צביעות באדום / צהוב סוגר חשבון
פתאום אוהדי הפועל ת"א, אלה ששאגו "שתהיה שואה למכבי", ששאלו את רגב פנאן "איפה אבא", שנציגם ירד להכות את ערן זהבי - נזעקים מגילויי שמחה לאיד של הצהובים. הפוליטיקאים כמובן תופסים טרמפ ולאיש לא אכפת ששחקני הפועל הוכו. כך התאבדה האירוניה השבוע. וגם: על חגיגות האליפות הצנועות של הפועל ב"ש
הלם, תדהמה ורעש עטפו את המזרח התיכון. אוהדי מכבי תל אביב ערכו בפעם הראשונה בהיסטוריה של הספורט הפגנה של שמחה לאיד, ובכך הפכו לפורצי דרך אמיתיים, מקוריים, חדשנים של ממש.
כי מה אתם יודעים, עד היום נהגו אוהדי הקבוצות בעולם לעודד ולתמוך רק בקבוצה שלהם, ולא נהנו מהפסדי קבוצות אחרות, אלא קיבלו את יריביהם במחיאות כפיים מנומסות ואיחלו הצלחה במפגשים הבאים. בוקה וריבר אהבה לנצח, יונייטד וסיטי תאומות לעיר מנצ'סטר וברצלונה עם ריאל מדריד תרבץ. זה לא חלום.
הו, הצביעות. אוהדי מכבי ערכו מסע הלוויה להפועל - טרגדיה. אפילו שרפו בובה לבושה באדום ובכך שלחו פיזית חץ ללב של בן רייכרט. לפתע פתאום, נזעקו אוהדים אדומים ברשתות כדי למחות על התועבה. אותם אלה ששאלו את רגב פנאן "איפה אבא", אלה שצעקו "אהובה תומר עולה באש", שחיללו את קברי הוריו של ראש העיר רון חולדאי "בגין פשעי אוסישקין".
אותם אוהדים שלעגו לשורה אובארוב על כמעט-טרגדיה אישית שעבר עם בנו יבגני, שציירו צלבי קרס על מכוניות אנשי מכבי בשדה דב, ששאגו "שתהיה שואה למכבי" והרימו שלט עם הכיתוב "סופר יודנראט", שאחד מנציגיהם ירד להכות את ערן זהבי באמצע דרבי, על כר הדשא, אותם אלה שזרקו מוטות על השופטים ושחקני מכבי אחרי הפסד בדרבי והרשימה עוד ארוכה, אבל מי סופר.
כעת, אותם אוהדים מתלוננים ביום סגריר על שמחה לאיד. אם זה לא היה פתטי, היינו צוחקים. בפרפרזה על קריאת אוהדי הפועל לשמעון מזרחי, במקרה הזה ראוי לומר שהאירוניה התאבדה כבר. ואל אוהדי הפועל, ההמומים מהעובדה שבמכבי העזו להשיב באותה הלשון, הצטרפו פוליטיקאים תאבי פרסום שהזדעזעו מאקט מטופש בסך הכל, אווילי אפילו, אם כי בוודאי לא אלים.
כי מה שווה להיכנס שוב במאבטחים אלימים בסכנין, למשל, אם זה לא עושה רעש? אבל זו כעת הבעיה הראשונה בסדר העדיפויות הלאומי - השמחה לאיד של אוהדי מכבי. רק יומיים לפני, נזכיר, חבטו אוהדי הפועל בשחקנים שלהם ממש, במתחם האימונים. זו ברבריות, זו אלימות, זו סכנה. אלא שהפוליטיקאים דממו, הפרשנים התעלמו והמשטרה, מעניין במה הייתה עסוקה. באופן מדהים, ואי אפשר לנסח את זה אחרת, תקיפת שחקני הפועל הסתיימה באופן מינורי עד שקט.
כנראה שאם אדי גוטליב היה נדקר, הפוליטיקאים היו מתייצבים באולפנים. אבל הוא רק קיבל אגרופים ואפילו החזיר, אז אנחנו בסדר עם זה. ממש שמחה לאדי.
אני מציע לחבורת הטרמפיסטים שקפצו על אוהדי מכבי לקפל את דגלי המחאה ולהתעסק בדברים החשובים יותר, בעיות כואבות באמת ולא במיצגים אמנותיים מעוררי מחלוקת, או במעשי קונדס לעניים. שחררו, חפרתם.
הבעיה האמיתית של הצהובים
אבל כל זה לא אומר שאוהדי מכבי ת"א לא צריכים להסתכל על עצמם במראה. אין ספק שיש כאן בעיה חמורה הנוגעת לסדיקת אתוס המכביסט, התעסקות רק בעצמך, בתארים שלך, בכישלונות שלך. הסלוגן "אני מכבי, מי אתם בכלל?", מתמצת
במדויק את המכביזם. הוא יהיר מאוד, אבל זה מה שיש. הפעם חרגו אוהדי מכבי מהתמהיל המובהק. ברור שאפשר לשמוח לאיד מדי פעם, בעיקר כשמדובר בהפועל, אבל קצת נסחפתם ידידיי הצהובים.
התהלוכה בכיכר רבין הייתה מוגזמת ומעידה על התעסקות גדולה מדי באדומים, שלא ראויים ליחס שואב אנרגיות שכזה. גם על הלוויה הייתי מוותר, כי בצעדה הזו הוכחתם שוב שהפועל מעניינת אתכם, שאתם מרכזים בה מאמצים מיותרים. גילויי שמחה מינימליים על הירידה היו מספיקים בהחלט. אני גם לא רואה יותר מדי סיבות לשמוח באופן כללי, כשהאליפות בכדורגל שוב הלכה להפועל באר שבע ומצב מחלקת הכדורסל גרוע מאוד. הירידה של הפועל לא אמורה לנחם באמת אף אחד בצד הצהוב, מצטער. ובכל זאת, ואחרי הכל, ניפרד בברכת ש.ש.ל: שישי, שלוש, לאומית. שיהיה בהצלחה.
באר שבע לבשה "חגון"
לפי מקורותיי האמינים בקרב תושבי ואוהדי באר שבע, הגיעו בסך הכל 30-40 אלף איש לחגיגות האליפות השנייה ברציפות - ירידה דרמטית לעומת מספר החוגגים בשנה שעברה. מגיעה לאלונה, בכר והשחקנים נוכחות גבוהה הרבה יותר, בטח אם שלומי שבת, עדן בו זקן ואיתי לוי על הבמה. אגב, שאפו לראש העיר רוביק דנילוביץ' ולעירייה על מימון החגיגות, בעלות מוערכת של 1.5 מיליון שקל. עיר אמיתית של ספורט, באר שבע. לידיעת הירוקים, הצהובים והצהובים-שחורים: הם כאן כדי להישאר בצמרת להמון זמן.
צל"ש השבוע: דברו על אריק
העיטור הפעם מוענק לאריק שיבק, שהסכים לקחת קבוצה מרוסקת בשם מכבי ת"א ולהוביל אותה לפלייאוף, כשברור לו שקלושים סיכוייו לצאת עם תואר. מאחל לשיבק צלחת שנייה ברציפות, הפעם עם הקבוצה הנכונה, אבל גם מזהיר אותו שלא יסובב את הגב יותר מדי, מסיבות מובנות. בכל מקרה, שאפו על גילוי אומץ לב במערכה. בניגוד אולי למה שאנשים חושבים, יש לו מה להפסיד.
לפנייה לכתב/ת 
