פרשת בהר: לא לאבד את החמלה לעני
התורה מלמדת אותנו כי ישנה אחריות קולקטיבית אשר מחייבת את העשיר להתחשב בעני וליצור איזון בין אנשים במישורים הכלכליים. אך עם זאת כל אדם אחראי על מעשיו, הישגיו והחלטותיו, ואינו חייב להסתפק במועט
התורה מלמדת אותנו באמצעות פרשת בהר, כי ישנה אחריות קולקטיבית אשר מחייבת את העשיר להתחשב בעני וליצור איזון בין אנשים במישורים הכלכליים. אך עם זאת כל אדם אחראי על מעשיו, הישגיו והחלטותיו. החלק הראשון עוסק בענייני נדל"ן: שמיטה, יובל, שדה אחוזה ובתי ערי חומה. והחלק השני עוסק בסוגיות הקשורות למעמד הכלכלי של הפרט וסביבתו: סוגיות הריבית וההלוואות, עבדים, סוגיית עובד ומעביד (שכיר) והיחס לעניים.
כתבות נוספות במדור פרשת שבוע כלכלית
בהסתכלות על מכלול הסוגיות המצוינות לעיל ניתן לראות כי התורה מתייחסת לאופן שבו אדם מתנהל עם הונו במספר מישורים. המישור הראשון הוא באפשרות להיות בעל קרקע, לקנות נכסים, לעסוק במסחר ובכלכלה או במילים אחרות – להיות בעל הון.
משמעות הדברים היא שאכן התורה מאפשרת שונות מאד גדולה בין בני האדם שכן יהיו אנשים אשר מוגדרים בתורה כ"דל", "עני", "אביון" ו"רש" - אשר המכנה המשותף ביניהם הוא שאין להם (יש חלוקה פנימית המפרידה בין ההגדרות שכן יש אנשים שהיה להם הון והתרוששו ויש שמעולם לא הגיעו לצבור נכס אחד), ויהיו בעלי נכסים ואילי הון. אין שוויון. כל אחד לפי כוחו, יכולותיו וכישוריו בהם הוא ניחן.
המישור השני שהתורה מתייחסת להתנהלות הכלכלית היא בפסוק: "כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים", הכל שייך לריבונו של עולם, גם העני וגם העשיר. יש חוקים מעל הכלכלה האנושית הקובעים כי כל אדם נדרש להכיר בכך שנכסיו אינם שלו באופן מוחלט וכי יש מעליו מסובב שהכל שייך אליו. תפיסה זו מגדירה את ההתבוננות של האדם על נכסיו, כספו וחייו.
כפועל יוצא מתפיסה זו נוכל להסיק מספר מסקנות חשובות: הראשונה, לא ניתן להשתלט על נכסים ללא תנאי. חלק ממכלול התנאים מחייב כל איש לחזור לאחוזתו בשנת היובל, מחייב מתן הלוואה ללא ריבית, מחייב התייחסות לעניים כאל אנשים שווי ערך. המסקנה השנייה היא כי ישנה אחריות קולקטיבית אשר מחייבת את העשיר להתחשב בעני וליצור איזון בין אנשים במישורים הכלכליים, ואין הכוונה לתפיסה המארקסיסטית.
כאשר אדם נכנס לחוסר איזון, בסופו של דבר יהיה תלוי בחברה
אחריות קולקטיבית זו נובעת מכוח הפרט לדאוג לזולת ויחד עם זאת מאפשרת לפרט להיות אחראי על מעשיו והתנהלותו. אחריות כל אדם על מעשיו, הישגיו והחלטותיו יושבת בבסיס התפיסה וההבנה שלא מסתפקים במועט אלא מסתפקים במה שיש, שניתן לצבור הון, ניתן להרוויח.
צריך להבין שברגע שאדם נכנס למצב של חוסר איזון בתקציב הביתי הפרטי שלו, נוצרת שרשרת גדולה של מהלכים שלעיתים קשה לעצור אותה ככדור שלג הגולש במורד, המביאה בסופו של תהליך למציאות של תלות בחברה. אחריות הפרט מובילה בסופו של דבר לחוסן לאומי ברמת הקולקטיב.
"וכי ימוך אחיך" – התורה מתייחסת לאדם המך (העני) כאח שלך. יש כאן אמירה ברורה המביאה אותנו להבין שהתורה מכוונת אותנו להתייחס לזולת כאל אח אמיתי, וכאחים אשר יש להם צדדים דומים ויש צדדים שונים הצד החזק שבך יסייע לצד החלש שבאחיך וכן הפוך.
בהסתכלות רחבה יותר ניתן לראות כי התייחסות אל האחר כאל אח מחייבת רגישות, הקשבה ויכולת להכיל את האחר מכיוון שהוא בבחינה של אח. מתוך תפיסה זו יש לשאוף לעולם שבו האחריות החברתית מתאפשרת ע"י אחריות אישית. אחריות שעל כל אחד ואחת לקחת על עצמו על מנת לבנות חוסן חברתי.
לצערנו, המציאות הקשה המגדילה את הפערים בין העשירון העליון לעשירון התחתון וכל הפערים הנמצאים בתווך, יחד עם ה"צורך" להיות בעלי סטטוס מסויים אינה משאירה הרבה מקום לחמלה (שעל פי רוב הינה מילה גסה במרחב הכלכלי). התורה מכוונת אותנו להישאר אנושיים, שהכסף לא יעלה לנו לראש, יסנוור אותנו ויגרום לנו בשל כך להתנהג אחרת אל אנשים שאין להם.
לפנייה לכתב/ת 
