הצלע החסרה / בלוג ה-NBA
כשקווין לאב הגיע לקליבלנד כולם דיברו על שלישיית כוכבים שתשלוט בליגה במשך שנים. הפלייאוף הנוכחי מוכיח שוב שקשה לבנות עליו במאני טיים, בעיקר בשל העובדה שהוא לא מצליח להתעלות כמו לברון וקיירי בהתקפה. מה החלק של טיירון לו בזה, והאם הערך המוסף של לאב צריך לבוא לידי ביטוי דווקא בהגנה?
בהגדרה, משחק מספר 7 בגמר ה-NBA יכול לייצר אינספור קטעים ויראליים בבוקר שאחריו. כל התקפה מוצלחת ברגע מכריע מקבלת חשיבות מיוחדת, כל מהלך מנצח שמעצב אותו מועצם. אבל הנה לכם התקלה ספונטנית: האם הקביעה הכמעט מובנת מאליה הזו תקפה גם למהלכי הגנה איכותיים, או שלפנתיאון של הליגה הטובה בעולם מורשות להיכנס רק שלשות הרואיות תוך כדי נפילה עם הבאזר?
מהלך ההגנה המפורסם ביותר ממשחק 7 בגמר 2016 בין גולדן סטייט וקליבלנד היה ללא ספק החסימה המדהימה של לברון על אנדרה איגודלה כשנותרו פחות משתי דקות לבאזר, במצב של 89:89. איגודלה מסר כדור לסטפן קרי, קיבל אותו בחזרה תוך כדי התקפה מתפרצת ונפל קורבן לגג אדיר מאחור - אחד המרשימים והחשובים שנראו אי פעם.
החסימה הזו ראויה לכל הכבוד, אבל בלי להתכוון, במבחן ההיסטורי, היא עושה עוול מסוים למהלך הגנתי בלתי נשכח אחר של אותה סדרת גמר. העובדה שהוא שייך דווקא לקווין לאב רק מינפה אותו עוד יותר, וגם את הפספוס בכך שהוא לא זכה להערכה ולפופולריות הראויות. בערך שישה קטעים של לאב-משתק-את-קרי פזורים ברחבי היוטיוב וזוכים לכמות מצטברת צנועה של כ-60 אלף צפיות. לשם השוואה, תיעוד בודד של לברון-חוסם-את-איגודלה הספיק לצבור קרוב למיליון.
אז הנה תזכורת מתבקשת לצורך הסיפור שלנו. כשקליבלנד מובילה בשלוש נקודות ועל השעון נותרה פחות מדקה לסיום, זמן קצר אחרי שלשת הקלאץ' של קיירי ארווינג, גולדן סטייט יצאה להתקפה שהחשיבות שלה לא צריכה לקבל הסבר. כיאה למעמד, הכדור היה בידיים של קרי. ארווינג שמר עליו, דריימונד גרין הגיע לחסימה. ואז הופיע לאב.
זה נראה היה כמו מיס-מאץ' שמזמין צרות. לאב כבד מקרי, קרי מהיר מלאב, והתחושה הייתה שהאחרון נפל כפרי בשל לידיה של מכונת ירייה. אבל אלו היו רק תנאי הפתיחה המקדימים למפגש ביניהם, שלא רימזו אפילו במעט על מה שקרה בסופו. בפועל לאב השקיע מאמץ אדיר במניעת הזריקה מקרי וכפה עליו מסירה לגרין, שהיה במצב לא נוח. כשקרי קיבל שוב את הכדור הוא שוב לא יכול היה לנשום, הודות להגנה מצוינת של השחקן שאף פעם לא נחשב לעילוי הגנתי.
זה הסתיים בזריקה רעה בסוף שעון והחטאה בעלת תרומה מכרעת לאליפות ההיסטורית של הקאבס. לאב, כמו ברוב שלבי הסדרה, לא היה פקטור משמעותי בהתקפה באותו לילה מופלא: הוא סיים אותו עם 9 נקודות באחוזים נמוכים (3 מ-9 מהשדה, 0 מ-3 מעבר לקשת) ב-30 דקות על הפרקט. אבל בזכות ההגנה הלא שגרתית שלו מול החמקמקות של קרי בפוזשן שמשנה סדרי עולם קנה את עולמו, והוכיח שיש לו זכויות רבות בתואר סוחט הדמעות של הקאבלירס. שהוא הרבה מעבר לריבאונדר טוב שמדי פעם מחלק מסירות ארוכות.
זה שזורח וזה שדועך
עוד מעט נציין שנה לאותה סדרת קאלט, שכבר מזמן נכנסה למועדון הסדרות הגדולות בכל הזמנים של הליגה הטובה בעולם. קשה לומר שמעמדו של לאב השתפר מאז. גם בשתי העונות הקודמות שלו בקליבלנד הוא הציג פלייאוף פושר, בשתיהן ירד ברמה-שתיים לעומת הכושר שהציג בעונה הסדירה. העונה המגמה הזו החריפה. קליבלנד אולי טיילה בדרך לגמר האזורי, אלא שהחלק של לאב בטיול הזה היה קטן מהמצופה. הוא שוב איכזב.
אפשר לנסות להסביר את המסורת העגומה הזאת בכך שלאב וקליבלנד עדיין לא מצאו את הנוסחה שתאפשר לו לבלוט כחלק מטריו דומיננטי, כזה ששניים מחבריו כבר יודעים איך להעביר פאזה בפלייאוף. ארווינג עשה את זה בצורה מושלמת בשנה שעברה עם פוסט סיזן חלומי, לברון מעלה רמה בזמן הזה של השנה באופן עקבי ומרהיב כאחד. מהשורה התחתונה קשה להתעלם: גם אם רוצים לראות בלאב צלע אחד מתוך שלישיית סופרסטארים, בפועל, במאני טיים, הוא מתקשה להוכיח שהוא כזה.
המספרים מדברים בעד עצמם. בשתי העונות האחרונות לאב רשם ירידה במדדים החיוניים עם הכניסה לשלב הנוקאאוט. התסריט הזה חזר על עצמו גם העונה, למרות שלאב לא משחק פחות ורושם כמות דקות כמעט זהה לזו שקיבל בעונה הסדירה (31.3 בפלייאוף לעומת 31.4). כל זה על רקע העובדה שללאב אין מתחרה אמיתי על העמדה, וגם מי שעשוי להיות כזה, צ'אנינג פריי, ממשיך לאייש את משבצת השחקן המשלים החביב ולא יותר מזה.
העונה המורכבת שעברה עליו נעה בין פיקים מדהימים לחודש ינואר מדאיג, במהלכו קלע רק ב-28.9 אחוז לשלוש. היא התחילה מעולה, עם התפוצצות חסרת מצפון מול פורטלנד שכללה 14 זריקות, שמונה שלשות ו-34 נקודות ברבע ראשון מוטרף אחד (שיא NBA). זה קרה בסוף נובמבר, ומאז הוא הספיק להיות שותף לעוד הופעות מרשימות (39 נקודות ו-12 ריבאונדים בניצחון על וושינגטון אחרי הארכה, 30 נקודות ו-15 ריבאונדים בניצחון על בוסטון) שנתנו את התחושה כאילו תקופת ההתאקלמות הארוכה שלו באוהיו באה רשמית אל קיצה. על אף הניתוח שעבר בברכו וגרם לו להיעדר לקצת יותר מחודש (פרק זמן קצר מהצפוי), זו הייתה העונה הכי טובה של לאב בקליבלנד.
זו בדיוק הסיבה שהופכת את התפוקה של לאב בפלייאוף הנוכחי, הנינוח והמאוורר במיוחד של האלופה, לבעייתית. אז נכון, קליבלנד השלימה שני סוויפים מפתיעים בקלילותם למרות שלאב ירד במהלך שמונת המשחקים האחרונים שלוש פעמים מעשר נקודות. בצל האנמיות המסוימת שלו לברון וקיירי זרחו וקיבלו יותר חופש התקפי, ארווינג גם הפעיל פחות את לאב. שניהם לקחו יותר זריקות בממוצע בהשוואה לעונה הסדירה, לעומת לאב שצנח מ-14.5 ניסיונות ל-9.9 בלבד. קליבלנד חיה עם זה בשלום, בעיקר בגלל שהיא לא נתקלה בדרך לגמר המזרח אפילו במעצור אחד.
אבל עבור טיירון לו, הנסיגה הכבר לא כל-כך מפתיעה של לאב לא עברה מתחת לרדאר. אין סיבה שהיא תעורר אצלו אדישות מוחלטת לאור העובדה שהמספרים כל-כך בולטים לעין, אל מול ההבנה הכמעט מובנית מאליה שלברון וקיירי לא יוכלו לסחוב לבדם את העגלה לעוד הרבה זמן. בטח שלא מול גולדן סטייט בסדרת גמר אפשרית.
לו לוקח אחריות
במשחק האחרון של הקאבס בפלייאוף, ביום ראשון שעבר מול טורונטו, לאב נעצר על 5 נקודות ב-2 מ-7 מהשדה בלבד ב-34 דקות. אחוז השימוש בו צנח לשפל עונתי של 9.4 אחוזים - הכי נמוך מאז משחק מספר 5 בגמר 2016 מול גולדן סטייט. גם במשחק מספר 4 בסדרה מול אינדיאנה לאב נראה כמו הצל של עצמו, ובסך הכל בפלייאוף הזה הוא מעמיד עד כה את ממוצע הנקודות (13.8) הכי נמוך שלו מאז עונת הרוקי ב-2008/2009.
"חלק מזה באשמתי", הודה מאמן הקאבס השבוע, "לא מספיק הבלטנו אותו בגלל המאצ'-אפים שהיו לנו מול קבוצות אחרות. הוא נהדר, החשיבה שלו מנצחת - וזה כל העניין בפלייאוף. בסדרה הבאה יש לנו כמה התאמות שהוא בהחלט יכול לנצל, ועליי לוודא שאנחנו עושים את זה".
כשלו מדבר על "חשיבה מנצחת" הוא אולי מתכוון לגישה הפייסנית של לאב כלפי העובדה שהוא זורק משמעותית פחות, דורש פחות ובאופן כללי מפנה שוב את הבמה לשני הכוכבים הראשיים בהצגה, במקום להתעקש להיות אחד כזה בעצמו. "אמרתי לו: 'אנחנו ב-0:8. לא אכפת לי'", סיפר לאב על השיחה שערך בנושא עם מאמנו, "אם אני מקבל 5 או 6 או 15 זריקות, זה לא משנה לי כל עוד אנחנו מנצחים. הייתי במצב הזה לפני כן, אנחנו מצליחים אז אני שמח. מרגיש טוב".
כשלו מדבר על מאצ'-אפים הוא מתכוון לאופן שבו הראפטורס ניסו להגביל את לאב דרך סרג' איבקה, ובמידה מסוימת גם הצליחו. זה לא עזר להם במבחן התוצאה, אבל כן בהצרת צעדיו של לאב, ש"לא קיבל הרבה נגיעות", כמו שהסביר מאמנו, ומצא את עצמו בפלייאוף הנוכחי על הספסל ברגעי המפתח. לאינדיאנה היה את מיילס טרנר, לבוסטון יהיו בעמדות הפנים את ג'יי קראודר, אל הורפורד וקלי אוליניק, שלאב זוכר לרעה מתקופת דייויד בלאט. הם לא יעשו לו חיים קלים.
על אף שבוסטון היא קבוצת ריבאונד סבירה מינוס (ולאב הוא ריבאונדר טוב מאוד), ממש לא בטוח שדווקא היא "תעזור" ללאב לחזור לתלם מבחינה התקפית. גם אם זה לא יקרה, הוא תמיד יכול לשאוב השראה מהשמירה הצמודה ההיא על קרי ולהתחבר לצד ההגנתי שבו. אחרי הסדרה מול טורונטו נראה שהוא מתחיל לעשות את זה, כשהתגאה בכך שהצליח לשמור על דמאר דרוזן וקייל לאורי (בזמן שלא היה פצוע). אולי דווקא דרך הצד הזה של המגרש הוא יכול לספק את הערך המוסף שקליבלנד מקווה סוף סוף להתחיל לקבל ממנו בחודשים אפריל-מאי. אולי ככה קווין לאב יוכיח לכם, על הדרך, שהוא שווה הרבה יותר ממה שחשבתם.
לפנייה לכתב/ת 
