"אבל לכולם מרשים" - כך תגיבו
אנחנו רוצים לראות את ילדינו מאושרים ומרוצים אבל לפעמים הדרישות שלהם מוגזמות. למה לא צריך להילחץ מצמד המילים "לכולם יש" ואיך להתמודד עם הבקשות החוזרות והתסכולים שלהם?
האתגר ההורי שלנו הוא להתמודד מול ילד שכרגע אינו מרוצה/כועס/עצבני/בהתקף זעם מהסירוב שלנו לממש את רצונו. בגילים הצעירים של הילדים קל לנו יותר להתנהל מול התסכול של ילדנו, בעיקר כאשר מדובר על נושאים ערכיים וברורים עבורנו. כך נגביל את כמות הממתקים שהילד יצורך ביום, נגביל את שעות המסכים שהילד יראה, נוודא קיומן של שעות שינה מספקות בהתאם לגיל הילד ועוד. ברור לנו כי אנחנו ההורים המנוסים ועלינו ללמד את ילדינו התנהלות מאוזנת ובריאה. בסיטואציות רבות אנחנו מתווכים לילד שלנו את הסיבה לסירוב שלנו ועומדים על שלנו.
ללמד את הילד על תסכול ואכזבה
האתגר ההורי הגדול שלנו מתחיל בגילים בוגרים יותר, בהם הילדים שלנו מבקשים להשתוות לחבריהם בשני תחומים: הראשון, התחום החומרי המתבטא במשפט "אבל לכולם יש" - הילדים שלנו רוצים שנקנה להם מוצרים שיש כבר לחברים שלהם (החל מספינר זוהר עם אורות, נעלי התעמלות מדגם מסויים או טלפון סלולרי מתקדם וממותג). השני, תחום השוואת התנאים לחבריהם המתבטא במשפט "אבל לכולם מרשים". הילדים רוצים שנאפשר להם להתנהל כמו שמתנהלים הורים של חבריהם (כמו אישור לשעת חזרה מאוחרת בלילה מבילוי, קבלת תקציב משמעותי לבילויים, הרשות להתלבש חשוף וכו').
התמודדות זו בשני התחומים מעמתת אותנו ההורים בין הרצון שלנו לחנך ולהציב גבולות לבין החשש שהילד שלנו ייפגע חברתית אם לא נאפשר לו "להיות כמו כולם" בקבוצת בני גילו. זאת באמת דילמה לא פשוטה, כיוון שהנושא החברתי משמעותי מאוד בעינינו ההורים ואף אחד מאיתנו אינו רוצה שילדו יהיה לא מקובל או לא פופלורי.
כאן בדיוק נכנס התפקיד ההורי שלנו. כהורים עלינו להכשיר את ילדינו ל"חיים האמיתיים". לשם כך, על הילד שלנו לרכוש מיומנויות גם של התמודדות עם סיטואציות של תסכול, אכזבה, פגיעה, קושי וכו'. כי הרי הילד שלנו כבוגר ימצא את עצמו לא אחת מתמודד בסיטואציה של מציאות בלתי רצויה.
קראו עוד בערוץ הורים:
- אימא עשתה "שיימינג" מפתיע לגננת
להציב גבולות
עלינו לבחון כל בקשה (גם אם מוצגת כדרישה) של הילד שלנו בהתאם לערכים ולתפיסות העולם שלנו. במידה ובקשתו מקובלת עליכם, שני הצדדים מרוצים. במידה ויש לכם התנגדות עקרונית או אי יכולת לממש את בקשתו של הילד, סביר שתיתקלו בילד כועס ועצבני. עם זאת, ברגע שאנחנו משוכנעים שפעלנו נכון, נהיה נחושים בהחלטתנו. ילד שגדל עם הורים היודעים להציב גבולות ולא מפחדים לסרב לבקשותיו יהיה אולי מתוסכל לטווח הקצר, אך בטווח הרחוק יידע להתנהל טוב יותר באופן עצמאי ואחראי, לעומת חבריו שקיבלו הכול, והורות היא תפקיד לטווח ארוך.
הנה כמה מיומנויות חשובות שהילד יכול לפתח כאשר לא נענים לדרישתו, ויש להוריו סיבה אמיתית והגיונית לסירובם:
• לא כמו כולם: אנחנו רוצים לגדל ילד שיהיה בעל עמוד שדרה ושיידע לומר לא לפיתויים שיציעו לו חבריו (בעיקר בגיל ההתבגרות). ברגע שאנחנו ההורים מבינים ומסבירים לילד שאנחנו מודעים לכך שבעקבות החלטתנו הוא יהיה שונה ולא כמו כולם, יש כאן מסר משמעותי. גם אנחנו ההורים לא הולכים אחרי העדר. יש לנו חשיבה עצמאית ושקולה הבוחנת כל מקרה לגופו ויודעת גם לומר לא. זאת דוגמה אישית שתחלחל לילד שלנו ותסייע לו להציב גבולות אישיים ולהתנהל באחריות במגוון סיטואציות. ילד כזה יידע לעמוד מול לחצים חברתיים ומול פיתויים אסורים וילמד מה נכון וטוב עבורו.
• התנהלות כלכלית: ככל שהילד שלנו מתבגר, המוצרים שהוא רוצה מתייקרים יותר ויותר. אם בגיל הצעיר צעצוע או בובה יעשו את העבודה, מגיל בית הספר אנחנו מדברים על בגדים ממותגים, מכשירי סלולר ומולטימדיה, כלי רכב ממונעים למיניהם ועוד. זה הגיוני מאוד שאנחנו לא נוכל לממש את כל רצונותיהם של כל ילדינו בשל העלות הגבוהה. גם בחייו הבוגרים הילד שלנו יתחיל לעבוד ויראה כי השכר שהוא מרוויח אינו מספיק למימוש כל גחמותיו. סביר שהוא גם יבין כמה שעות עבודה יש להשקיע לטובת מימון כל משאלה. מיומנות של התנהלות כלכלית היא מיומנות חשובה בעלם הקפיטליסטי בו אנחנו חיים. חשוב שהילד שלנו יפנים את הקשר בין ההשקעה להשגת הכסף לבין הקנייה ויידע לייצר תיעדוף של רצונותיו בהתאם ליכולותיו הכלכליות.
• להיות מרוצה ממה שיש: הרבה יותר קל בחיים להסתכל על מה שאין לנו או לראות את מה שיש שלאחרים יש ולרצות גם. אבל, ילד הגדל עם תפיסת עולם אופטימית, המרוצה ממה שיש לו הוא ילד שנהנה יותר, יודע לזרום יותר ובכלל יכול למצוא את הטוב בכל סיטואציה. רק ילד שיודע להעריך את מה שיש לו (מבחינה חומרית או רגשית) יוכל להיות פנוי להנאה ולהתנהלות שלווה. ילד שעסוק כל הזמן להשיג את מה שעדיין אין לו, לא יוכל להנות ממה שכבר יש לו. חשוב להבין כי הפן החומרי אינו תנאי הכרחי להנאה ולכיף בחיים. במידה והילד שלנו קושר בין הדברים, עלינו להציג עמדה שאנחנו מרוצים מחיינו כמו שהם. העובדה שלאחרים יש יותר אינה משליכה על האושר שלנו.
לכתבות וטורים נוספים - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
• תיווך המציאות: פעמים רבות ההתנגדות שלנו ללבוש חשוף מדי, צריכת אלכוהול או הסתובבויות בשעות מאוחרות נובעת מחשש לשלומו של הילד שלנו. ברגע שאנחנו מנמקים את הסירוב, אנחנו למעשה מתווכים לילד שלנו את המציאות וגורמים לו להיות עירני לסכנות אליהן הוא צפוי להיחשף גם בבילוי תמים לכאורה.
לא פחות חשוב מכך הוא המסר שאנחנו מעבירים לילד שלנו: "אנחנו אוהבים אותך, אתה חשוב לנו ולכן נמנע ממך את מה שלכולם מרשים". אז ברגע האמת הנימוק הזה אינו משכנע, אבל זה מסר שנטמע אצל הילד שלנו והוא מרגיש בטוח כיוון שיש לו רשת ביטחון הורית אמיתית.
• תסכול ואכזבה: החיים מזמנים לנו התמודדות עם תסכולים ואכזבות בכל גיל. לא נייצר כמובן תסכולים מלאכותיים עבור הילד, אבל כאשר הוא יהיה מתוסכל מאיסור שלנו או מכך שלא קנינו הרגע את מה שהוא רצה, נדע שהוא שלנו לומד עכשיו מיומנויות של התמודדות עם מציאות בלתי רצויה. זאת סיטואציה לא נעימה עבורנו, אבל ברגע שאנחנו בטוחים שקיבלנו החלטה נכונה, נתווך אותה לילד ונכיל את התסכול שלו.
ילד שיודע להתמודד עם מצבי תסכול לומד שהוא יכול ומסוגל לצאת ממצבי קושי. ילד כזה יפתח ביטחון עצמי ביכולות שלו ויהיה מסוגל להתמודד, יהיה בעל יכולת לדחות סיפוקים, ואולי אפילו בעתיד יוכל להבין את ההגיון שמאחורי ההחלטה שלנו.
הכותבת
מוסמכת מכון אדלר להנחיית קבוצות, מרצה ובעלת קליניקה פרטית להדרכת הורים
לפנייה לכתב/ת 
