אנחל בונני: "אי ודאות מדליקה אותי"
השחקן אנחל בונני לא שוכח איך ישב בבית בלי לעשות כלום עד שהגיעה "כפולים", אבל גם עכשיו, עם תפקידים בסדרה האמריקנית "יריית פתיחה" ובסרט הוליוודי על אנטבה - הוא נהנה מכך שהוא לא יודע מה יביא המחר. העיקר שבסופו של שבוע מטורף אפשר לחזור לשמש של ישראל
תל אביב, וושינגטון, טורונטו וניו יורק. כך נראה המסלול של אנחל בונני בחודשים האחרונים. לפני שנתיים עוד הסתגל לרעיון של השתתפות בסדרה מדוברת כמו "כפולים" - אחרי שנים שהתייחסו אליו "כאל פרצוף יפה", לדבריו, ובימים אלה הוא כבר מככב בסדרה האמריקנית "יריית פתיחה" של רשת FOX.
וזה לא הכל. בונני גם סיים את הצילומים ל"אנטבה", סרט הקולנוע ההוליוודי על מבצע יונתן, ומצטלם כעת לסדרה אמריקנית נוספת. "אם היית אומר לי לפני שלוש שנים שאהיה במצב הזה, הייתי אומר לך שאתה פסיכי. איפשהו זה היה החלום שלי - גם כשאף אחד לא האמין בי לפני 'כפולים'".
אז למה היית אומר שאני פסיכי?
"כי אני מאמין ולא מאמין. כשישבתי בבית תקופה ארוכה בלי לעשות כלום, האמנתי שאני יכול לעשות את מה שאני עושה עם עבודה קשה. אני עדיין במסע הזה, זה לא שהגעתי לאנשהו. אני נמצא בהתחלה מעניינת מאוד, אני אוהב את אי הוודאות הזאת - שמחר הכל יכול לקרות. זה משהו שתמיד הדליק אותי. אם היה לי לוח מסודר לעוד חמש שנים קדימה ברור שזה היה נותן ביטחון, אבל זה היה פחות מעניין. אי הוודאות מדליקה אותי".
אז למה לא לעבור ללוס אנג׳לס וללכת על כל הקופה?
"כבר שנה וחצי אני חי על קו תל אביב לוס אנג'לס. העולם נעשה קטן ואפשר לשלוח אודישנים באינטרנט, אז בינתיים אני נשאר בישראל, טוב לי. זה לא כמו לפני עשר שנים שהיית צריך להיות במקום מסוים כדי לעשות אודישן. נכון שתמיד עדיף להיכנס לחדר, אבל את העבודות האחרונות קיבלתי אחרי ששלחתי קלטות. בינתיים כיף לי בבית שלי, כיף לי לחזור הביתה. השבוע עמוס, אני נהנה בטירוף, וכשסוף סוף אני מגיע לארץ - יש לי שמש. אני כבר חצי שנה בחורף שרודף אותי".
בניגוד לישראלים אחרים בהוליווד, בונני נבחר לטייפקאסט הדרום אמריקני - ולא המזרח תיכוני. "אני יליד אורוגוואי והם מבינים את זה, אבל כשצילמתי את 'אנטבה', התחלתי לדבר עם הבמאי הברזילאי פורטוגזית, והוא לא ידע מה הקשר שלי לשפה בכלל. את האנשים לא מעניין מי אתה ומאיפה באת מהעולם. הם מקצוענים.
"הסדרה עוסקת באפליה שבאה כתוצאה משחיתויות במשטרה וברשויות העיר כמו שיש בכל העולם. גם אצלנו יש אפליה, יש פיליפינים, אתיופים, עדיין יש את הקרע העדתי בין מזרחים לאשכנזים שאני לא מבין. כי אני בא מאורוגוואי, זה מקום שיש בו את כל הצבעים והדתות ואף פעם לא ראיתי אנשים לפי זה, אלא לפי החיבור האישי שלי".
"לאו דווקא איתה ספציפית, אבל כששואלים אותי מאיפה אני - אני אומר שנולדתי באורווגואי אבל אני ישראלי, וישר עונים לי 'שמעתי שישראל מדהימה ושתל אביב עיר תוססת וצעירה'. אז אני מספר להם, אני לא רוצה לומר שאני שגריר ישראלי, אבל אנחנו עושים שירות נטול פוליטיקה למדינה".
לא שואלים אותך על פוליטיקה?
"העניין הפוליטי לא עולה, השחקנים הם אנשים שחווים את זה מהמקום שלהם, למשל טראמפ. הם רואים שיש כל כך הרבה חארטה בפוליטיקה ויש כל כך הרבה שקר בחדשות וכל מה שמנסים למכור לנו לא בהכרח נכון. שלא תבין לא נכון - יש כאלה אנשים חושבים שישראל היא מה שרואים בחדשות, אבל השחקנים הגדולים מבינים שמה מוכרים בטלוויזיה, זה ממש לא מה שקורה באמת.
"כל מי שפגשתי הם פרו ישראלים - עזוב שחצי מהמפיקים והבמאים הם יהודים, הם מספרים לי 'הבת שלי בישראל' ואומרים 'אני סבבה', אבל לא על אלה אני מדבר, ברור שהם לטובת ישראל, אני מדבר על כולם. מאוד אוהבים את ישראל. אני משחק עכשיו עם שחקן מלבנון ואנחנו מדברים על ביירות ותל אביב, וכמה שהן שתי ערים מאוד דומות בווייב שלהן. ביירות קצת יותר פגועה משנות מלחמה, אבל הוא אומר שזאת עיר מאוד צעירה וכיפית".
הוא לא הסתכל עליך אחרת אחרי שהבין שאתה מישראל?
"לא, ממש לא. הוא מחבק אותי ואומר לי איזה כיף להכיר אותך. אולי אני נאיבי אבל אני רואה את זה יום יום ואני רואה שזה אפשרי. בסופו של דבר אנשים כמוני וכמוך סך הכול רוצים לעבוד ולהיות עם משפחה. כמו שמיס יוניברס אומרת - שיהיה שלום עולמי. אני מאמין שאפשר".
אתה כבר מבין את ההבדלים בין התעשייה בהוליווד לזו של ישראל?
"מבחינה כלכלית אי אפשר להשוות את זה לארץ, לא רק מבחינת התגמול. ברגע שאתה עושה שם סדרה - מיליונים רואים, ופה 'כפולים' הייתה מהסדרות המצליחות ב-20 שנה האחרונות, והיו לנו אולי מיליון צופים. זה משהו אחר לגמרי".
