סיבה לדאגה? המכונה הסינית השתבשה
ממשלת סין בבעיה: התוכניות שלה להשתלטות כלכלית בעזרת פרוייקטים חוצי מדינות ויבשות עומדות בפני סכנה. מדינות המערב והשותפות הפוטנציאליות במזרח מפנות את גבן לשיתופי הפעולה העתידיים, וכעת על המעצמה הקומוניסטית להחליט כיצד היא חוזרת לדהור ולהוביל את העולם
משהו חורק בקידום התוכניות של ממשלת סין. מדינות אירופה סירבו להשתתף בפרוייקט שלה המחבר את אירופה ואסיה, סרי לנקה דחתה את בקשותיה הצבאיות והכלכליות, דירוג האשראי שלה ירד ועוד.
כתבות נוספות מאת טל רשף
האם כל אלה מרמזים על עצירת הדהירה של כלכלת סין? האם יש ספקות בניסיונות להיות מעצמה מובילה? נראה כי יש כאן שילוב של שאפנות יתר ויהירות. קל להתלהב מהצמיחה המהירה של סין ולהניח כי כך יהיה הדבר גם הלאה. אך אם יש לכם תוכניות השקעה ופיתוח עסקי שמכוונות לעבר סין, כדאי שתיקחו בחשבון את הפרטים הבאים:
ברוב ימות השנה, יחסי סרי לנקה - סין לא פותחים מהדורות חדשות. וכך היה גם עת סירבה ממשלת האי לאשר עגינת צוללת סינית בתחומי נמל קולומבו. הבקשה נדחתה בלי הסברים מיותרים, אך נראה שנבעה מביקור ראש ממשלת הודו בסמוך לאירוע. מבחינתה של הודו סרי לנקה היא "החצר האחורית" שלה ונוכחות של כלי שיט צבאיים סיניים מדאיגה אותה.
גם תושבי סרי לנקה עצמם שותפים לאותן דאגות של השילטון ההודי, לכן דחו פרוייקט תעשייתי בן 6,000 הקטר על ידי מחאות עממיות ובחרו בנשיאם הנוכחי, מאיתריפלה סיריסנה, על רקע הבטחות שלו לצמצם את הנוכחות וההשפעה של סין בארצו.
דאגות זה יפה. אבל במקביל חשוב לזכור שלסרי לנקה ישנם צרכים כלכליים עצומים לבניית תשתיות לאחר שנים של מלחמת אזרחים. לכן במשך השנים האחרונות סין הציעה הלוואות נוחות בריבית נמוכה ובפריסה ארוכת טווח. זאת הדרך שלה להגדיל את ההשפעה שלה סביב הגלובוס. וסרי לנקה, כמו מדינות באפריקה ובאמריקה הלטינית, נטלה הלוואות רבות. ונכון להיום סין היא הנושה המרכזי שלה.
בעקבות תלותה של סרי לנקה בסין מבחינה כלכלית, זו האחרונה דוחקת בה לעשות כרצונה במישור המדיני - צבאי. התלות הזאת המאיסה את סין על תושבי האי, העלתה לשלטון נשיא שמחפש להתרחק מהחיבוק החונק ויצרה מחאות שפגעו בתוכניות הסיניות.
העולם בולם את הדהירה הסינית
בדומה לסרי לנקה, גם בטג'יקיסטן מוחים הסוחרים על כך שחדירת הסחורות הסיניות מביאה איתה השתלטות סינית על השוק המקומי. דבר דומה נרשם גם במדינות אפריקה, שבהן הסיוע הסיני לבניית פרוייקטים אזרחיים פותח את הדלת לכניסת חברות וסוחרים סיניים. אלה בתורם דוחקים את רגלי החברות והסוחרים המקומיים מה שגורר מהומות.
עוד במסגרת בלימת הדהירה הסינית נציין את סירוב מועצת האיחוד האירופי לחתום על הסכמי השתתפות בפרוייקט ה-OBOR מיסודה של סין. הפרוייקט עצום המימדים נועד לחבר את אסיה ואירופה ברשת רכבות מהירות ונתיבי שיט משודרגי תשתיות. האירופאים לא נכונו להשתתף בו עקב אי עמידתו בדרישות של שמירת הסביבה, אחריות חברתית ושקיפות.
האם הקוביה הפיליפינית נופלת בדומינו של סין?
באמצע חודש מאי נערכה פסגת בייג'ינג, ועידה עולמית בחסות ובאירוח סין, ובהשתתפות מנהיגי מדינות רבות שנועדה לתת רוח גבית לתוכניות ולפרוייקטים הבינלאומיים של סין. אך בין כל המשתתפים ניתן היה להבחין כי רק שש מקרב 28 מדינות האיחוד האירופי שלחו את מנהיגיהן, וגם אלה סירבו להמליץ על קבלת נייר הסיכום הסיני של הוועידה.
נראה כי סין הולכת רחוק מדי. במשך שנים נשאלת השאלה מה יעצור את הדהירה הסינית קדימה, ונראה כי זה מתרחש בימים אלה עקב שימוש יתר ביכולות הכלכליות והמדיניות שלה. היא דוחפת את היכולות המדיניות שלה עד לקצה, ומציבה בפני אלה שרוצים לשתף איתה פעולה דרישות הולכות וגדלות ששמות יותר ויותר את סין במרכז. למעשה, גם היכולות הכלכליות שלה מתקרבות אל הקצה.
סין מצליחה לקומם נגדה את יפן, וייטנאם, הודו, דרום קוריאה, טאיוון, הפיליפינים וארה"ב. וניצבת מול קואליציה שאולי לא תעצור את תכניותיה בים סין הדרומי, אך בהחלט תגרום לה בעיות.
ניתן לראות זאת באופן ברור מול הפיליפינים, כאשר סין דחתה את פסיקת בית המשפט הבינלאומי בהאג, והכריזה שניתן לפתור את הסוגיה רק בהידברות, בו בזמן שהאיים הנתונים במחלוקת מוחזקים בידי חיילים סיניים. הנשיא הפיליפיני רודריגו דוטרטה נסע לבייג'ינג, קיבל את תנאיה, הפנה כתף קרה לארה"ב ואז גילה כי המעצמה הקומוניסטית מסרבת ללכת לקראתו. מה שהוביל את דוטרטה להכריז על הפניית כתף לסין ולהתחיל לחזר שוב אחרי ארה"ב.
היהירות הסינית שיבשה את תוכניות המעצמה
באשר לפרוייקט ה-OBOR, סין כאמור לא קיבלה את חתימת מדינות אירופה עקב סירובה לקבל אף אחת מהבקשות שלהן. לתפישתה, הפרוייקט צריך להיות ממומן על ידי כל הצדדים המשתתפים, אך להישלט רק בידי סין, להיבנות רק בידי סין ולהיות מתוחזק רק בידי סין - כל זאת בלי כל שקיפות והתאמות לחוקי סביבה, עבודה וחברה מקומיים.
המכה האחרונה ניחתה בידי סוכנויות הדירוג הבנלאומיות, ובראשן מודי'ס, אשר החלו להוריד את דירוג האשראי שלה בשוק העולמי לראשונה מאז שנת 1989. ההערכות הן כי סין מותחת עד לקצה את היכולות הפיננסיות שלה, מממנת יותר ממה שהיא יכולה, והראיה לכך היא הירידה ברזרבות מטבע החוץ העצומות שלה מ-4 טריליון ל-3, כלומר הם איבדו 25% בתוך 3 שנים.
בנוסף, בדיקת מאזן התשלומים שלה מצביעה על כך שמגמת הירידה תמשיך ותחריף. כמה זמן יקח עד שהיא תשקע בחובות? תכנית ה-OBOR צפויה לעלות לסין כ-900 מיליארד דולר, ספק רב אם היא יכולה לעמוד בכך בלי שותפות מימון אירופית.
במשך יותר מ-40 שנה המכונה הסינית הייתה כל כך יעילה בבניית כלכלה, צבא ויכולת בינלאומית. אז מה מעלה אותה על כעת שרטון? אומרים כי לכל מדינה יש את ה-DNA שלה - המאפיינים שלה עוברים מדור לדור וממנהיג למנהיג. אלה המכירים את ההיסטוריה של סין יודעים לספר כי היא תמיד הייתה חזקה ויהירה. משמעות השם שלה בסינית מנדרינית היא מדינת המרכז, מה שמציב מן הסתם את המדינות האחרות בפריפריה. היא תמיד הסתכלה מגבוה על מדינות אחרות ותרבויות אחרות, וציפתה כי אלה ישרתו אותה ולא להיפך.
היהירות הסינית היא זאת שגרמה לה לזלזל במדע ובטכנולוגיה המערביים. נשיא סין אשר זכה עד כה לתשבוחות רבות, ונחשב לאחד המנהיגים החזקים ופורצי הדרך ביותר בתולדות המדינה, כנראה מתלהב יתר על המידה מזרי הדפנה שהונחו על ראשו. מנהיגים רבים בהיסטוריה יוכלו להעיד בפניו כי לשביעות רצון עצמית יש מחיר, והוא עלול לגלות אותו מאוד בקרוב, בעצם אולי הוא כבר גילה אותו.
הכותב, יועץ עסקי ובין תרבותי לפעילות בסין , מאמן מנהלים ומעביר סדנאות לפעילות בשווקים מתעוררים בחברות ישראליות.
לפנייה לכתב/ת 
