פנסיה מוזלת? כך העובדים מאבדים עשרות אלפי שקלים
הרפורמה להוזלת דמי הניהול בקרנות הפנסיה, שהיתה אמורה לשפר תנאיהם של מאות אלפי עובדים המשלמים דמי ניהול גבוהים, לא באמת עובדת. בדיקת ynet מעלה כי בפועל רוב המעסיקים לא עשו דבר ולמעשה אף אחד לא מחייב אותם לעשות משהו. את המחיר משלמים העובדים
חצי שנה אחרי שהחלה באופן רשמי הרפורמה להוזלת דמי הניהול בקרנות הפנסיה, מסתבר כי המציאות הנוכחית רחוקה מאוד מההצהרות החגיגיות שסיפקו משרד האוצר ורשות שוק ההון.
למרות הכוונות הטובות, הרפורמה בה התגאו שר האוצר משה כחלון, והממונה על שוק ההון דורית סלינגר לא באמת עובדת. למעשה, מסתבר שהרפורמה סורסה עוד בטרם יצאה לדרך.
בתחילת 2016 ערך משרד האוצר מכרז לבחירת 2 קרנות פנסיה שיהוו ברירת מחדל - אליהן יצרפו המעסיקים, עובדים שלא בחרו בקרן פנסיה.
המהלך של האוצר הגיע על רקע המציאות בה מאות אלפי עובדים, שלא בחרו בקרן פנסיה ספציפית, מנותבים על ידי מעסיקיהם לקרנות פנסיה, חלקן בדמי ניהול גבוהים שנוגסים עשרות אלפי שקלים בחיסכון במרוצת השנים.
עובד שלא הודיע למעסיק לאן להעביר את ההפרשות החודשיות לפנסיה, המעביד הוא זה שבוחר עבורו את החיסכון. כאן קיימים לא מעט שיקולים מצד המעסיק או סוכן הביטוח ומנהל ההסדרים הפועלים מטעמו, שיעדיפו קרן מסוימת, שלא בהכרח טובה לעובד ועלולה לגבות דמי ניהול יקרים יותר.
בנוסף, בעוד חלק מעובדי הארגונים הגדולים נהנים מהצעות אטרקטיביות בדמי הניהול, עובדי המעסיקים הקטנים יותר ואלו שאינם מאוגדים משלמים לרוב מחיר יקר. המכרז נועד כאמור לחייב את המעסיקים לנתב את אלו שלא הגדירו להיכן להפקיד את כספי ההפרשות הפנסיוניות - לקרנות ברירת המחדל.
מכרז האוצר, בו זכו מיטב-דש והלמן-אלדובי, שם דגש בעיקר (יש שיגידו אך ורק) על דמי הניהול. קרנות הפנסיה גובות דמי ניהול הן מההפקדות – הסכום החודשי המנוכה מהשכר ומועבר לחיסכון, והן מסך החיסכון שנצבר בקרן.
בהתאם למכרז, קרן הפנסיה של מיטב דש גובה דמי ניהול בשיעור של 1.31% מההפקדות החודשיות ושיעור של 0.01% מהצבירה בקרן. דמי הניהול שגובה קרן הפנסיה של הלמן-אלדובי עומדים על 1.49% מההפקדות החודשיות ושיעור של 0.001% מהצבירה בקרן. זאת לעומת דמי הניהול המקסימליים שניתן לגבות בקרנות הפנסיה - 6% מההפקדות ו-0.5% מהצבירה.
קרנות ברירת המחדל שנבחרו פתוחות לקבל כל חוסך המעוניין בכך, אך כאמור, כוונתו העיקרית של משרד האוצר היתה שהקרנות הללו יקלטו עובדים חדשים שינותבו כברירת מחדל אוטומטית על ידי המעסיקים. מדובר בעשרות אלפי מעסיקים שלכל אחד מהם יש לפחות עובד אחד שמצטרף מדי שנה, כלומר עשרות אלפי ואולי מאות אלפי עובדים בשנה.
אז מה קורה בשטח? בדקנו מול 2 קרנות הפנסיה כמה הצטרפו ומתברר שהמספרים זעומים. במיטב דש הצטרפו מאז חודש נובמבר 2016 בסך הכל 1,500 מעסיקים שלהם כ-3,000 עובדים חדשים. להלמן אלדובי הצטרפו 471 מעסיקים שלהם 5,730 עובדים. אמנם באופן עצמאי הצטרפו לקרנות הללו עוד כ-20 אלף חוסכים, אך המאסה העיקרית אליה כיוון האוצר היא אלו שהמעסיק מנתב לקרן.
לוקחים את הזמן
רק כדי להמחיש עד כמה המספרים האלה נמוכים נציין שעל פי נתוני הלמ"ס, בישראל יש כ-270 אלף מעסיקים (רובם הם מעסיקים קטנים שלהם עד 4 עובדים). לכ-1,350 מעסיקים מתוכם יש יותר מ-200 עובדים, למעשה מעסיקים אלו, שהם חצי אחוז מהמעסיקים בישראל, מחזיקים מחצית מהעובדים במשק.
אז איך ייתכן שכל כך מעט מעסיקים העבירו את עובדיהם לקרנות ברירת המחדל למרות שההוראות החדשות מחייבות זאת? אז זהו, שמסתבר שההוראות לא באמת מחייבות ולמעשה הן די ריקות מתוכן, לפחות בטווח השנים הקרובות.
אחד הסעיפים בהוראות קובע כי מעסיק שיש לו כבר הסכם עם קרן פנסיה מסוימת, להעביר אליה עובדים חדשים שלא בחרו להיכן יופקד החיסכון שלהם, יוכל להמשיך בהסכם זה עד אפריל 2019.
תקופת הדחיה הזו תמוהה לכשעצמה, אך מעבר לכך, עולה השאלה לכמה מעסיקים יש הסכם כזה (או היה בנובמבר 2016 כשהושקו קרנות ברירת המחדל)?
אם נתבסס על התמונה הנוכחית בהתאם למספרים הנמוכים שקיבלנו מקרנות ברירת המחדל עצמן, לכמעט 99% מהמעסיקים יש הסכם כזה. האמנם? ממש לא. הלכה למעשה מסתבר שגם הסכם שבעל פה, או אולי אפילו כזה שבקריצה גם נחשב הסכם, אחרת אין שום דרך להסביר את המצב. גם מרשות שוק ההון לא קיבלנו הסבר לכך.
בנוסף רשות שוק ההון עצמה ציינה במספר הזדמנויות שאצל חלק גדול מאוד מהמעסיקים (מדובר בעשרות אלפי מעסיקים שלהם מאות אלפי עובדים), הסכמי ברירת המחדל הם בדמי ניהול מקסימליים.
אותם מעסיקים נשענים על ה"הסכמים" הללו ומנתבים את עובדיהם לתוכניות בדמי ניהול מופרזים שנוגסים בחסכונותיהם והם ימשיכו לעשות זאת במתכונת הזו בשנתיים הקרובות, למרות "הרפורמה".
ברשות ערים לבעיה הזו ולפני מספר חודשים פרסמו טיוטה לפיה במקרים בהם ההסכם של המעסיק מול קרן הפנסיה דמי הניהול הינם מקסימליים - ההסכם לא יהיה תקף ולא תינתן לו הארכה עד 2019, אלא שלא ברור מתי אם בכלל הטיוטה הזו תהפוך להוראה מחייבת. בינתיים הכל ממשיך כמו שהיה.
פער של עשרות עד מאות אלפי שקלים לעובד
המציאות מראה כי רובם של העובדים שלא היו מעורבים בבחירת החיסכון שלהם ונותבו על ידי המעסיק לקרן שבחר עבורם בדמי ניהול גבוהים, לא פועלים במשך השנים כדי לעבור לקרן פנסיה אחרת שיכולה להניב להם עוד הרבה כסף בחיסכון - בהפחתת דמי ניהול או הגדלת התשואה או שניהם.
לעובדה הזו יש השלכות לגבי אותם אלפי עובדים חדשים שהמעסיקים יוכלו להמשיך ולנתב אותם לקרנות הגובות דמי ניהול גבוהים, במשך השנים הקרובות.
כדי להמחיש את הסיטואציה בחרנו לעשות השוואה בתשלום דמי הניהול בין חיסכון בקרנות הפנסיה הגדולות לבין חיסכון בקרנות ברירת המחדל, כפי שתראו בטבלה:
לשם כך בדקנו בדוחות הכספיים של 5 קרנות הפנסיה הגדולות וגילינו מה גובה דמי הניהול שמקבלים עובדי חמשת המעסיקים הגדולים בכל אחת מקרנות הפנסיה (קרנות הפנסיה מעוניינות מאוד בעובדי החברות הללו ולכן התנאים שלהם בוודאי הרבה יותר טובים משאר המעסיקים).
את דמי הניהול האלו השווינו לדמי הניהול בקרנות ברירת המחדל על בסיס סך דמי הניהול שישלם עובד במשך 37 שנות חיסכון, מיום הצטרפותו ועד יום פרישתו. כפי שניתן לראות בטבלה, גם דמי הניהול הזולים ביותר בקרנות הפנסיה עדיין יקרים בעשרות אלפי שקלים לאורך השנים לעומת קרנות ברירת המחדל.
אז נכון, נקודת ההנחה היא שהתשואה השנתית בכל הקרנות זהה (4.26%) והפרמטר היחיד השונה הוא דמי הניהול, אך בהתחשב בכך שאף אחד לא יכול לחזות מה תהיה התשואה בכל קרן ב-30 השנים הבאות, ובהתחשב בכך שבחלק גדול מהמקרים דמי הניהול בקרנות גבוה הרבה יותר והפער עשוי אף להגיע למאות אלפי שקלים בחיסכון, המציאות הנוכחית גורמת ללא ספק להפסד של הרבה מאוד כסף להרבה מאוד חוסכים.
מרשות שוק ההון נמסר בתגובה: "קרנות ברירת המחדל מאפשרות לכל עובד במשק להגדיל את קצבתו בעת הפרישה על ידי הוזלת דמי הניהול. הרפורמה מגבירה את התחרות ומשפרת את איכות השירות בשוק החיסכון הפנסיוני. הליך הרפורמה אפשר לגופים זמן התארגנות מספיק לקראת העולם החדש שיוצרת ההסדרה".
לפנייה לכתב/ת 
