OMG: "אלים אמריקאיים" נפלאה ומהפנטת
האלים הוותיקים נלחמים עם החדשים ב"אלים אמריקאיים", ואתם זוכים לפנטזיה מודרנית מוזרה, מבריקה, מופרעת, ובגדול, פשוט מהממת חושים
עברו שנים מאז אכלס "אלים אמריקאיים" את השידה המאובקת שליד מיטתי, כך שהגעתי לסדרה החדשה של רשת starz המבוססת על הרומן זוכה הפרסים של ניל גיימן במצב של סמי-טאבולה ראסה. זאת אומרת, זכרתי במה הוא עוסק, בגדול, אבל הפרטים היטשטשו, הגיבורים התעמעמו, העלילה אבדה לתוך בליל המילים והרעיונות שחלפו מאז.
וטוב שכך, כי "אלים אמריקאיים" הסדרה עבדה עליי כאילו מעולם לא קראתי את מילותיו של גיימן, כאילו שזהו סיפור חדש עבורי, כזה שההיכרות המעורפלת עמו רק מוסיפה להילה המיתולוגית שהוא מבקש לייצר. ואנחנו מדברים על אלים פה – מיתולוגיה היא ערך חיובי ביותר, תחת הנסיבות.
שני פרקים הספיקו בטרם אצתי למקלדת כדי לכתוב עליה. בדרך כלל, אני מנסה להספיק כמה שיותר בטרם הכתיבה, אבל פה באמת שכבר לא יכולתי להתאפק: "אלים אמריקאיים" היא הדבר הכי נפלא שבו צפיתי זה זמן רב. זוהי פנטזיה מודרנית עם יסודות הנטועים במערכות האמונה הקמאיות ביותר, מהתלה פילוסופית-תיאולוגית עם פה מלוכלך ובול של אסיד על הלשון, דרמה בפורמט טלוויזיוני סטנדרטי שלא מפחדת לפלרטט עם האוונגרד, והישג ויזואלי מעטיר. זו סדרה ביזארית, מבדרת, מתסכלת ומכשפת לחלוטין. בדיוק כפי שהיא צריכה להיות. אין עוד דברים כאלה.
היא עוקבת – ובסדרה שפונה למחוזות אסוציאטיביים לעתים כל כך קרובות זו אולי לא המילה הכי מדויקת – אחר שאדו מון (ריקי וויטל), אסיר משוחרר המוצא את עצמו נע ונד ברחבי אמריקה עם מר וונסדיי (איאן מקשיין), זר מסתורי ולא-צפוי ששכר אותו כנהג/שומר ראש/בן לוויה/אלוהים יודע מה עוד.
ו"אלוהים" הוא מושג מפתח, כי מר וונסדיי איננו בדיוק בן אנוש אלא אל עתיק המנסה לגייס את הקולגות מימי קדם, אלים מהפולקלור – רובם חיים בעליבות בפינות שכוחות אל (גיחי) ברחבי המדינה, מאחר שאתם יודעים, אנשים כבר לא כל כך מאמינים בהם – למלחמה באלים החדשים המאיימים להכחידם סופית: אלי הטכנולוגיה, התקשורת והקדמה.
יוצרי הסדרה, בראיין פולר ומייקל גרין, לוקחים את קונספט סרט-המסע של גיימן ורצים איתו, שולחים את שאדו מון – והצופים – למסע מופרע וחושני בין תחנותיה השונות של האמריקנה – כור ההיתוך של האמונות כולן, וסוג של אמונה בפני עצמה. אבל המסע הוא כלי הנועד לבחון את השינוי המונומנטלי בתפיסת האמונה שהביא עמו עידן המידע, ואת השאלה העומדת בבסיס האמונה עצמה – האם אלו האלים הנותנים לה תוקף, או שמא היא המעניקה להם?
פולר הוא גם האיש שאחראי ל"חניבעל" המדהימה, וזה ניכר: "אלים אמריקאיים" פשוט נוטפת ויזואליה מהממת, דקדנטית, אימאג'ים עוצרי נשימה באדום עז וניאונים בוהקים. כמו במקרה של "חניבעל", הסוריאליזם הבוטה שלה וסגנונה הקפריזי עלולים להרחיק ממנה אי-אלו צופים עם פחות סבלנות למיינד-פאק מסוג זה. אבל מי שיישאר לחוויה הייחודית, המהפנטת ומלאת המוג'ו שהיא מציעה – ובכן, הוא יהפוך למאמין אמיתי.
הסדרה זמינה לצפייה בישראל באמזון פריים
לפנייה לכתב/ת 
