כך נראה גירל-פאוור אמיתי

בשיתוף חברת טבע

שיחה עם שלוש נשים:  דודי אדר (38), בזוגיות עם יונתן ואם ל-3 בנות. בעלת תואר ראשון בהנדסה כימית ותואר שני בהנדסת איכות הסביבה מאוני' בן גוריון. בתפקידה מנהלת את מפעלי "פלנטקס" ו"אביק" - שלוש שנים בתפקיד הנוכחי, 14 שנים בטבע.

חני פרידמן-בוגנים (35.5), נשואה לשלומי ואם לשניים. בעלת תואר ראשון בהנדסת ביוטכנולוגיה ותואר שני במנהל עסקים מאונ' בן גוריון. בתפקידה מנהלת מפעלי הייצור של טבע באשדוד ובקרית שמונה.

נועה אנקר (39.5), נשואה לנדב ואם לשלושה. בעלת תואר בהנדסה כימית מאונ' בן גוריון. בתפקידה מנהלת הייצור הרטוב של טבע-טק, שלוש שנים בתפקיד הנוכחי, 14 שנים בטבע.

עוד כתבות במתחם המורה של המדינה :

• אין כאן מספיק מקום לכולנו
  
• ישראל משקיעה בחוקרים, מדינות אחרות נהנות מהם
  
• "סן-פרנסיסקו מדהימה, אבל פה זה הבית"
  

מדברים על כך שלנשים קשה לקבל תפקידים בכירים בתעשייה. עד שהגעתן לתפקיד הנוכחי, חוויתן את זה?

נועה: "לפעמים אני אומרת, למה אנחנו סתם עושים רעש? הרי יש מפקדת במחנה 80 ויש נשים שהגיעו למקומות מאוד גבוהים, מנכ"ליות של חברות גדולות. מצד שני, אני מגיעה לסמינרים וישיבות של אנשים שמקבילים לתפקיד שלי בחברות אחרות, אני רואה מפעלים אחרים ואין מה להגיד, הרוב גברי. קרה לי לא פעם שנכנסתי לחדר שבו הייתי האישה היחידה והסתכלו בפליאה ושאלו מה אני עושה שם. אני לא רואה במקומות אחרים שמקדמים נשים כמו שקורה ב'טבע'. אני חושבת שזה עניין של תפיסה ולמזלי ב'טבע' התפיסה היא אחרת".

חני: "לאורך השנים, במסגרות שבהן הייתי, ראיתי שמסתכלים עליי באופן שווה. תמיד השיפוט היה מקצועי ולפי כישורים, אבל אני מודעת לכך שבמקומות אחרים זה לא עובד כך, וחבל. אני מאמינה שזה דבר שישתנה".

דודי: "אני חושבת שבאקלים התחרותי שבו החברה פועלת, החברה דוחפת את עצמה ומובילה ולכן הבחירות הן נכונות ומדויקות ולא משנה אם זה גבר או אישה. כן, אני בטוחה שיש עוד נשים במקומות אחרים שלא מאפשרים להן קידום. גם אני מסכימה שזה ישתנה וגם במקומות אחרים יבינו שצריך את האדם הנכון בתפקיד הנכון ללא קשר למגדר".

דודי אדר, חני פרידמן בוגנים, נועה אנקר(צילום: צביקה טישלר)

עד כמה העבודה שלכן תובענית?

חני: "בגלל שהחברה גלובלית, זה תובעני מאוד. אפשר לומר 24/7. כשיש פרויקטים חשובים שמצריכים היערכות מיוחדת אז נכנסים גם לסוף השבוע. המפעלים שלנו עובדים 24 שעות ביממה כך שאין מצב להתנתק. זה דורש זמינות כל הזמן, כי מתקשרים אלינו להתייעץ והטלפון צמוד אליי ואף פעם לא בהשתקה. אני הרבה בשטח - במתקני הייצור, בקווים, אצל המפעילים, עוברת לראות שהכל בסדר. במקרה שלי, מכיוון שאני מנהלת גם בקריית־שמונה, אני נשארת שם ללינה פעם בשבוע ואין מצב שהייתי מצליחה לצלוח כזה תפקיד ללא הסיוע והתמיכה של אמא שלי ושל בעלי. סופי השבוע שלנו מוקדשים אך ורק למשפחה. אני אמא של שישי־שבת וזה זמן שבו אני משתדלת להביא את הכי ביחד שאפשר וליהנות מכל שנייה. אני מאוד מערבת את הילדים במה שקורה אצלי בעבודה והבן שלי אפילו שואל שאלות כמו, 'איך את מתקדמת?' ו'מי המנהל החדש?' ו'מה עשית היום?' זה נותן לי כוח ומאוד מעודד".

נועה: "התפקיד שלנו תובעני ברמות שלא יתוארו. זו עבודה מהשכם בבוקר וגם בלילה הראש ממשיך לעבוד. אני יכולה לקבל טלפון בשלוש לפנות בוקר וחייבת להיות תמיד זמינה. זאת העבודה וזה האפיון שלה: מסביב לשעון. רוב הימים בשבוע, בערב, כשהילדים הולכים לישון, בעלי ואני מדליקים את המחשב האישי וכל אחד בעבודה שלו. בעבודה עצמה, חצי יום אני בישיבות וחצי בשטח. אני מאוד אוהבת להיות בשטח, לראות את האנשים, להיות איתם במגע, לדבר איתם וכמובן גם בישיבות, לראות איך מקדמים את המפעל, לאן אנחנו רוצים להגיע, מה היעד הבא שנרצה לכבוש. כמובן כשמקבלים מינוי חדש זה מכניס אותך לשאלות כמו איך אתארגן, איזו היערכות צריכה המשפחה, ועוד. בעלי מדהים ולמרות שגם לו יש עבודה תובענית, הוא מצליח לעשות את זה ביחד איתי. אני מגיעה בשעות הערב, אפילו ב־20:00 ואין זמן לעשות בבית מעבר למה שחייבים כמו להיות עם הילדים. אני גם יוצאת מוקדם. בערך ב־6:30".

אתן נמצאות בקבוצות הווטסאפ של ההורים של ילדי הכיתה או הגן?

חני: "כן, אבל לא פעילה. בודקת רק לראות אם יש הודעה חשובה".

נועה: "גם אצלי זה כך. צריך להיות שם, על שקט. אני לא האמא ששואלת או כותבת בקבוצה ובוודאי שלא אשאל שאלות כמו 'מה היו שיעורי הבית'. לימדנו את הילדים לקחת אחריות גם על דברים כאלה".

אתן מאוד מתוכננות וצמודות ליומן?

נועה: "לגמרי. אי־אפשר להצליח ולהגיע לתפקידים כאלו מבלי להיות סופר מתוכננים ולא רק צמודים ליומן אלא גם ליעדים שהצבנו לעצמנו. אני גם מסונכרנת עם בעלי. זה בסדר שיש פתאום תקלות ושצריך להיות גם ספונטניים ולשנות תוכנית ויש תוכנית ב' וגיבוי לכל דבר, אבל מלכתחילה הכל מאוד מדויק ומדוקדק כי צריך לעשות הכל הכי טוב והכי יעיל. כל סוף שבוע בעלי ואני פותחים יומנים ומתכננים את השבוע, כך שמי שיודע מראש על ימים שבהם ייצא מוקדם מהרגיל או יחזור מאוחר מהרגיל מתאם את זה עם השני וכך יש שיתוף פעולה מקסימלי".

חני: "גם אצלי הכל מאוד מסודר ביומן ואני לא חושבת שאפשר בכלל לעבוד אחרת. אצלי יש את האתגר של המרחק בין שני המפעלים באשדוד ובקריית־שמונה כך שזה דורש ממני התארגנות בהתאם. בטווח הארוך, כמובן שהצבתי לעצמי יעדים ותמיד ידעתי שאעסוק בניהול, אם כי לא ממש ידעתי באיזה גיל והיכן".

לייצר תרופה, ולפגוש אותה בחדר ניתוח

מה אתן הכי אוהבות בעבודה?

דודי: "את האנשים. את המגע עם הגורם האנושי עצמו. אחרי הכל אנחנו מתעסקים בתרופות, אנחנו מייצרים תרופות שמגיעות לכל העולם, כמעט לכל בית בעולם - 100 מדינות. 200 מיליון איש ברחבי העולם בכל יום משתמשים בתרופה שלנו. אנחנו מניעים אנשים כדי לייצר מוצרים שעוזרים לאיכות החיים של אנשים אז תחושת השליחות גדולה. לטעמי, לעשות תעשייה בישראל ובוודאי שבתחום הבריאות, זו הגשמה מדהימה".

חני: "אני מזדהה לגמרי. המפעל באשדוד מייצר תרופות שאני משתמשת בהן לילדים שלי - כמו אקמולי וכשהבן שלי רואה שכתוב עליהם 'טבע' הוא מאוד גאה שזה קשור אליו. הסיפוק הוא יום־יומי, בין השאר גם בזכות הרגעים הללו".

נועה: "סבא וסבתא שלי נוטלים תרופות שאנחנו מייצרים אצלנו במפעל וזה מרגש. זו גאווה עבורם לדעת שהמפעל שמנהלת הנכדה שלהם מייצר את התרופות שלהם".

דודי: "קרה לנו משהו מעניין: אנחנו מייצרים בין השאר פפטיד שזה סגמנט חדשני ומתפתח בעולם התרופות. עובד חדש נקלט למתקן שמייצר פפטיד, שמיועד לאנשים שעוברים ניתוחים מאוד מורכבים בלב ומזריקים אותו תוך כדי הניתוח. כעבור שנה, אביו נקלע לסיטואציה שאושפז בדחיפות ועבר ניתוח לב פתוח. בהתאוששות סיפרו לעובד שהזריקו לאביו בזמן הניתוח את החומר שהוא ייצר ממש במו ידיו. זה מאוד חיבר אותו לעשייה ולי דברים כאלו עושים טוב בלב ונותנים עוד משמעות לעבודה שלי".

המחשבות על ההמשך מעסיקות אתכן?

נועה: "ברור שאני רוצה להתקדם ולעשות עוד ועוד דברים. כשאני מקבלת תפקיד חדש אני מתמסרת ומתייצבת וחושבת איך לקדם אותו ואיך להביא את כולם לביצועים הכי טובים וכמובן שתמיד יש את המחשבה על הדבר הבא ויש שאיפות, אבל בתוך התפקיד ההתמסרות היא טוטאלית".

חני: "אני עדיין בראשית הדרך בתפקיד הזה ובשלב שבו אני צריכה להוכיח את עצמי ולהביא את המפעלים ליעדים שהצבתי לעצמי. אין ספק שב'טבע' איפשרו לי כל הדרך להתקדם בדרגים ובתפקידים ובמקצועיות ואני חושבת שהדרך קדימה עוד ארוכה".

דודי: "מסכימה עם שתיכן. אני חושבת שהזכות שלנו כחלק מהניהול בארגון היא שהאופק מאוד רחב ויש לנו עוד המון לשאוף אליו".

חיי חברה יש?

נועה: "יש לנו חברים אבל לא נפגשים הרבה. יציאה איתם יש אולי פעם בחודשיים־שלושה. עם בעלי אני יוצאת פעם בחודש. חופשות - חובה. עם הילדים ובלעדיהם, בארץ ובחו"ל. זה מה שמחזיק אותי שפויה".

חני: "גם אצלי, אין מצב שלא נצא לחופשה. פעם בשנה נוסעים לחו"ל לשבועיים. להתנתק. אני מכוונת שזה יהיה בשבועיים של סוף אוגוסט, כשהילדים בחופש וזה סוגר לי את הפינה הזו. יש לנו המון חברים, יוצאים ביחד בסופי השבוע, פארקים, אוהלים. זוגות צעירים עם ילדים בגילנו".

דודי: "אנחנו אוהבים טיולים ומנסים לחשוף את הבנות לטבע. אנחנו עושים טיולים לא בסטייל. טיולים בשטח, בחום".

אפרופו סטייל, מארק צוקרברג לובש חולצות באותו צבע מדי יום כדי לא להתעסק במה שהוא לובש. איזה מקום בגדים תופסים אצלכן?

נועה: "אין לי זמן לזה. אני קונה הכל הכל באינטרנט. בעיקר בנקסט - גם לי וגם לילדים. אני לא איזו צרכנית של אופנה. אם יש זמן לעשות שופינג זה כיף, אבל אין. אני בתפקיד ייצוגי ויש לי מלתחה בהתאם, אבל אין לי בכלל התעסקות בנושא הזה. את בגדי הילדים קונות הסבתות בדרך כלל וגם אני פה ושם".

חני: "בגלל חוסר זמן, אני מנצלת את החופשות לקניות. אם כבר נסענו לחו"ל, התנתקנו ולא עובדים - ננצל כל שנייה ונקנה בגדים להם ולי. הסבתות קונות לילדים בעיקר. בשטחי הייצור אסור להיכנס עם תכשיטים ואיפור כך שאין לי הכנות מיוחדות מול המראה בבוקר, מה גם שאני לא טיפוס שמתאפר".

נועה: "גם הנושא של הביגוד קשור בתכנון וכל דבר אצלי כתוב ומתוכנן. כל רכישה בבית הזה נעשית בתכנון. אני צריכה לדעת מתי יש יום הולדת לילדים בכיתה כדי לקנות פרסים חודש מראש ושזה לא ינחת עליי יום אחד, כי אני פשוט לא אגיע לזה".

דודי: "בעניין הבגדים והקניות - זה עניין של סדרי עדיפויות. אם יש לי שעתיים ספייר, לא ארוץ לקניון אלא אהיה עם הבנות. אני לובשת הכי פשוט שיש וכשצריך בגדים אני מנסה לצמצם את ה'עונש' לפרק זמן מסוים ורואה בזה משימה לכל דבר".

איך אתן מתמודדות עם הלחץ בחייכן?

דודי: "ספורט. הרבה ספורט. בתשע בערב, אחרי שהילדות הולכות לישון. יש לי בבית מכשיר אימון של אופניים ואני עושה תרגילי מתיחות. לא רק בגלל המתח. בשביל הבריאות".

נועה: "לי יש הליכון בבית ואני הולכת עליו בחמש לפנות בוקר. אבל כדי להוריד סטרס אני בעיקר משתפת. מספרת המון לאמא שלי ולבעלי, אם יש משהו שמטריד אותי בעבודה. אחרי שיחה עם בעלי בערב אני הולכת לישון עם הרגשה אחרת לגמרי. הוא מצייר את התמונה הוורודה ומזכיר לי איך יצאתי ממצבים עוד יותר מורכבים. התמיכה של כל מי שמסביבנו היא דבר אדיר".

חני: "ממש כך. ואי־אפשר אחרת".

דודי: "גם אני מרגישה כך. בן הזוג שלי הוא החברה הכי טובה שלי. הוא מפקס אותי ונותן המון כוח. באורח חיים שכזה, זה הכרחי ממש".

מי יהיה המורה למדעים של המדינה?

תחרות "המורה של המדינה" יצאה לדרך, זו השנה התשיעית, במטרה להוקיר ולתת כבוד למורים שלנו. גם השנה, בפעם השנייה, ייבחרו מורים במסלול המדעים ביוזמת חברת טבע.

הכתבה פורסמה ב"ידיעות אחרונות"

בשיתוף חברת טבע