קסם של כפר / "נעים בדרכים"
העסק המשפחתי של הבלם, הפנטזיה של הקפטן וההבטחה של היו"ר. קפצנו לביקור במ.ס כפר-קאסם, שרחוקה 180 דקות מעלייה היסטורית ללאומית
180 דקות (בלי הארכה ופנדלים) והפועל נצרת־עילית אחת מפרידות בין מ.ס כפר־קאסם לליגה הלאומית. בעיר בת 22 אלף התושבים יודעים שזה קרוב, שזה אפשרי, אבל צמד משחקי מבחן (הראשון ייערך מחר בווינטר) מול יריבה מהמקום ה־14 בליגה השנייה זו משוכה גבוהה יותר מכל אלו בהן נתקלה עד כה העונה.
באוויר יש ריח חמקמק של "אנחנו הולכים לעשות היסטוריה", אבל במועדון יודעים שהוא יכול להתנדף הרבה יותר מהר ממה שנדמה. חוש ריח מפותח זה אחלה, אבל ללאומית עולים עם הרגליים ועם הראש. כפר־קאסם כבר הייתה בסרט הזה בשנה שעברה והפסידה בשני משחקי המבחן מול הפועל ירושלים. הריח התאדה, ההיסטוריה נדחתה, ורק הצלקת נשארה.
העונה עשו בכפר־קאסם דרך ארוכה עם הרגליים. בהתחלה הם העמידו תקציב מכובד וסגל מנוסה והציבו מטרה – לעלות מהמקום הראשון. הפתיחה הייתה טובה, אבל מהר מאוד הקבוצה התחילה לגמגם, הקהל זעם וההנהלה הגיבה עם הטריק הכי ישן בספר: פיטורי מאמנים.
שלושה מאמנים הספיקה כפר־קאסם להחליף (חיים סירוטקין, ריאן טהא ומאיר סומך) עד שהגיעה לשי מאור, שייצב את העסק ושמר את הקבוצה עם סיכוי (קלוש) לעלות ליגה דרך משחקי הפלייאוף. למה קלוש? כי עד כה רק עירוני טבריה הצליחה לעשות זאת בעבר (מול קטמון ב־2014) – וכי הקבוצה מליגה א' מגיעה לקרב מותשת אחרי סדרת משחקי נוקאאוט (כפר־קאסם, נטולת יתרון ביתיות, גברה בדרך על נס־ציונה, כפר שלם וטבריה), בעוד זו מהלאומית באה עם יתרון איכותי. למה סיכוי? כי זו מ.ס כפר־קאסם, ובכדורגל לתשוקה ואטרף יש עדיין מה למכור.
יש להם חלום
אז קפצנו לכפר־קאסם כדי לחוש את האטרף. נקודת המפגש שנקבעה היא בעסק המשפחתי החדש של בלם הקבוצה חליל פריג' - חנות לממכר קפה, תבלינים, ממתקים ושתייה. המאמן מאור מגיע ראשון וממהר לפרגן ("סחתיין על המקום, חליל, נראה מושקע מאוד"). כשהשחקנים תומר בן־חיים ואוהד אדלשטיין מגיעים הם כבר עוברים להקנטה: "מה נהיה חליל, איך לא הזמנת אותנו לפתיחה?". בשלב הזה האבא, סמיר פריג', מצטרף לשיחה וזורק בקריצה מחויכת: "זה בגלל שאתם יהודים, חליל הוא חתיכת גזען". אדלשטיין חובש הכיפה צוחק ולוקח את פחית השתייה הצוננת שמציע לו חליל.
בין השחקנים מסתובב לוטפי עיסא, עיתונאי שמפעיל אתר אינטרנט מקומי, ומצלם עם הסמארטפון שלו ראיונות וידיאו מאולתרים. הוא מנסה לחלץ מהשחקנים כותרות חגיגיות לקראת המשחק מחר מול הפועל נצרת־עילית ומשדר שיש אמונה.
בינתיים מגיע גם רוביל סרסור, אקס מכבי פ"ת, בני לוד והפועל עכו, אבל קודם כל גיבור מקומי וכוכב כדורגל שצמח בכפר־קאסם. לוטפי מפרשן: "רוביל הוא הקפטן והוא אגדה בכפר־קאסם. הוא מחובר לקהילה פה ותורם לעיר. בעיניי הוא סמל של המקום יותר מוואליד באדיר, למשל".
כדי להרגיש את הדופק של העיר אנחנו קופצים עם השחקנים למדרחוב בשכונה העתיקה של כפר־קאסם. החבורה מתיישבת בבית קפה קטן עם שלושה שולחנות שמפוזרים בצל שמתחת לעץ ענק, הטלוויזיה במקום משדרת סרט ישן למספר גברים מבוגרים שתופסים מנוחת צהריים. כשהם מזהים את השחקנים, הם מצהירים: "אם נעלה תהיה פה חגיגה גדולה. עוד מעט רמדאן, ותהיה יופי של ארוחת איפטאר".
כרגיל בסיטואציות כאלה, במקום נפתח פרלמנט ספורטיבי, ורוביל סרסור פותח אותו: "יש לא פחות מארבע קבוצות בעיר, הבכירה היא מ.ס כפר־קאסם. כשחזרתי לפני ארבע שנים היה לי חלום אחד שהייתי חייב להגשים. גם כשהצלחתי בליגת העל חלמתי לעלות עם כפר־קאסם ליגה. בשנה שעברה הגענו למאני־טיים ואיכזבנו, השנה זה שונה. אתה מסתכל על הגישה של השחקנים ושל המאמן ורואה את זה. לעלות ליגה עם כפר־קאסם זה לא עוד עלייה, זה משהו שיירשם בדפי ההיסטוריה ולא יימחק לעולם".
אדלשטיין: "עליתי פעמיים עם הפועל אשקלון ועם קריית־גת, אבל לעלות מהפלייאוף זו אופרה אחרת לגמרי. כל משחק נוקאאוט זה ריגוש חדש ושיא חדש – הדרך שווה יותר וזה יהיה יותר כיף מהעליות הקודמות שלי".
חליל מקשיב ומזהיר מאופוריה מוקדמת: "אם חס וחלילה לא נעבור את נצרת־עילית - לא יזכרו לנו כלום. נהיה מוכנים לשני המשחקים, נסתכל להם בלבן של העיניים ונבוא לעלות ליגה. תראה את הקהל שלנו ותבין למה יש לנו אמונה מלאה. עדיין לא אמרנו את המילה האחרונה".
כשהמאמן שי מאור נשאל אם יש לקבוצה שלו מה למכור מול נצרת־עילית, הוא מצהיר: "הקבוצה שלנו לא משחקת כדורגל של ליגה א'. להביא את רמת המוטיבציה והפוקוס לפיק כל פעם מחדש זה משהו שראוי להערכה גדולה. השחקנים האלה הם גיבורים בעיניי".
חוויה של דו־קיום
בין כל הדיבורים הרשמיים אי אפשר לפספס את הדאחקות והעקיצות שהשחקנים זורקים ביניהם. מאור, שלמרות האתגר משדר אווירה נינוחה ומחויכת, מסביר: "עם כל מה שהיה פה בתחילת העונה וכל פיטורי המאמנים, היה ברור שהקבוצה הזו הייתה חייבת לשחרר לחץ. אם תגיע לאימון שלנו, תראה אווירה מעולה וחוויה של דו־קיום. שחקנים מתפללים מנחה, ולא רחוק מהם חבר'ה מהמגזר כורעים ומתפללים בהתאם לאמונה שלהם. על המגרש הם נותנים כבוד אחד לשני ומשתפים פעולה. יש אהבה בתוך חדר ההלבשה, ואני לא אומר את זה סתם אלא כמי שמוביל את הספינה הזו. הקבוצה הזו מראה בדיוק איך אפשר לחיות יחד, יהודים וערבים, בצורה הכי טובה שיש".
אחד מזורקי הדאחקות העקביים הוא תומר בן־חיים (בן דוד של טל בן־חיים הבלם), שיודע גם להרצין: "אנחנו מרגישים את הטירוף בעיר, שיש פה אנשים שהרבה שנים רוצים לעלות ליגה ומבינים שאפשר לעשות היסטוריה. העונה הזו היא לא הצלחה גדולה. נהפוך אותה להצלחה, בעזרת השם, אם נעשה את מה שהביאו אותנו בשבילו ונעלה ליגה. אם לא נעלה, ועם כל הכבוד לניצחונות בפלייאוף, זה יהיה כישלון".
היו"ר בילאל באדיר סיכם: "כפר־קאסם זו עיר שמשוגעת על כדורגל, והמינימום שמגיע לה זה קבוצה בלאומית. זה החלום שלי. אם השחקנים האלה יצליחו לשמח עיר שלמה, אנחנו כבר נדאג לשמח אותם עד אינסוף. השמיים הם הגבול. רק שידאגו קודם לשמח עיר שלמה".
לפנייה לכתב/ת 
