יש עניין לציבור!
"חייבים לדעת, שבתיקי עבירות מין, אין דבר כזה חוסר עניין. אסור לסגור תיקים מחוסר עניין לציבור. ובכל-זאת, תיקי עבירות מין נסגרים מחוסר עניין לציבור. ואז, מה שקורה זו אחת משתי אופציות. לרוב, אין למתלוננים מושג שזה אסור וזה נשאר כך. ובמקרים שיש ומגישים ערר, זה לוקח בערך שנה". שני שטלריד, מסייעת לנפעי תקיפה מינית, משתפת
לטורים הקודמים:
גלריה מצמררת: בגדים לא אשמים באונס, אנסים כן
עורכי דין? מספיק עם השחרת דמות המתלוננת
ביקורת על הביקור אצל "הרב" ברלנד
אנחנו, העוסקים בתחום, לא מתפלאים. כולנו שמענו או קראנו את המשפט "התיק שלי נסגר מחוסר ראיות / עניין לציבור" מאות פעמים. ובהחלטות שיוצאות החוצה לתקשורת יש מסר מאד מסוכן. מסר מסוכן לעברייני המין עצמם. אם תאנוס באמצעות סם אונס, הסיכוי להרשעה יהיה נמוך מאד ולכן הסיכוי להגשת כתב אישום נמוך מאד. משתלם. או - אם תאנוס בצורה ברוטלית מספיק, טרוריסטית מספיק, מפחידה מספיק ולא תאפשר מתן עדות של קורבנך - משתלם. מסר מפחיד. מפקיר אזרחים.
דוגמא להתנהלות הפרקליטות בתיק של נפגעת אונס
הילה ברקל היא עורכת דין המלווה נפגעי תקיפה מינית בהליך הפלילי והאזרחי, ומלמדת במרכז האקדמי למשפט ומדע הוד-השרון בקליניקה לנפגעי תקיפה מינית. ביקשתי ממנה להתראיין, לענות על שאלות הקשורות בסגירת התיקים, בהתנהלות, במה מותר ומה אסור. הרגשתי שיש דברים שאינם מובנים וזקוקים להבהרה.
"חייבים לדעת, שבתיקי עבירות מין, אין דבר כזה חוסר עניין", אמרה עו"ד ברקל, "אסור לסגור תיקים מחוסר עניין לציבור. ובכל-זאת, תיקי עבירות מין נסגרים מחוסר עניין לציבור. ואז, מה שקורה זו אחת משתי אופציות. לרוב, אין למתלוננים מושג שזה אסור וזה נשאר כך. ובמקרים שיש ומגישים ערר, זה לוקח בערך שנה".
מהן הסיבות לסגירת תיקים?
"תיקים נסגרים משלוש סיבות. חוסר אשמה, העדר ראיות וחוסר עניין לציבור.
חוסר אשמה: אין ולו שמץ של ראיה המצדיקה הותרת חותם על רישומו של אדם. מה שזה בעצם אומר זה שאפילו אם יש שמץ ראיה - צריך לבחון אם זה מספיק, לבחון אם זה מצדיק רישום פלילי, מצדיק שאתיר כתם לאדם. במקרים של חוסר אשמה אין זכר ברישום הפלילי. לעומת במקרים בהם התיק נסגר מחוסר ראיות או חוסר עניין לציבור - ובהם התיק נשאר פתוח למשך שבע שנים.
במשפט הפלילי, בניגוד לאזרחי, מעט ראיות - זה לא מספיק. בבחינת הראיות - תהיה הגשת כתב אישום באם יש סיכוי סביר להרשעה. ולכן רוב התיקים שמוגשים מסתיימים בהרשעה. את המיפוי הראשוני עושה הפרקליטות. ולכן כשאנשים מציינים את אחוזי ההרשעה הגבוהים, הם מתעלמים מהסיבה לכך".
ציינת שבעבירות מין - אין סגירת תיק בעילת חוסר עניין לציבור.
"אסור לסגור תיקים מהעילה הזו - ובכל-זאת סוגרים. אם לא מוגש ערר על ההחלטה, יהיה קשה מאד בעתיד. אם כן מגישים ערר על ההחלטה הזו שגם ככה אינה חוקית - זה לוקח כשנה. מה שאומר שלמרות שזו סגירת תיק בטעות, בעילה שאינה חוקית במקרי תקיפה מינית, ייקח כשנה לתהליך הערר ואז מבצעים בחינת ראיות. זאת-אומרת, הכל מההתחלה. מחדש. בחינת הראיות אחרי כשנה קשה מאוד. שאלות לגבי הקורבן מתעוררות. מה המצב שלה כיום? האם היא יכולה להעיד? משתמע מכך שגם בטעויות בתום לב, יש משמעות הרת גורל עבור הקורבן".
יש מקרים בהם באמת אין מספיק ראיות.
"בוודאי. אני לא מדברת על מקרים כאלה. יש מקרים שבהם פשוט אין מספיק ראיות. במקרים של סם אונס, למשל, בדרך-כלל, אין מספיק ראיות להגשת כתב אישום. יש מקרים בהם לא מתאפשרת עדות. פשוט אי אפשר ולכן אין ברירה אלא לסגור אותם. אך ברוב המקרים, אם חוקרים כמו שצריך - אפשר להגיע לראיות.
החשודים באונס המחריד של הנערה מהרצליה
במרבית המקרים, אם מגיעה מתלוננת להתלונן והיו עושים בדיקה מעמיקה, מצלמות אבטחה, גביית עדויות, בדיקות דם ועוד, הסיכוי למציאת ראיות היה גדל משמעותית. לא עושים את מה שצריך".
את יכולה לתת לי דוגמא לחוסר יכולת גביית עדות?
"יושבת מולי למשל, מישהי עם ניתוקים דיסאסוציאטיבים, רועדת כולה, תיחקרו אותה במשך למעלה מ-12 שעות, כשהיא דוברת רוסית, ללא מתורגמן, ובסוף אמרו שהיא לא מסוגלת להעיד והתיק נסגר".
אז במקרה של חוסר ראיות מספקות ו/או קושי בהשגת עדויות, מה עוד נותר לשופט לעשות?
הרי מרבית פשעי המין מתרחשים בחדרי-חדרים. הנוכחים הם הקורבן והתוקף בלבד, מה שנקרא "מילה נגד מילה". אבל, חשוב לדעת ששופט יכול להרשיע על פי עדות יחידה. הוא יכול להכריע ולהגיד שהוא מקבל את הגרסה של המתלוננת. כל שעליו לעשות הוא לנמק את הסיבה. אבל הם פוחדים לעשות זאת. בכל זאת, זו לא מעט אחריות".
שני שטלריד, אימא של עמית וטל. לאחר שחשפה בתקשורת את סיפור האונס האישי שלה והשיקה את ״קמפיין האותיות״ ו״לא לבושה״, היא הקימה את עמותת ״אות הזדהות למען נפגעי תקיפה מינית״. מאז היא פעילה במאבק נגד תקיפות מיניות, מלווה מאות נפגעים ומעבירה הרצאות בנושא.
לפנייה לכתב/ת 
