטוקלים נחשפים:
בגין: "אין להחזיר שעל"; אשכול: "נהיה מיעוט במדינה"
דיין: "אם ניתן להם לפתוח באש - זה יהיה פטאלי"
רבין במלחמה: "יש מיליון ערבים, יצרנו להם אפשרות לברוח"
תקופת ההמתנה שלפני המלחמה: "גם את היטלר לא לקחו ברצינות"
לקריאת הפרוטוקולים במלואם - לחצו כאן
(הקובץ כבד והטעינה עלולה להתארך)
50 שנה למלחמת ששת הימים: פרויקט מיוחד
9 באפריל, 1967: "הסורים בכלל לא יחשבו על תגובה"
הפרוטוקולים של דיוני הקבינט המדיני-ביטחוני חושפים כי חרף חומרת האירוע, רוב חברי הקבינט נשמעו דווקא אופטימיים – זאת לאחר יותר משלושה חודשים של דיונים שעסקו בהידרדרות הביטחונית בגזרת הצפון. רבין ציין בדיון כי ביומיים שלאחר הקרב האווירי המוצלח "שורר שקט בלתי רגיל" בגזרה, ולא היו חדירות של רועים סורים לשטח ישראל. לדבריו, "המכה הייתה כל כך חזקה, שהסורים בשלב זה לא יחשבו על תגובה".שר החוץ אבא אבן תיאר בדיון את הכותרות האוהדות לפעולה ברחבי העולם והוסיף: "הסברה היא שהתגובה הזאת באה לא רק בתשובה על הפרעה מזוינת באותו יום, אלא כתשובה לחדירות המזוינות שהיו במשך כל החודשים האחרונים". שר הבריאות ישראל ברזילי העיר כי "עם כל ההצלחה הצבאית הגדולה, אנחנו לא יכולים להיות משוחררים מדאגה עמוקה, גם צבאית וגם פוליטית, שהעניין לא נגמר". בתגובה אמר שר החוץ אבן: "המצב המדיני היה יותר מדאיג לפני יומיים".
3 בינואר, 1967: תחילתה של הסלמה בגבול הצפון
רבים רואים את יום הקרבות של 7 באפריל 1967 והפלת ששת המיגים כתחילתה של ההסלמה שהובילה כעבור כחודשיים למלחמת ששת הימים. אולם, הפרוטוקולים של דיוני הקבינט מהחודשים שלפני הקרבות חושפים כי מערכת הביטחון הצביעה על הסלמה חריגה כבר שלושה חודשים קודם כן.
"אתמול קרה מקרה, שלא קרה הרבה זמן. באזור כורזים", הסביר אלוף עזר ויצמן, באותם ימים ראש אגף המבצעים בצה"ל, בפתח דיון הקבינט ב-3 בינואר לאחר שקיבל את רשות הדיבור מראש הממשלה אשכול. ויצמן התייחס לאירוע שבו אזרחים סורים נכנסו לשטח ישראל והוסיף "יכול להיות שהיו ביניהם חיילים – זה עוד לא ברור – ולמעשה נראה הדבר שהמטרה היא לפתח תקרית ביום של כניסת עובדים".
עם הגעת חיילי צה"ל לזירה כדי ליצור חיץ בין הסורים לבין שטח ישראל, טנקים פתחו לעברם באש. "בנס לא היו אצלנו נפגעים וחייל אחד נפגע ברגלו מרסיס. לנו לא היה במה להשיב אש, המקסימום שיש לנו שם הוא תותח של 30 מ"מ", תיאר ויצמן. "לנו ברור כי מה שהיה אתמול זו לא תקרית מקרית לאורך הגבול, אלא היא נעשתה בפיקוח ואפילו מבוימת או הונחתה על ידי מפקדה יותר גבוהה".
בהמשך הדיון התחבטו השרים וראש הממשלה בשאלה איך נכון להגיב לאירוע שכזה אם יקרה שוב. שר החוץ אבא אבן הצדיק את פעילות צה"ל באירוע, אך הוסיף כי "יש עוד שיקול – כל עשרה ערבים עם עדרים משמשים חיפוי לערבי אחד עם מוקש". לדבריו עד עכשיו הייתה הרתעה בגבול הסורי, אך "הצרה מתחילה כאשר יש עליית שרשרת בשימוש בסוגי נשק. נראה לי כי יש בכל זאת אפשרות, אפילו עכשיו, לנקוט את הקו שאנחנו רק מגיבים. כלומר, הם יורים במכונות ירייה – אנחנו עונים במכונות ירייה. הם יורים במקלעים – אנחנו עונים במקלעים. הם יורים בפגזים – אנחנו עונים בפגזים. הם היו תמיד הראשונים בהעלאת סוג הנשק שהופעל". בהמשך דבריו אמר: "אנחנו לא רוצים לכבוש שום דבר שם, אלא ליצור את הרושם שפגיעה בזכויותינו וחדירה לשטחנו גורמות להמולה".
ויצמן הזהיר כי מדיניות של תגובה בלבד באותו סוג נשק עלולה להביא לכך שהסורים יגיבו בנשק עוצמתי יותר שיסכן את החיילים: "אתמול בנס הם לא נפגעו". בתגובה לכך אמר שר הפנים, חיים משה שפירא, שהיה גם מנהיגה הפוליטי של הציונות הדתית, כי "אנחנו בכלל חיים בנסים בארץ".
7 בינואר, 1967: "הסורים חושבים שלהם מותר לירות ולנו אסור לענות"
בדיון קבינט שהתקיים ארבעה ימים לאחר מכן השתתף גם הרמטכ"ל רבין, שציין: "החמור הוא מה שהסורים הבינו מהמקרה הבלתי רגיל, שאם אינני טועה, הוא כמעט ראשון בתקדים יחסי הגבול בינינו ובין הסורים בנושא זה – שלהם מותר להמשיך ב(ירי) טנקים ולנו אסור לענות". זאת לאחר שיום לפני הדיון התרחשה בגבול פרובוקציה דומה, ובתגובה לירי קל שביצעו חיילי צה"ל לעבר אזרחים סורים שחדרו לשטח ישראל ירו הסורים יותר מ-30 פגזי טנקים.
באותו דיון הוחלט כי אם יופגזו יישובים בשטח ישראל, יהיה שר הביטחון מוסמך להורות על הפעלת חיל האוויר לתקיפת נגד. שר העבודה יגאל אלון ביקש להוסיף שצריך להגיב גם אם הסורים פוגעים בכפר ערבי. "אני רוצה שתהיה להם הרגשה שדואגים להם", אמר.
12 בינואר, 1967: "אתה חושב שתקבל בחזרה את הכותל?"
בשבועות שלאחר מכן המשיך הקבינט לדון בהתרחבות התקריות על גבול ישראל-סוריה. בדיון ב-12 בינואר סיפר ראש הממשלה אשכול כי ביקר בקיבוצים תל קציר והאון וכי "החברים שם 'יושבים על סיכות' ואומרים שאי אפשר להמשיך כך". השר אלון אמר בהמשך הדיון כי "לא הגענו למתיחות כזאת עד עכשיו, אפילו לפני מבצע סיני לא היה כדוגמתה", ושר הבריאות ברזילי הגיב: "זו מתחילה להיות אווירה של ערב מבצע סיני". רבין ביקש בדיון אישור להסלים את תגובות צה"ל כאשר יש לכך הצדקה מבצעית, לנוכח ההרגשה שהסורים אינם מתרשמים מן הפעילות שננקטה קודם. בקשתו לא אושרה.
במהלך הדיון חשף רבין בפני השרים כי ערב לפני כן, מטוס קרב סורי מדגם מיג-21 חדר לשטח ישראל מעל הכינרת וטס לכיוון צפת. סוללת "הוק" שיגרה טיל בניסיון ליירט אותו, אך המטוס הסורי הצליח להתחמק והטיל השמיד את עצמו באוויר. "לאור העובדה שהטיל התפוצץ מעל כורזים וזה היה בשטח ישראל ... החלטנו לא לפרסם, אם כי יש ודאי הרבה יהודים בסביבה שראו משהו", הסביר רבין. עוד ציין רבין כי מדובר בטיל "הוק" ראשון שנורה במסגרת מבצעית ולא במסגרת אימונים.
בדיון התפתח ויכוח בין השרים לראש הממשלה בשאלה אם הימנעות מעיבוד חקלאי של שטחים בצפון בשל המתיחות הביטחונית משמעותה ויתור על אותם שטחים, והוויכוח גלש לשאלה אם ישראל ויתרה גם על מקומות כמו הכותל המערבי והעיר העתיקה. "אתה חושב שתקבל אותם פעם בחזרה?", שאל אשכול בהתרסה את שר הדתות זרח ורהפטיג. בסוף הדיון, אגב, הוחלט כי יש לאפשר לתושבים לצאת לעבודה בכל שטח ריבוני שאין עליו מחלוקת.
בדיון נוסף דנו שרי הקבינט בהצעתו של ראש משקיפי האו"ם, הגנרל אוד בול, להידברות עם הסורים. שר החוץ אבא אבן הגדיר זאת כ"סיכוי ראשון למשא ומתן שמסתמן במשך 12-10 השנים האחרונות". הדיון התקיים על רקע אירוע ביטחוני חמור נוסף בגבול, ובו חיילים סורים ירו במשך כ-50 דקות לעבר דייגים ישראלים בכינרת. "יריות על דייגי כינרת מזמן לא היו, זה חידוש מסוכן", אמר שר העבודה אלון בדיון. חלקים נרחבים מתוכן הדיון נותרו אסורים לפרסום גם אחרי 50 שנה. בסופו החליט הקבינט להיענות בחיוב להצעתו של הגנרל בול.
16 במרס, 1967: "הצענו לסורים אוכל והם אמרו, 'לא, יש לנו משלנו'"
בחודש שלאחר מכן נערכו שלוש ישיבות משותפות של נציגים ישראלים וסורים, אך האווירה בהן הייתה עוינת והישיבה הרביעית בוטלה בלילה שלפני מועדה. "התגלה חוסר רצון לשבת יחד ואפילו להושיט יד", סיפר אשכול באחד מדיוני הקבינט, ורבין הוסיף: "בישיבה השנייה זה היה עוד יותר בולט, כי היא הייתה בשטח שלנו. הצענו להם אוכל והם אמרו: לא, הבאנו אוכל משלנו".
אשכול ציין בדיון הבא של הקבינט כי בזמן השיחות עם הסורים שרר שקט יחסי בגבול, אך עם ביטול השיחות החלו חבלות יזומות על ידי סוריה. "אין לי יסוד להגיד שפעולות החבלה חודשו משום שחדלו השיחות. הייתי אומר להיפך – השיחות פסקו כדי שהם יוכלו לעשות מה שהם רוצים", הוסיף. בדיון צוין כי בשבוע שקדם לו היו כ-100 חדירות של רועים ודייגים לשטח ישראל, וכי הוגבר גם מספר החדירות של רועים גם לאזורים ששנים לא חדרו אליהם. "כלומר, היו מצדם ניסיונות לכבוש מקומות", סיכם אשכול.
עוד דובר בדיון על אירוע חריג מיום קודם, שבו חוליה שחדרה מירדן ניסתה לפוצץ מתקן מים ליד כביש הכניסה לערד. רבין ציין כי ההערכה היא שהפעולה הייתה ביוזמה סורית.
3 באפריל, 1967: "השלמה עם המצב - מעילה בתפקידנו"
בשלב זה דנו השרים על ריבוי מקרי החדירות לשטח ישראל, והרוחות התלהטו. "ממשלת ישראל, לפי דעתי, תמעל בתפקידה – וזו מעילה חמורה מאוד בביטחון המדינה ובגבולות המדינה, ולדעתי בעתיד המדינה – אם תשלים עם המצב הזה כפי שהוא", אמר שר החינוך והתרבות זלמן ארן והוסיף: "אינני רוצה לקבוע זאת בתור חבר ממשלה, אבל בתור אזרח אני קובע שאיננו שומרים על גבולות המדינה, ואת זאת אי אפשר לשאת". "זה ניסוח קצת חזק מדי", ענה לו שר הבריאות ברזילי, וארן השיב: "אז תדבר אתה בנוסח חלש יותר, אני אומר מה הרגשתי". בהמשך התייחס גם שר הפיתוח והתיירות משה קול לדבריו של השר ארן, ואמר: "אינני מקבל את הגרסה, אני חושב שזו הגזמה שאין בה ממשות".
ארכיון המדינה התיר לפרסום גם מכתבים אישיים שקיבל ראש הממשלה אשכול בחודשים שקדמו ליציאה למלחמה. כך למשל, במכתב מראשית אפריל 1967, מסביר חייל מילואים בשם אברהם לוריא כי "אין דרך אחרת מלבד לצאת למלחמה גלויה עם מצרים" ומציין כי "ההתלכדות הערבית מסביב החזירה אותנו לתקופת 1947".
הוא מבקש מראש הממשלה לכבוש את עזה ולגרש את כל הפליטים לתוך מצרים כדי "להוריד את קרנו של הרודן המצרי" גמאל עבד אל-נאצר. במכתב אחר שהגיע לראש הממשלה בדואר צבאי, גם באפריל, הובטח לו: "אנו לא נאכזב גם הפעם".
