סוף עונת המתבזים

עונת 2016/17 בליגת העל תיזכר כתקופה שבה נרמס עוד יותר כבודם של המאמנים, שחוששים מדמי אבטלה ומעדיפים לקבל דמי התבטלות. לכבוד סוף עונת המתבזים, הגיע הזמן לדרג את "אנשי המקצוע" שעברו העונה בליגה הבכירה. הפלייאוף התחתון, במקרה שלנו, מתחיל בערך במקום החמישי.

1. ברק בכר

טביעת האצבע שלו בלטה כמובן במשחקים מול יריבות עם תקציבים גדולים משלו, והכוונה אינה לקבוצה שהייתה תפאורה במשחק האליפות, אלא ליריבות באירופה. למרות שאבי נימני הכריז לא מזמן ש"אלישע לוי הוא זה שבנה את סגל השחקנים". ברור, גם אם הנבחרת תגיע בעוד 30 שנה למונדיאל, זה יהיה רק בזכות הסגל שבונה היום אלישע. בתנאי שנימני יישאר הסוכן שלו.

מאמן העונה. ברק בכר(צילום: עוז מועלם)

2. בני בן־זקן

רק העונה הקסומה של באר־שבע הייתה בסופו של דבר מרשימה יותר מפועלו בקריית־שמונה. המאמן היחיד שהצליח העונה אצל הברברן מאיתוראן, שהחליט לפטרו רק בגלל שעמד על שלו. אחר־כך הוחתם בהפועל קטמון מהמקום הלפני אחרון בלאומית והזניק אותה לצמרת, אך גם הצלחתו המקצועית מתגמדת כאמור ליד תרומתו לתדמית המקצוע. המאמן הצנוע סירב להתקפל בפני מעסיקו, שניסה להתערב בקביעת ההרכב ועל רקע הרפיסות של הקולגות היה יחיד בדורו. כשושנה בין החוחים וכמגדלור בין סמרטוטים.

3. יוסי אבוקסיס

בנה לעצמו מעמד סמכותי מול הנהלה שמתייחסת למאמנים כאל עובדי קבלן, למרות שזגזוגיו מול בני סכנין בעקבות חיזורי חברו מבני־יהודה לא היו מכובדים וקשה לומר שמדובר בקידום. איך אמר אלון מזרחי שפוטר לאחרונה מאותה שכונה: "אברמוב חושב שכדורגל זה סושי".

בנה מעמד סמכותי. יוסי אבוקסיס(צילום: ראובן שוורץ)

4. קובי רפואה

התוצאות מדברות, רק חבל שאחרי ההפסד האחרון לסכנין נזף בשחקניו, שקיבלו הצעות מפתות לעונה הבאה ולא נלחמו כפי שציפה. נראה אותו בא בטענות לאנשים שמנהלים את המכירה הפומבית במכבי פ"ת, כשהעונה עדיין בעיצומה.

5. חיים סילבס

בינתיים עושה רושם של מאמן עם פאסון, אבל אסור לשכוח שמדובר בקבוצה בלי אוהדים (מתכונת שלא תשתנה בעונה הבאה). עצם הנכונות לעבוד אצל איזי שרצקי היא דבר מביך.

מאמן עם פאסון. סילבס(צילום: ראובן שוורץ)

6. רן בן־שמעון

מי שלקח אליפות עם קריית־שמונה לא יכול להיות מאמן רע, אבל הנפילות אצל הגדולות והמעבר בין עבריין לעבריין, אינם מבשרים טובות. "נהניתי מאוד מכל רגע", אמר המאמן אחרי שפוטר מבית"ר ירושלים. "טביב ואני לא ראינו עין בעין". וזאת הבעיה אצלו, שהוא מנסה לעבוד עלינו בעיניים.

7. יובל נעים

נכון, להשאיר בליגה את המועדון המבורדק מאשקלון זה הישג גדול, אבל מאמן צריך גם לשמור על רף מסוים של מכובדות. כשאתה מתקוטט עם אוהדי היריבה, משתולל על הקווים ומפחיד ילדים, מה יגידו כששמו יעלה במועדון רציני? לא נעים!

יובל נעים. להישאר עם אשקלון זה הישג. אבל..(צילום: עוז מועלם)

8. שרון מימר

מקום שלישי וכרטיס ל"אירופה" עם בית"ר ירושלים נחשב אצלנו, משום מה, להצלחה. שטויות. את זה יכולים לעשות גם מנחם קורצקי וגיא לוי. אחרי משחק הבכורה בטדי, מימר נשאל לגבי התערבות של אלי טביב בקביעת ההרכב, והשיב: "זו החלטה משותפת, אנחנו עושים סיעור מוחות". הבעיה היא שבלבול המוח הזה כבר לא מסעיר אותנו.

9. ליטו וידיגאל

אולי פחות נעלבנו עבורו כי הוא מאמן זר, אבל ברגע שקרויף ישב על הספסל מאחוריו, היה ברור שיש לנו עסק עם מה שנקרא בפורטוגזית Assistente Tecnico. במשחקי העונה היה ברור שאין לו מה למכור, והראיונות באנגלית רצוצה עם שדרי הקווים הפכו אותו לסוג של דני גולן.

דני גולן הפורטוגלי(צילום: ראובן כהן)

10. פליקס נעים

העלה את הפועל כפ"ס שתי ליגות, אבל מבחינת דימוי עצמי נשאר כנראה בליגה נמוכה. מפטרים אותו ברוח טובה, מחזירים אותו ברוח טובה, מה עם קצת עקרונות לכל הרוחות?

11. תומר קשטן

עוזר המאמן שהסכים לעלות בדרגה אחרי פיטוריו המגעילים של בני בן־זקן, קיבל את המגיע לו ונפל בגדול. לא רק רחוק מהעץ.

קיבל את המגיע. תומר קשטן(צילום: אפי שריר)

12. ניסן יחזקאל

"יש הרבה דברים שלא נראו לי בתקופה האחרונה", גילה המאמן אחרי שהתפוטר מבני־יהודה. "את הסיבות אני צריך לשמור לעצמי". למה? מה יותר מעליב, הנכונות להתיישר או הפחד לדבר? אז עכשיו הוא חזר למקומו הטבעי במרמורק, אצל בוס שהוא גם חבר, ושם לא יהיה לו שום שום על הראש. מספיק שום בנעליים.

13. שוטה ארבלדזה

כדי להוביל 0:3 מול זניט סנט פטרסבורג בליגה האירופית, בדקה ה־70, ולהפסיד 4:3, צריך כשרון מיוחד. אבל במכבי ת"א חשבו כנראה שגם מאמנים אפשר להחליף רק בינואר.

אחראי לעונה הגרועה של מכבי. ארבלדזה(צילום: עוז מועלם)

14. אלי גוטמן

"הבנתי שזו הקבוצה של גיא לוזון", אמר המנג'ר, שהיה פעם מאמן מצוין, והפך לגונב דעת במשרה מלאה.

15. רנה מולנסטיין

לא לומד מטעויות כמו ארבלדזה, ומערבב את כולם כמו אלי גוטמן.

שילוב של גוטמן וארבלדזה. מולנסטיין(צילום: ראובן כהן)

16. ניר קלינגר

האיש שחלם להיות מנג'ר (כי מאמנים צריכים לעבוד קשה יום־יום וגם מפטרים אותם), והורד העונה פעמיים בדרגה. קודם במכבי שעריים (למרות שקיבל תקציב מהגדולים בלאומית) ואחר־כך בהפועל חיפה. כשלונות? מה לו ולזה? עובדה שזרקו את אלי מחפוד, את ירון הוכנבוים ואת דני גולן.

17. אלי כהן

תשכחו מהזובור בהפועל חיפה, עזבו את הנפילה בכפר־סבא. מאמן שמסכים מראש לחודשיים פיצויים, הוא מאמן פיצי.

מאמן פיצי. אלי כהן(צילום: עוז מועלם)

18. גיא לוזון

ברח מהפועל ת"א (עם מזכרת של חמישייה בדרבי), פחד לחתום בבית"ר ירושלים, הוביל את מכבי חיפה לכמה תצוגות נפל מביכות, תיזז בהרכבים והכביר תירוצים. אבל בדבר אחד חייבים להודות: פנטומימאי היסטרי כזה על הקווים לא היה ליעקב שחר מעולם.

19. מוטי איוניר

חזר לשטח שש שנים אחרי שפוטר ממכבי ת"א, ושמונה מחזורים בקריית־שמונה הספיקו כדי להבין שלמאמנים מסוגו יש שתי אופציות מומלצות: לפרוש או לפרשן.

20. אריק בנאדו

שש נקודות בשבעה מחזורים הובילו את ברק אברמוב לפטרו מבני יהודה והעניקו תחושה שלשניהם אין מושג.

פנטומימאי בחסד. לוזון(צילום: זהר שחר)

21. מנחם קורצקי

מאמן אידיאלי לקבוצת בפירוק שמעוניינות להשלים את התהליך. לא זקוק לווייז כדי להגיע לביתו של אוהד שקילל אותו ("יא קוקסינל, אתה נשמע לי לא מפותח מהדרום"), אבל עושה כבוד לאוהדים שהשתלטו על קבוצתו ושואל אותם את מי כדאי להחליף.

אה כן, שכחתי את רוני אוואט שאימן את מ.ס אשדוד בכמה משחקים, וגם אחרי שהביאו שני מנג'רים מעליו, נשאר אסיר תודה לאסיר שמינה אותו. ואי אפשר לסיים בלי תודה מיוחדת לארגון הגג, שקורא לעצמו "איגוד המאמנים", למרות שהוא בסך הכל איגוד השפוטים.