פול יאנג בישראל: מנת אייטיז לנשמה
נכון, הוא לא שבר את השיניים עם מילים בעברית לכבודנו, והלהטוטים הבלתי פוסקים עם הסטנד של המיקרופון היו מעיקים - אבל פול יאנג הגיע לכאן להופיע בכיף. שירי הנשמה שלו הלהיבו אותו יותר מאשר את הקהל, אבל מנת הנוסטלגיה של שנות ה-80 לגמרי עשתה את העבודה
ההופעה של פול יאנג אמש (א') בהיכל התרבות בתל אביב הייתה בדיוק בהתאם לציפיות. בני ה-40-50 שגדשו את האולם רצו את מנת האייטיז שלהם וגם וקיבלו אותה - שזורה בין שירי הסול של פול. או כמו שהוא אמר בתחילת ההופעה: "רוב האנשים פה קנו את האלבום הראשון, אז בואו נדבוק בו".
הקול של יאנג, כבר בן 61, הוא לא כמו פעם, אבל בדומה למראה של הזמר - שלבש ז'קט ומכנסיים שחורים צמודים - שמור במידה. השיר הראשון בהופעה, להיט האייטיז "Love of The Common People", אמנם הגיע מוקדם מדי מבחינת חימום הגרון. גם הקהל טרם הורשה לקום ולרקוד בשלב זה. השיפור הגיע בהמשך, בעיקר אחרי שצלחנו את השיר השלישי בהופעה - גירסת כיסוי מעייפת מדי ל"Love Will Tear Us Apart" של ג'וי דיוויז'ן.
עוד ביקורות הופעות:
אירוסמית' בישראל: התחילו מצוין - שעממו בהמשך
ג'סטין ביבר בישראל: זיקוקים, תמרות עשן ומינימום עניין
ז'אן מישל ז'אר בישראל: עוצמתי וחד פעמי
את אותו צליל פול יאנגי שגורם לתוגה נעימה קיבל הקהל בשיר החמישי, הלהיט "Wherever I Lay My Hat". בהמשך, הביצוע שלו ל"What Becomes Of The Brokenhearted" היה לא פחות ממרטיט, עם ליווי הרמוני של להקתו. השיר, כך הזכיר יאנג למעריצים בקטע קישור אחד מני רבים, הוא חלק מפסקול הסרט "עגבניות ירוקות מטוגנות" והגיע למקום הראשון במצעד האמריקני. "Senza Una Donna", הדואט המצליח עם צוקרו במקור, ריגש פחות.
כבר בתחילת ההופעה היה ברור שפול יאנג הגיע אלינו במצב רוח טוב. אז נכון שאנחנו כבר רגילים שאמנים מחו"ל עושים לנו חיינדלך עם מילה או אפילו משפט בעברית, מה שיאנג לא עשה, אבל הוא הופיע באהבה. את הליהטוטים עם הקול הוא שמר לשירי הנשמה ששובצו בין לבין, כמו "L.O.V.E" ,"Sysljfm" ו"Get Em Up Joe". בו בזמן - ובעצם לאורך רוב ההופעה - הוא ביצע תרגילי התעמלות אמנותית עם הסטנד של המיקרופון. גם ריקודים על הבמה לא חסרו שם. לא בהרבה סטייל, אבל לפחות בקלילות רגליים.
את האתנחתא הוא שמר לקטע מספר 13, כשעזב את הבמה לדקות ספורות, ובינתיים ניגנה הלהקה (הדנית!!) סולו. מי שבלט במיוחד לאורך ההופעה בנגינה וירטואוזית היה הגיטריסט, כריסטיאן וורבורג, אבל כולם נשמעו טוב על הבמה: זמרת הליווי ונגנית כלי ההקשה אניקה אסקמן, המתופף יספר מורטנסן, הקלידן פטר דנקר אנדרסן והבסיסט מיקל ריסום.
ואז הגיע להיט הענק "Everytime You Go Away". הקהל עדיין לא הורשה לקום אבל המעריצות כבר לא יכלו יותר וכמה מהן התמגנטו לבמה. יאנג לא נותר אדיש, התקרב אליהן וקיבל כמה בוסות לפני שהמאבטחים הדפו אותן בחזרה למקום. בסוף אחד השירים, כשהמעריצים צעקו לו "איי לאב יו", הוא ענה: "איי לאב יו גייז טו".
בהדרנים הקהל כבר הורשה לנהור לבמה ויאנג ביצע את הגראנד פינאלה - "Come Back and Stay" במשך דקות ארוכות. "זה היה שווה בשביל הארבעה שירים שגדלנו עליהם", אמרה לנו חבורת מעריצות אחרי ההופעה. "חבל שלא נתנו לנו לקום לרקוד. היינו קמות כבר מהשיר הראשון". כשכן הרשו לקום, אחת מהן לחצה לו את היד: "אני חולמת על זה מגיל 14. כל החדר שלי היה מלא פוסטרים שלו", סיפרה.
גם שלושה זוגות שיצאו מחויכים מהיכל התרבות אהבו בעיקר את הלהיטים של האייטיז. "היה כיף. הוא אנרגטי על הבמה", אמר אחד הגברים. "הקול שלו לא מה שהיה פעם, אבל הוא טוב", אמרה אחת הנשים, במקרה מורה למוזיקה. ואם המורה אומרת, המורה יודעת.
