הג'וב האיטלקי של איש הקולקטיב
המוזיקאי רועי ריק שר על אסיר שנשפט ל-20 שנה בכלא ומחליט להתאבד, ועל דייג אדיש שנתקל על החוף ברוצח נמלט - שירים של אחד מגדולי היוצרים האיטלקים פבריציו דה אנדרה, שתרגם לעברית. שמעו אותם ואת הסיפורים שמאחוריהם
רועי ריק מוכר לרבים בעיקר בתור אחת הצלעות המרכזיות בהרכב הקולקטיב, אבל לא עוד! השבוע מוציא ריק את אלבום הסולו הראשון שלו, בו הוא מעברת את שיריו של פבריציו דה אנדרה, מגדולי היוצרים והזמרים במוזיקה האיטלקית של המאה ה-20. "הכלאה איטלקית בין לאונרד כהן וברסאנס, דילן וז'ק ברל, או אפילו אריק איינשטיין ומאיר אריאל", מגדיר אותו ריק. "אמן שהיה למוזיקה מה שפליני היה עבור הקולנוע האיטלקי. שיריו ואלבומיו הרבים זכו למעמד קאנוני בתרבות האיטלקית המודרנית - מעמד שרק עלה מאז פטירתו בסוף שנות ה-90".
לרגל צאת האלבום משתף המוזיקאי עם גולשי ynet שלושה שירים מהאלבום, ואת הסיפורים שמאחוריהם.
הבלדה על משה
"השיר שלמעשה הצית את הדמיון והמחשבה שמאחורי הפרויקט. במקור הוא נקרא הבלדה של מיקה, ומספר על אסיר שנשפט ל-20 שנה בכלא ומוצא את הפתרון הקשוח והבלתי-הפיך לשחרורו המוקדם - להתאבד. את מיקה החלפנו למשה (במלרע, יענו: משה משה אגוז קשה...), ועל אף שבישראל זה לא בדיוק שם של אסיר קשוח, זה עבד במעין הפוך על הפוך. נראה לי.
"כל שאר תהליך ה'עלייה' של השיר לעברית היה יותר חלק, כי טיפוסים כמו משה יש בכל מקום ובכל תקופה. ובאיטליה, כמו גם בישראל, שבורי הלב והמתאבדים לא זוכים למחילה או חמלה".
איש מכמורת
"בתרגום מילולי, השיר באיטלקית נקרא 'הדייג', והוא מספר על דייג זקן ואדיש, ויש יטענו אף מעט שאנטי, שלא מתרגש כאשר רוצח מגיע אל החוף ומבקש ממנו עזרה. חיפשנו משהו שיישב על אותו משקל של המילה האיטלקית לדייג (Il Pescatore) ולבסוף אלה אילון, שיחדיו תירגמנו את שירי האלבום, עלתה על כך שמכמורת זה לא רק נדל"ן איכותי ותשואתי על קו החוף, אלא גם מלכודת דגים. וכך הפך לו הדייג לאיש המכמורת.
"אל תתנו לאווירת שיר הילדים להטעות אתכם. יש המפרשים את השיר כבעל סוף מאוד אפל, שכן איש המכמורת שוכב לו בצל שמש מאוחרת, עם תלם על פניו פתוח כמו איזה מין חיוך מרוח - אבל האם זה בגלל שאיש המכמורת הוא מעין סטלן בערוב ימיו, או שמא הרוצח הצדיק את המוניטין שלו? מעניין, לא? אכן, בתקופה זו של פייק-ניוז, בה רק טראמפ יביא שלום, קשה מאוד להבין מי נגד מי".
מה שאין לי
"הסיפור האוטוביוגרפי מאחורי השיר מעניין כמעט כמו השיר עצמו: בשנת 1979, בשיא הקריירה שלו, חטפו מאפיונרים מסרדיניה את דה אנדרה ואת אשתו השנייה, הזמרת דורי גצי. לשם השוואה, תחשבו מה היה קורה אם בניינטיז, ישר אחרי הסרט 'כבלים', אריק איינשטיין היה מתחתן עם גלי עטרי והיו חוטפים אותם. במשך ארבעה חודשים הם הוחזקו על ידי החוטפים במלון נטוש, עד שלבסוף שוחררו תמורת כופר מאוד נאה מצד משפחתו של דה אנדרה. לבסוף החוטפים גם נתפסו והועמדו למשפט ואילו דה אנדרה עלה להעיד ודווקא גילה הזדהות רבה עם 'החיילים הפשוטים'.
"השיר הזה הוא חלק מאלבום בו פרס דה אנדרה את מחשבותיו בעקבות החטיפה, על היחסים הכלכליים-חברתיים באיטליה, ועל אלו שעל בתחתית השרשרת לאורך ההיסטוריה - מאינדיאנים ועד אנשים קשיי יום מסרדיניה. רצינו לתרגם אותו כי הרגשנו שבאותה מידה זהו שיר שמדבר על ישראלים בני זמננו, כל אלו אשר 'אינם מחוברים': מי שאין לו פרוטקציה, מי שאין לו כוח, מי שאין לו רקע משפחתי, ולכן צריך לעבוד ולעבוד ולא מוצא את הכוח עכשיו להתעמק במה זה באמת אומר מתווה הגז ומה בדיוק שם היה עם הצוללות האלו ומה עכשיו פנסיה תקציבית - ראיתם את אורן חזן הזה? מצחיק, לא? את השיר שר חברי היקר והמוכשר אלברט סופר, אשר בימים הוא נלחם למען עובדים ובלילות הוא טרובדור בעל קול זהוב וחרוך כאחד. לא היה לי ספק לגבי מי צריך לשיר את השיר הזה מכל הגרון ומכל הלב. אני נתתי למפוחית לדבר מגרוני בפעם הזו".
רועי ריק ישיק את אלבום הסולו שלו ב-24 ביוני במועדון הבארבי בתל אביב.
