חגיגת החלב והשפעתה על הסביבה

שבועות נחשב לחגיגה קולינרית של עוגות גבינה, פשטידות ומוצרי חלב, אולם מסתבר שענף הרפת עצמו נחשב לאחד המזהמים ביותר מבין ענפי החקלאות. בשנים האחרונות עבר הענף רפורמה משמעותית, אך למרות זאת גם היום המצב עדיין רחוק מלהיות מושלם.

ארץ של יותר חלב ופחות דבש. שבועות במספרים 

שבועות טבעוני: שוק תחליפי החלב והגבינות בצמיחה

עיקר הזיהום נגרם מזרימה וחלחול בלתי מבוקרים של שפכים ותשטיפים הנובעים מפעילות הרפת ומזבל הבקר. ענף הרפת בארץ מייצר מדי שנה 1.25 מיליון טונות חלב ו-100 אלף טונות בשר. המשמעות היא הרבה מאוד זיהום. סך הכל מייצרות הרפתות כ-5.5 מיליון טונות זבל, 15 אלף טונות פגרים, 10 מיליון מ"ק שפכים ו-100 מיליון טונות תשטיפים.

בין השנים 2009-2000 עבר ענף הרפת רפורמה ארגונית ותשתיתית בהובלת המשרד להגנת הסביבה, משרד החקלאות ומשרד האוצר. מטרות הרפורמה היו הפסקת הזיהום הסביבתי מהענף והתייעלות של ייצור החלב, כדי לעמוד בתחרות עם יצרני חלב בעולם.

במסגרת הרפורמה נדרשו כל הרפתות בישראל להקים תשתיות ומתקנים שנועדו להגן על הסביבה משפכים ותשטיפים של רפת, כמו סככות, רצפות בטון, מרזבים, מתקנים לטיפול בזבל ומתקנים לטיפול בשפכים. כל רפת הגישה תכנית הנדסית שנבדקה ואושרה ע"י המשרד להגנת הסביבה. הרפתות שתוכניתן אושרה זכו בתמיכה כספית ממשרד האוצר לביצועה.

(צילום: הסטודיו - מיתוג ונוכחות דיגיטלית)

בעקבות הרפורמה נסגרו כ-500 רפתות מזהמות שלא עמדו בסטנדרטים של המשרד להגנת הסביבה. בעקבות כך מספר רפתות החלב צומצם בלמעלה משליש, מ-1,453 בסוף 1998 לרמה של 969 בסוף 2009.

במקביל נרשמה בישראל מגמה של סגירת רפתות גם בשל סיבות כלכליות, ובסוף שנת 2016 עמד מספר הרפתות בארץ על 774. לעומת זאת הייצור הממוצע לרפת עלה באותו עשור (2006 עד 2016) ב-71%.

מניפולציות תזונתיות

נכון להיום, אומרים במשרד להגנת הסביבה, הזיהום הופסק והענף מוסדר מבחינה סביבתית: הרפתות, רובן ככולן, עומדות בדרישות של

מודל "רפת בועה", הכולל תשתיות למניעת חלחול מזהמים, למניעת נגירה בלתי מבוקרת של זבל, תשטיפים ושפכים, למניעת זיהום של מי גשם נקיים ואצירה מסודרת של הזבל במאצרות. כיום למעלה מ-90% מרפתות החלב עומדות בדרישות המודל.

כמו כן, מנסים למצוא פתרונות גם לזיהום הנגרם מפגרי הפרות. באמצעות הסדר עם רשות הטבע והגנים, אוספים את פגרי הבקר במרעה לטובת האכלת עופות דורסים.

(צילום: הסטודיו - מיתוג ונוכחות דיגיטלית)

בנוסף, הוקמו מתקנים אזוריים לטיפול בזבל, הכוללים מערכי פינוי זבל מהרפתות. הרפתות גם התייעלו בכמות השפכים ובריכוזי החומר האורגני (המזהמים) המצויים בהן. יעד סילוק השפכים השתנה מהסביבה (למשל הזרמה לוואדי הסמוך) למערכות הביוב האזורית. מאז יישום הרפורמה, לפי נתוני המשרד להגנת הסביבה, מספר הדוחות שהונפקו לרפתות על זיהום צנח משמעותית. 

המאמץ לצמצום זיהום נמשך גם בזירת המחקר. ד"ר עוזי מועלם, מנהל הרפת המחקרית של מכון וולקני, מסביר כי "השינוי התרחש ב-12 שנים האחרונות. לרפת כגורם מזהם יש שני היבטים: בעל החיים והטיפול בהפרשות. אנחנו מנסים לעשות מניפולציות תזונתיות כדי לצמצם את ההפרשות של מינרלים כמו חנקן ונתרן לסביבה. אנחנו מנסים כל מיני פורמולות תזונתיות שונות על בעל החיים כדי לא ליצור זיהום קרקע מיותר.

"בנוסף, יש מחקר שנעשה בתחום של צמצום הפרשת מתאן לסביבה. המתאן הוא גז שנפלט לסביבה, היוצר זיהום אוויר. גם פה אנחנו משתמשים במניפולציות תזונתיות. אנחנו גם מנסים לשנות את אוכלוסיית החיידקים בקיבה, המעכלים את המזון". ד"ר מועלם מציין כי "נעשתה רפורמה רצינית בהשקעה כספית גדולה מאוד ברפתות בארץ. כיום אין זבל של פרות שזורם לוואדיות".

(צילום: הסטודיו - מיתוג ונוכחות דיגיטלית)

אורי צוק, סמנכ"ל כלכלה ואסטרטגיה במשרד החקלאות מסביר כי "מה שנעשה היום ברפת, בניגוד לרפתות הישנות שנבנו בשנות ה-50 בפתחי הנחלים כדי שכל הזיהום יישטף לשם, הוא שינוי משמעותי. כיום רפת עובדת בצורה סגורה כך שלא תפלוט שפכים שלא מטופלים. כל נוזל או חומר שיוצא מהרפת יוצא למתקני טיפול מוסדרים.

"הושקעו בזה כשני מיליארד שקל משנת 1999. בעלי הרפתות קיבלו דרישות לשדרג את הרפת או להקים אותה מחדש, במטרה שלא ייפלטו את הזיהומים הלא מטופלים לסביבה".

מהמשרד להגנת הסביבה נמסר: "המשרד ממשיך לפקח על ענף הרפתות ועל יישום הרפורמה, באמצעות סיורי פיקוח יחד עם המשטרה הירוקה. במקרים בהם נמצא כי רפת לא עומדת בסטנדרטים שנקבעו, המשרד משתמש בכל הכלים העומדים לרשותו לאכיפה לרבות אמצעים פליליים".