סיפורה של שפחה: כולנו קורבנות של השיטה
סדרת המופת "סיפורה של שפחה" עוסקת בסדר חברתי חדש שבו הגברים הם ששולטים בנשים, בכלכלה, בפוליטיקה, בצבא ובגברים אחרים שמתנגדים להם. אלא שהמציאות בישראל לא שונה כל כך, וקווי הדמיון רבים משנדמה. דעה
"רק רצינו להפוך את העולם לטוב יותר. יותר טוב אף פעם לא אומר יותר טוב לכולם. זה תמיד אומר יותר גרוע לחלקם", אומר המפקד פרד ווטרפרד, בכיר ברפובליקת גלעד, בפרק החמישי בסדרת המופת "סיפורה של שפחה". הסדרה שמשודרת ב-HOT ומבוססת על ספר בעל אותו השם של הסופרת הקנדית מרגרט אטווד, מתארת מציאות דיסטופית שבה ארה"ב נשלטת בידי חונטה צבאית שעושה שימוש ברטוריקה נוצרית, כדי לייצר סדר חברתי חדש ואלים באמריקה.
בסדר הזה הגברים בראש, והם ששולטים בנשים, בכלכלה, בפוליטיקה, בכוח הצבאי ובגברים אחרים שמתנגדים להם. הנשים, לעומת זאת, מחולקות לכמה קבוצות: העשירות נשואות לגברים, העניות יותר עובדות במשקי הבית של הגברים בבישול וניקיון, או שהן חשפניות/זונות באזורים מסוגרים להנאתם של הגברים; יש את השפחות שיולדות ילדים כי הן הנשים הפוריות היחידות שנותרו ברפובליקה, וילודה היא השליחות העליונה של הנשים לפי האמונה השולטת בגלעד, או שהן "דודות" - אלו שמנהלות, מחנכות, מבייתות ומכות את השפחות.
על-אף שיש בבירור מעמדות שונים בקרב הנשים, וחלקן חיות חיים בטוחים יותר לכאורה, בעולם ה"טוב יותר" שהמפקד ווטרפרד מתגאה בו, כל הנשים סובלות. לצערי הרב, זו גם המציאות בחברה שלנו בישראל, חברה שבה כביכול הכל בסדר ויש "שוויון" כי נשים כבר יכולות לבחור ולהצביע, ועדיין הסבל הוא נחלת כולן, מי יותר ומי פחות, ואני אסביר:
נשים מתחלקות לקבוצות שונות - יש לנו עדות שונות, גילאים שונים, דתות, מעמדות כלכליים, לאום, מצב גופני, נטייה מינית ועוד ועוד קטגוריות שמחלקות אותנו. אלא שכל קבוצה כזו חווה אפליה ודיכוי בצורה שונה, כאשר יש כמובן קבוצות שנמצאות במצב חמור הרבה יותר מקבוצות אחרות. מקור הדיכוי בין הקבוצות הוא אותו מקור - שליטה גברית לבנה וסטרייטית, שמחזיקה בצבא, בפוליטיקה, בכלכלה ובתקשורת.
ניקח למשל את הנושא המיני: ברפובליקת גלעד מין נועד לצורכי ילודה בלבד, וכתוצאה מכך, הנשים הנשואות לא אמורות לקיים יחסי מין ולא נהנות מהמיניות שלהן, וכך גם הנשים במשקי הבית והדודות. לעומתן, השפחות נאנסות בכל חודש ביום הביוץ, בטקס הזוי שבו הן שוכבות בבגדים על ברכי הנשואות הלבושות גם הן. אמנם גם המיניות של הגברים מדוכאת, אבל לגברים המקושרים עדיין נותרת אופציית שחרור הודות למועדונים כמו ג'זבל, שאליהם הם מגיעים כדי לראות חשפניות וזונות.
גם אצלנו בישראל נשים לא אמורות ליהנות יותר מדי מהמיניות שלהן. את יכולה קצת ליהנות, אבל תיזהרי שלא לחצות את קו הגבול השקוף שיהפוך אותך ממישהי שנהנית ממין ל"שרמוטה", אחרת עוד ישתמשו בתמונות הסקסיות שהעלית פעם לאינסטגרם כהוכחה לכך שמעולם לא נאנסת, ושרצית את המין הזה. בישראל הפרקליטות גם תסגור את התיק נגדך, אם המצב הנפשי והפיזי הקשה שהאונס גרם לך הביא אותך למצב שבו את לא יכולה לדבר על האונס.
אבל גם אם את ישראלית שנהנית ממין ולא חצית את ה"גבול", עדיין האופן שבו מלמדים אותנו לשנוא את הגוף שלנו, גורם לרובנו לחוש נתק גופני ופוגע כמובן בהנאה המינית הבריאה שלנו. נכון, אין אצלנו שפחות, אבל יש מכבש לחצים עצום להתחתן ולהיכנס להיריון, ואם את לא מתנהגת כמו שאישה אמורה להתנהג מבחינה "טבעית", מוערמים עלייך קשיים רבים ולחץ חברתי רב, כמו למשל במקרים של בקשה לערוך הפלה.
גם תופעת הפונדקאות קיימת, כמובן, עם נשים ממדינות עולם שלישי שנשכרות על ידי ישראלים וישראליות והגוף שלהן מנוצל, מתייחסים אליהן כאל רחם מהלך, משלמים להן מעט כסף, לא דואגים לבריאות שלהן ומנתקים איתן קשר אחרי הלידה. יש אצלנו גם נשים בזנות, כמו בגלעד. נשים שכל מהותן הוא סיפוק מיני לגברים במקומות מוסתרים. מדובר לרוב בנשים שהגיעו לזנות אחרי התעללות מינית קשה בגיל צעיר, סרסור מצד גבר מוכר, סחר ממדינה זרה או מצב כלכלי קשה שהביא אותן למצב שבו הן נאלצות למכור את "הזכות" לאנוס אותן.
הבסיס לניצול המיני כלפי נשים בישראל, על דרגות החומרה השונות שלו, הוא התפיסה שלגברים מגיע לשלוט במיניות הנשית ולקבל אותה בכל זמן ובכל מקום. אבל זה לא מסתיים כאן. גם נשים שולטות בנשים, ממש כמו בגלעד, שם הנשואות והדודות שולטות בשפחות ויכולות להכות אותן. בישראל נשים שולטות על נשים אחרות בתחומים שנחשבים ל"נשיים", כאשר תחום הניקיון הוא דוגמה טובה לכך. דאגה לניקיון משק הבית היא עדיין אחריות נשית. נשים מנקות את הבית הרבה יותר מגברים, ונשים מהמעמד הבינוני ינהלו את עוזרות הבית שיגיעו אליהן, כאשר כמעט תמיד יהיו אלו נשים ממעמד נמוך או מקבוצת אתנית חלשה יותר.
אותו המצב מתרחש גם במשרדים - אישה בתפקיד מזכירה/מנהלת משרד, תפקיד שאמור היה להיות שווה ערך לסמנכ"ל אם הוא לא היה נשי, מנהלות את ניקיון המשרד וגם את העסקת עובדות הקבלן המנוצלות בניקיון המשרד. כמו בגלעד, גם כאן, מעל לכל יש סדר חברתי גברי שקובע שנשים צריכות ללדת או לנקות, ומציב את הנשים החזקות יותר בתור אלו שמוציאות לפועל את מה שצריך להוציא מהנשים החלשות מהן.
בגלל ההבדלים בין הקבוצות השונות, יש חשיבות גדולה במיוחד לכך שנשים חזקות יעזרו לנשים המוחלשות יותר. כי על-אף שכולנו נפגעות מהשיטה, לחלקנו יש יותר כוח לשנות אותה, ולפחות להיות חומלות ולעזור בדברים קטנים לנשים מקבוצה מוחלשת יותר מאיתנו. ברפובליקת גלעד מועברת ביקורת רבה על נשים בעמדות כוח, כמו הנשואות או השגרירה ממקסיקו שבאה לביקור, שמודעות ליחס לשפחות, ובמקום לעזור רק מחמירות אותו.
גם אצלנו בישראל, נשים שמסייעות לפגיעה בנשים - כמו עורכות דין שעושות "סלאט-שיימינג" לנפגעות אונס, סלבריטאיות שמדברות על לא להיות חזירה אחרי היריון או שיוצאות נגד פמיניזם, או נשים שמנצלות את כוח הרשת שלהן כדי לכתוב נגד הפלות, צריכות להיות נתונות לביקורת חריפה גם הן. כי יש עלייך אחריות להיות סולידרית, ולכל הפחות לא לקחת חלק במנגנון ההרס. להבדיל מהפטריארכיה, הפמיניזם דווקא הופך את העולם לטוב יותר עבור כולם. כן, גם עבור הגברים שבעולמנו, כמו גם במציאות של גלעד, כל הזמן נלחמים זה בזה.
עוד דבר נוסף וחשוב שהסדרה מלמדת אותנו, הוא על היכולת של כל אחת, גם במצבים הכי קשים, למצוא דרכים קטנות להתמרד כדי להפוך את החיים שלה לנסבלים, לשפר אותם ולקחת חלק בשינוי גדול יותר. בין אם בחריטת מילים בתא בו כולאים אותך, עישון סיגריות אסורות, אמירה מעט חצופה או מתן ביטוי לדעות האמיתיות שלך – יש לא מעט דרכים שבהן כל אישה יכולה לייצר שינוי קטן שיתווסף להרבה שינויים קטנים שיהפכו בהמשך למשהו גדול, ויתוו את הדרך לשינוי המתבקש.
