איבד משרה בגלל קרבה משפחתית. הפיצוי: 50 אלף שקל

ביטוח לאומי קיבל מועמד לתפקיד מנהל מדור, אבל ביום הראשון לעבודתו התברר: דודתו בכירה במוסד, ולכן הכללים לא מאפשרים להעסיק אותו

עו"ד אלעד פורטפורסם: 01.06.17 , 23:03

בית הדין לעבודה בירושלים קבע לאחרונה שהביטוח הלאומי יפצה ב-50 אלף שקל מועמד שהתקבל למשרת מנהל מדור, אבל ביום הראשון לעבודה התברר לו שלמעשה לא ניתן להעסיק בשל קרבה משפחתית לעובדת בכירה אחרת.

ביוני 2013 פרסם הביטוח הלאומי מודעה שהזמינה הגשת מועמדויות למשרת מנהל מדור באגף נכות כללית. אחד המאבטחים במוסד, שהועסק במשרד הראשי מטעם חברת אבטחה, פנה למנהלת האגף ושאל אם יוכל להגיש מועמדות למשרה. היא ערכה לו ראיון ולאחר מכן הוא זומן למבחנים פסיכוטכניים שאותם עבר בהצלחה. אחרי שהשתתף ביום הערכה במכון אבחון וקיבל ממנהלת האגף הודעה על קבלתו לעבודה, הוא התבקש למלא טפסים ולהתייצב לעבודה בתחילת נובמבר.

תביעה

חברה ניכתה דמי 'הכשרה' ממשכורת העובדות

עו"ד בוריס פרלמן

שתי צעירות שעזבו את חברת ההשמה "דיאלוג" גילו שממשכורתן האחרונה נוכו אלפי שקלים בגין ההדרכה שעברו. הן תבעו אותה בבית הדין - וזכו

חברה ניכתה דמי 'הכשרה' ממשכורת העובדות

לפיכך הוא התפטר ממשרתו בחברת האבטחה וממשרה נוספת שהחזיק בבית החולים "הדסה" כמטמיע מערכות מידע. ביום המיועד הוא מילא טפסים ובהם הצהרה על כך שדודתו מועסקת במוסד כמנהלת משאבי אנוש.

רק בשלב זה הבחין המוסד בקרבה המשפחתית והודיע לו שלא יוכל לקלוט אותו לתפקיד שכן הדבר מנוגד לכללים. בניסיון למנוע את רוע הגזירה הוא הגיש בקשה מיוחדת לוועדת החריגים במוסד, אך גם היא דחתה את בקשתו יותר מחודש לאחר מכן.

בתביעה שהגיש באוגוסט 2014 הוא טען שביטוח לאומי התנהל בחוסר הגינות מולו בתהליך הקבלה למשרה, ושפוטר שלא כדין ביום קבלתו לעבודה בדרך משפילה ומזלזלת. הוא דרש פיצוי על הפסד השכר שהיה צפוי לו במשרה למשך שנתיים, וכן פיצויים בגין הפסד השתכרות על החודשיים שבהם "ישב בבית", הוצאות, פיצוי על פיטורים שלא כדין ועוגמת נפש.

מנגד טען הביטוח הלאומי שהתובע לא פוטר, מאחר שלא נחתם מולו חוזה ולכן למעשה מלכתחילה לא התקבל לעבודה. טופס ההצהרה על קירבת משפחה, נטען, נשלח לתובע עוד לפני התפטרותו ממקומות עבודתו האחרים ובנסיבות אלה הוא לא היה צריך להתפטר.

השופט דניאל גולדברג האמין לתובע שהבין מדברי המנהלת וברכותיה שהוא התקבל לעבודה, אבל קבע שמבחינה פורמלית הוא לא הפך ל"עובד" המוסד, מאחר שלא נחתם עמו חוזה, ולכן הוא לא זכאי לפיצוי על פיטורים שלא כדין.

מנגד, השופט קיבל את הטענה שביטוח לאומי הפר את חובתו לנהל משא ומתן בתום לב ובדרך מקובלת. נקבע שבהליך קבלתו של התובע נפל פגם בכך שלא הובאו לידיעתו בתחילת התהליך המגבלות האפשריות על העסקתו כעובד, כמו קירבה משפחתית לעובדת אחרת.

נקבע כי התובע זכאי לפיצוי על הפסד השכר שנגרם לו בחודשיים שבהם המתין להכרעת ועדת החריגים ועל עוגמת הנפש שנגרמה לו מהתנהלות המוסד, שבגינה ויתר על משרה שבה יכול היה להמשיך ולהתפתח בבית החולים הדסה. בסיכומו של דבר חויב המוסד לפצות את התובע ב-50 אלף שקל, בתוספת שכר טרחת עו"ד של 7,500 שקל.