היא רוצה שאציע לה נישואין אבל אני מפחד
"אני לא בטוח שאני יכול להסתפק בקשר אחד למשך שארית חיי. תביני, טוב לי ואני אוהב את נעמה. אני כן רוצה ילדים ממנה, אבל המחשבה שזהו, שאני לא אוכל יותר להיות עם מישהי אחרת - ואני לא מדבר רק על סקס, גורמת לי לפעמים לרצות לארוז תיק ולברוח". אימון אישי
המחשבה על בחירת מושא אהבה אחד, קשר אחד וברית אחת לכל שארית החיים היא ללא ספק רומנטית, ולא מעט תכנים של דיסני מנטרלים כל בסיס לערעור הקונספט הזה. אבל את יאיר היא הפחידה. הוא הרגיש שהטבעת שנעמה, זוגתו בשנתיים האחרונות, מצפה לה, מעוררת בו את ספקות באשר לעד כמה הוא באמת מסוגל לעמוד מאחורי ההתחייבות להיות איתה ורק איתה באש, במים ובמיטה, עד יומו האחרון.
"מוסד הנישואין לא מוכיח את עצמו", הוא מתריס לעברי. "שליש מהזוגות הנשואים מתגרשים, ורוב החברים הנשואים שלי נראים כמו הצל של עצמם". אני מתבוננת בו ומסביבי, ולא יכולה שלא לראות את רלוונטיות הטיעון. "אני לא בטוח שקשר אחד יספק אותי כל החיים", הוא ממשיך. "תביני, טוב לי ואני אוהב את נעמה. אני כן רוצה ילדים ממנה, אבל המחשבה שזהו, שאני לא אוכל יותר להיות עם מישהי אחרת - ואני לא מדבר רק על סקס, גורמת לי לפעמים לרצות לארוז תיק ולברוח".
קשר אחד לכל החיים
המחשבה האם להסתפק בקשר אחד לכל ימי חיינו אכן מלחיצה. נראה שהיא עולה ככל שהקשר האינטימי מתקדם, חווה משברים ומתכנס לכדי החלטה האם להקים יחד משפחה. אך היא יכולה לנעוץ את סימן השאלה שלה גם בקרבם של מי שטרם מצא זוגיות מחייבת. יאיר שיושב מולי ממשיך ומתאר עד כמה הוא אוהב את נעמה, עד כמה הזוגיות שלהם עושה לו טוב ועד כמה כמה, למרות כל אלו, הוא עדיין מפחד שזה לא יספיק.
אני מבקשת ממנו לדבר על הפחד, מתוך הבנה שאם לא נזמין אותו לקדמת הבמה וניתן לו מקום של כבוד, הפחד לא יעלם אלא רק יגדל, ויש סיכוי שהוא אפילו יתהדק סביב צווארו ויגרום ליאיר, ממש כמו שתיאר, לארוז לבסוף תיק קטן ולברוח. הוא מתחיל לפרוס בפניי את קלפיי הפחד שהוא מחזיק בתוכו כמו דילר מיומן, ומתחיל בתהייה האם ביכולתו להשיג מישהי "טובה" יותר מנעמה. "אני לא מתכוון רק למשיכה, אלא למישהי שתענה אפילו יותר מנעמה על מכלול הצרכים והרצונות שלי מבת זוג", הוא אומר וממשיך ומתאר את הקושי להיפרד לשלום מחיי הסקס הסוערים שחווה בעברו. "אני מפחד לבגוד!", הוא פולט בסוף, משפיל את מבטו. "ראיתי מה זה עשה לאמא שלי".
ככל שחלפו הפגישות שלנו הוא הוסיף ותיאר עוד ועוד פחדים, וביניהם החשש מאיבוד התשוקה, הרצון לחופש וכדומה, עד שאט-אט התמלא השולחן הירוק בקלפים חזקים שכל אחד מהם יכול לנצח במשחק ולגרום ליאיר להימנע מלבחור בנעמה. אבל קלף אחד ללא ספק היה האס שבחבילה - הפחד להפוך לאבא שלו. והבנתי את יאיר. כבחור פיקח שרואה מה קורה סביבו וזוכר מה חווה בילדותו, טיעוניו הלוגיים מעצימים את השיתוק מהפחד לשגות.
הרבה אנשים חווים חוויה שכזו לפני בחירות גורליות, על אחת כמה וכמה כשמדובר בבחירה להתחתן. אבל הדרך להתמודד עם הפחד היא לא להדוף אותו, אלא דווקא להתחבר אליו. זה נכון, זה באמת מפחיד. ובאמת אין דרך לצפות את מה שיהיה, מה יוליד יום, מה יולידו ילדים, משכנתא ושאר אתגרי החיים. שיבחתי את יאיר על הרצינות בה הוא לוקח את חייו ואת חיי נעמה. חשוב בעיניי להיכנס בכובד ראש לתוך ההרפתקה הזו שנקראת חיי נישואין. יותר מזה, אני יודעת עד כמה הוא אוהב אותה, וברור לי שהוא לא מפחד שאולי הוא מפספס מישהי אחרת. הוא כן חושש שאולי אין לו את הקלפים הנכונים כדי לנצח במשחק החיים הזוגי והמשפחתי.
השלב הבא בתהליך העבודה בינינו היה להציג לו שני תרחישים – האחד הוא תרחיש שבו באמת אין לו את הקלפים הנכונים, והתרחיש השני היה לוותר ולא לשחק בכלל. כשהצגתי את זה כך היה ברור ליאיר שאין מצב שהוא הופך לשחקן ספסל, לזה שמוציא את עצמו מהמשחק. האופציה לשחק ולהיות התבהרה לו ואיתה גם הידיעה החשובה שכדי להצליח כנראה שיהיו בדרך מכשולים, אבל מולם כמו בכל הזירות בחיים הוא כנראה יידרש להתמודד, להמציא את עצמו מחדש, ללמוד ובסופו של דבר להפוך ליאיר משודרג יותר.
אגב, דברים קורים. תמיד. אין קשר שנמצא על מי מנוחות לאורך עשרות שנים. אבל מהניסיון שלי, אלו הן גם נקודות הקפיצה המשמעותיות ביותר בחייו של אדם, גם ברמה האישית וגם ברמה הזוגית, והן אלו שהופכות אותנו, בסופו של דבר, לקרובים יותר לעצמנו ולבני הזוג שלנו.
חמוטל לוי לשם היא מאמנת אישית וזוגית בנקודתיים - תהליכי זוגיות
