קלדרון שלי / פרידה מהבית של אתלטיקו
הוא מיושן, המבנה שלו מוזר ודרכי הגישה אליו בעייתיות, אבל אין אף אצטדיון במערב אירופה שמתקרב לעוצמות שלו במשחקים הגדולים. רגע לפני משחק הבית האחרון בוויסנטה קלדרון, נדב יעקבי מסביר את הקסם המיוחד שמתחולל בין קירותיו ואת החשש מפני המעבר לאצטדיון החדש
בניית האצטדיון החדש של אתלטיקו הולכת ונשלמת בימים אלו ובמועדון מתפללים שהוא יהיה מוכן בזמן לפתיחת העונה הבאה (וזה, אגב, לגמרי לא בטוח), אבל עוד לפני המעבר למעון החדש תיפרד אתלטיקו מדריד ביום ראשון מהאצטדיון הביתי המיתולוגי שלה, ויסנטה קלדרון, שבו שיחקה ב-51 השנים האחרונות.
אתלטיקו מדריד תארח את אתלטיק בילבאו למפגש מרגש במיוחד במחזור האחרון של הליגה הספרדית. מבחינת האוהדים המקומיים לא יהיה יותר מדי מתח, שכן הקולצ'ונרוס כבר הבטיחו את המקום השלישי ואת ההשתתפות בליגת האלופות בעונה הבאה. לעומת זאת עבור בילבאו המשחק יהיה קריטי, כי ניצחון יבטיח לקבוצה את הכרטיס לליגה האירופית.
אבל עם כל הכבוד לקבוצה הבאסקית ולמטרות שלה, זה יהיה אירוע שלא יותיר הרבה עיניים יבשות בקרב 50 אלף הקולצ'ונרוס, שיבואו כדי להיפרד מהבית שלהם.
מעטים הם אוהדי אתלטיקו שעוד זוכרים את העידן שלפני ויסנטה קלדרון, כשהקבוצה השנייה של בירת ספרד שיחקה באסטדיו מטרופוליטנו הישן, מ-1923 ועד 1966. מבחינת כל אוהד - הקלדרון זה הבית, זה המקום שבו הוא חווה את רגעי האושר הגדולים ביותר וכמובן גם את רגעי הצער הכואבים, כמו הירידה לליגה השנייה בשנת 2000.
כל מי שהיה בוויסנטה קלדרון יודע שזהו אחד האצטדיונים הביתיים ביותר באירופה. האווירה במשחקים הגדולים היא משהו שלא מן העולם הזה, או לפחות לא דומה לשום דבר אחר בכדורגל של מערב אירופה. האווירה מזכירה יותר אצטדיונים בארגנטינה או ברזיל.
אין בכלל מה להשוות בין האווירה הלוהטת והרעש המטורף בקלדרון לבין מה שחווים כשמבקרים בסנטיאגו ברנבאו המצוחצח, שלא לדבר על קאמפ נואו עמוס התיירים. אמנם האצטדיון של ברצלונה מכיל פי שניים יותר צופים מאשר הקלדרון, אך לאצטדיון של אתלטיקו יש קסם אחר: אותנטי, עממי ועם עוצמות אדירות. כי אתלטיקו, בניגוד לריאל מדריד האריסטוקרטית או ברצלונה שהפכה למותג בינלאומי, היא הקבוצה של העם, הקבוצה של שכונות מעמד הפועלים.
וזו בדיוק הבעיה עם המעבר לאצטדיון החדש. לא רק השם "מטרופוליטנו" – מחווה לאצטדיון הישן - שאליו הודבק המותג המסחרי - וונדה - של החברה הסינית (דליאן וונדה) שהיא בעלת 20 אחוז ממניות במועדון, הוא גם נמצא בצד השני של העיר, ליד שדה התעופה, עשרות קילומטרים משכונות הפועלים שעוטפות את הקלדרון. אבל לזה נחזור בהמשך.
ההיפך הגמור מריאל
אין בכלל ספק שהקלדרון הוא מתקן מיושן, שלא מתאים לדרישות ולסטנדרטים המקובלים כיום. דוגמה קטנה: בכל האצטדיונים המודרניים בעולם, אפילו בארץ, יש מעליות שבעזרתן מגיעים אנשי התקשורת לעמדות השידור שלהם. בויסנטה קלדרון עושים את כל הדרך הארוכה למעלה ברגל, במדרגות, וכאשר צריך לטפס כמה מאות מדרגות עם ציוד כבד...
גם המבנה שלו מוזר: הוא לא סגור מכל עבריו ומשני צידי היציע המרכזי יש מרווחים פתוחים. למרגלות היציע המרכזי חולפת אוטוסטרדה סואנת. בנוסף הגישה אל האצטדיון היא בעייתית. אין תחנת מטרו קרובה וכאשר המשטרה סוגרת את הנתיבים בשל סיבות בטחוניות, הדרך היחידה לצאת היא ברגל.
בשבוע שעבר קיימה אתלטיקו את המשחק האירופי האחרון שלה בויסנטה קלדרון, כשאירחה את ריאל מדריד בגומלין של חצי גמר ליגת האלופות. מלכתחילה הסיכויים של הרוחיבלאנקוס להעפיל לגמר היו קלושים, לאחר התבוסה 3:0 שבוע קודם לכן בסנטיאגו ברנבאו.
כל זה לא הפריע ל-50 אלף האוהדים למלא כל פינה באצטדיון הרעוע ולהאמין שהרמונטדה ההיסטורית אפשרית. ההתחלה הייתה מבטיחה ואחרי 18 דקות לוח התוצאות הראה 0:2, אבל בסופו של דבר אתלטיקו לא הצליחה למחוק את פיגור שלושת השערים. היא נאלצה להסתפק בניצחון 1:2 והנחילה ליריבה הפסד ראשון העונה באירופה.
למרות האכזבה, האמוציות בסיום היו מטורפות. הגשם הכבד שהחל לרדת בדקות האחרונות רק העצים את התחושות. החיבור בין סימאונה, השחקנים והקהל היה חזק יותר מאי פעם, רגע לפני המעבר לאצטדיון החדש. זו הייתה הפגנת כוח עוצמתית, שהיה בה גם מסר חזק לגבי העתיד.
עוד לפני תחילת המשחק העלו האוהדים כתובת ענקית ביציע המזרחי: "גאים שאנחנו לא כמוכם". המסר היה ברור. שבוע לפני כן העלו אוהדי ריאל דגל ענקי ובו תזכורת לגמרים של 2014 ו-2016, שכל מטרתו לעקוץ את היריבה העירונית.
במהלך השבוע שבין שני המשחקים היו הרבה השערות לגבי התגובה שיכינו אוהדי אתלטיקו. דיברו גם על הערכים השונים של שני המועדונים. בסופו של דבר הקולצ'ונרוס הלכו על הדגשת ההבדלים בין ריאל לאתלטיקו.
אתלטיקו מדריד הייתה תמיד הלוזרית. זו שקרסה בדרך כלל ברגעים המכריעים, זו שלא הצליחה לנצח את ריאל במשך 14 שנים רצופות, זו שמודחת ע"י ריאל ארבע שנים רצופות בליגת האלופות, זו שהפסידה בשלושת הגמרים שלה בגביע האלופות, ותמיד בדרמה גדולה ועל חוט השערה.
אבל משהו בכל זאת השתנה בשנים האחרונות, מאז שלקבוצה חזר צ'ולו סימאונה, מי שהיה הנשמה הגדולה בזכייה בדאבל ב-1996. מאז שובו של הארגנטינאי, הפעם כמאמן, הפכה אתלטיקו מדריד להיות ווינרית. נכון, היא לא זכתה עדיין בליגת האלופות – אבל בעידן סימאונה היא זכתה באליפות ספרד, בגביע, בליגה האירופית, בסופרקאפ האירופי והגיעה בשלוש מארבע העונות האחרונות לפחות לחצי גמר הצ'מפיונס. בקיצור: אתלטיקו מדריד הפכה להיות אחת הקבוצות הגדולות באירופה.
ההצלחות הללו הכניסו הרבה מאוד כסף לקופת המועדון. עדיין לא מדובר בסכומים שריאל ובארסה מוכנה לשלם עבור השחקים הטובים בעולם, אבל כן כאלה גורמים לשחקני על לרצות להגיע לאתלטיקו. קחו לדוגמא את אנטואן גריזמן, מקום שלישי ב"כדור הזהב" ב-2016, שלמרות החיזורים מצידה של מנצ'סטר יונייטד ואחרות, לא מתכוון בינתיים לעזוב.
האווירה תעבור עם האוהדים?
אתלטיקו מדריד שינתה את פניה בשנים האחרונות, ועכשיו היא גם עוברת כאמור לאכסניה חדשה, מודרנית וגדולה הרבה יותר. 50 אלף מנויים כבר נמכרו לאצטדיון החדש (בקלדרון המקסימום עמד על 48,411) ואין כמעט ספק שבכל משחק הבית היציעים יהיו מלאים ב-67 אלף צופים.
מדובר באחד האצטדיונים היפים והמרשימים ביותר שנבנים באירופה, מתקן הייטק לכל דבר וכזה שכבר מועמד לארח את גמר ליגת האלופות ב-2019. תאי הצפייה ושטחי הפרסום רבים יותר, וההכנסות של אתלטיקו יזנקו בהתאם.
אבל הסיפור לא כל כך פשוט. רבים מהאוהדים לא אוהבים את המעבר, ולא רק בשל הקשר הרגשי לוויסנטה קלדרון. כאמור, האצטדיון החדש נמצא הרחק ממרכז העיר, ועשרות אלפי אוהדים שנהגו לצאת מהבית חצי שעה לפני שריקת הפתיחה ולצעוד ברחובות המובילים לקלדרון ברגל, ייאלצו עכשיו להיתקע בפקקי ענק או לבלות זמן רב בקרונות המטרו העמוסים והדחוקים לעייפה.
רדומיר אנטיץ', המאמן הסרבי שהוליך את אתלטיקו לדאבל ב-1996, אמר: "כדורגל עבור האוהדים זה לא רק המשחק עצמו, אלא הריטואל של כל היום. זאת הדרך שבה אתה הולך למגרש, הבר שבו אתה עוצר לשתות בירה ומה שאתה עושה בסיום המשחק".
החשש הגדול הוא שהאווירה המיוחדת שיש בוויסנטה קלדרון תתפוגג ביציעים המרווחים והגדולים של הוונדה מטרופוליטנו. התחושה היא שהאצטדיון המיושן והרעוע התאים לתדמית הפשוטה והעממית של אתלטיקו. מכיוון שהכוח שלה מגיע קודם כל מהקהל, מהאוהדים ומהטירוף שהם יוצרים, נשאלת השאלה לאן פני המועדון כעת. האם הוא יאבד משהו מהאותנטיות שלו, מהערכים שלו, מהזהות שלו?
אחרי הניצחון על ריאל מדריד סימאונה אמר: "המועדון גדל מאוד בשנים האחרונות, אבל יש לנו עדיין לאן להתקדם – ואנחנו חייבים לעשות זאת. יש לאתלטיקו עתיד מזהיר. האמוציות עוברות. האוהדים שהיו כאן הערב יהיו בעונה הבאה במטרופליטנו. זו תהיה אותה תשוקה, אותה התלהבות, אותה אהבה. זה לא משהו שישתנה. הבית שלנו היה הקלדרון ועכשיו הוא יהיה המטרופוליטנו".
לא מעט מאוהדי אתלטיקו הלכו הביתה אחרי המשחק עם ריאל עם כיסא הפלסטיק עליו ישבו בידם, למרות הדרישה שלא לעשות זאת. ביום ראשון, אחרי המשחק מול בילבאו, ה"סוסיוס" כבר קיבלו אישור מיוחד מהמועדון לקחת את הכיסא שלהם הביתה למזכרת.
צריך לזכור, המשחק מול בילבאו יהיה האחרון של אתלטיקו באצטדיון, אבל לא האירוע האחרון שיתקיים שם. בשבת שלאחר מכן ייערך בו גמר גביע המלך בין ברצלונה לאלאבס. בהמשך מתוכנן להתקיים גם משחק ראווה עם כוכבי העבר של אתלטיקו ואפילו הופעה של להקת גאנז אנד רוזס.
אולם את האוהדים של אתלטיקו כל זה לא מעניין. מבחינתם המשחק מול בילבאו יהיה הורדת המסך הסופית על הבית שלהם ב-51 השנים האחרונות.
וכמה סמלי שהיריבה תהיה דווקא אתלטיק בילבאו, המועדון הבאסקי שהקולצ'ונרוס בעצם נולדו ממנו. זה קרה ב-26 באפריל 1903, כאשר שלושה סטודנטים באסקים, אוהדי בילבאו, הגיעו לבירת ספרד והקימו מועדון חדש, שנשא את השם: "אתלטיק קלוב דה מדריד". לא במקרה גם הצבעים של שני המועדונים זהים: אדום ולבן.
הקלדרון לא ייהרס מיד, מאחר שאין ודאות שהאצטדיון החדש יהיה מוכן למחזור הפתיחה של העונה הבאה. עדיין קיים סיכוי קטן שאתלטיקו תפתח את עונת 2017/18 בקלדרון, אבל במוקדם או במאוחר הוא ייהפך לפיסת היסטוריה בזיכרונו של כל אוהד.
על השטח הסמוך לנהר המנסנארס יוקם פארק ענק וייבנו גם שני גורדי שחקים. האוהדים יתמרמרו, אבל בלית ברירה יגיעו למטרופוליטנו. כעבור זמן קצר הם גם יתרגלו לתנאים המפנקים החדשים. לפחות בהתחלה זה לא יהיה קל - לא לאוהדים וגם לא לשחקני הבית. זאת מכיוון שאצטדיון הוא הרבה יותר מאשר מבנה שבו מתקיימים משחקי כדורגל.
פרננדו טורס, אהוב הקהל שגדל באתלטיקו וגם חזר אליה לפני שנתיים, אמר בשבוע שעבר: "כל החיים שלי, כל הזיכרונות, נמצאים בקלדרון. הימים היפים ביותר שלי, גם כאוהד וגם כשחקן, היו באצטדיון הזה. אני בטוח שיהיה לי קשה להגיע לכאן כשהקלדרון כבר לא יהיה קיים".
לפנייה לכתב/ת 
