הכי טובים שיש

בשיתוף מפעל הפיס

לורט פייטלוביץ החליפה קריירה של אדריכלית בכיתה ולוח. ברוריה אדה מלמדת עברית ילדים מהמגזר הבדואי. אלמוג שילוח חושב שהחברים שלו צריכים לקנא בו כי הוא מורה. זאב גלידאי מלמד שטח משולש לפי "נוסחת דה וויס" שהמציא. ליאת ליפשיץ דורשת מהתלמידים שלה להתנדב בקהילה. ושירי־רבקה מסה בכלל רצתה להיות רופאה. הכירו את שישיית המורים השנייה מתוך ה-18 שעלו לגמר תחרות "המורה של המדינה" שישה מורים נוספים יוצגו ביום ראשון. הזוכים יוכרזו בטקס שייערך ביום שני הקרוב.

"אני רואה את עצמי כמדריכה לחיים"

לורט פייטלוביץ החליפה קריירה של אדריכלית בכיתה ולוח. ברוריה אדה מלמדת עברית ילדים מהמגזר הבדואי. אלמוג שילוח חושב שהחברים שלו צריכים לקנא בו כי הוא מורה. זאב גלידאי מלמד שטח משולש לפי "נוסחת דה וויס" שהמציא. ליאת ליפשיץ דורשת מהתלמידים שלה להתנדב בקהילה. ושירי־רבקה מסה בכלל רצתה להיות רופאה. הכירו את שישיית המורים השנייה מתוך ה־18 שעלו לגמר תחרות "המורה של המדינה"

אנשים זרים שפוגשים את לורט פייטלוביץ לראשונה ושומעים שעזבה קריירה מבטיחה כאדריכלית כדי להיות מורה בבית ספר יסודי לא מאמינים. "אבל אני יודעת שזה הייעוד שלי", היא אומרת.

פייטלוביץ', מחנכת כיתה ב’ בבית ספר פסגות בקריית־ביאליק, מורה לחשבון בכיתות ה'־ו' ורכזת המקצוע, לא ויתרה לגמרי על האדריכלות, והיום היא מעבירה שיעורים בנושא לתלמידים שלה. "אני יוצקת את היסודות שלמדתי באדריכלות בילדים", היא מסבירה. "לימדתי אותם לשרטט ביד ובמחשב, ובאמצעות האדריכלות אני מעצימה אותם, עוזרת להם לפתח גם כישורי מנהיגות ומקדמת אותם להישגים".

איך הגעת להוראה?

"למדתי אדריכלות בטכניון ואחרי הלימודים עבדתי במקצוע. כעבור כמה שנים הוצאתי תעודת הוראה ולימדתי אדריכלות באורט קריית־ביאליק, שם גם הגשתי תלמידים לבגרות. בשלב מסוים הבנתי שההוראה היא חלק משמעותי מהחיים שלי, ולפני 17 שנה עשיתי הסבה לבית ספר יסודי".

מה מנחה אותך בעבודה?

"אני רואה את עצמי כמדריכה לחיים של התלמידים שלי. אני מאמינה שצריך לעבוד עם הילד ולא מולו, ולמצוא תכנים שרלוונטיים לעולמו. בגלל זה אני רואה ערוץ הילדים ומלמדת חשבון דרך כדורגל, וגיאומטריה באמצעות ציורים. חוץ מזה אצלי אין ילדים שקופים ואני זמינה להורים ולילדים כל הזמן.

"בכיתה שלי יש 33 תלמידים וצריך לתפור חליפה שתתאים את תוכנית הלימודים לכל אחד מהם. למדתי לזהות כיצד לגשת לכל ילד לפי האופי שלו, ולגייס את הכיתה לעזרת הילדים שמתקשים".

לורט פייטלוביץ (צילום: אביגיל עוזי)

"התלמידים יודעים שאני שם בשבילם"

את דרכה הארוכה כמורה התחילה ברוריה אדה (54) באולפן. "לימדתי עברית עולים חדשים שהגיעו מאתיופיה במהלך מבצע משה", היא נזכרת. "אחר כך לימדתי עולים מרוסיה ומארגנטינה, ואחרי 12 שנה באולפנים חיפשתי את האתגר הבא".

אדה ניסתה ללמד כמה שנים בבית ספר יסודי בעיר שלה, דימונה, אבל הרגישה שמשהו חסר. כשהציעו לה ללמד עברית במגזר הבדואי קפצה על ההזדמנות. כבר 14 שנה היא מלמדת ילדים מכיתה א’ עוד כיתה ח’ בבית הספר "נווה מדבר" באבו קווידר - ומרגישה שמצאה בית. "המנהל שלי הוא אדם שאני מעריצה, איש רחב אופקים שסומך עליי ומאמץ כל רעיון שאני מעלה", היא אומרת. "כך למשל הוא דאג שיקימו לי בבית הספר חדר שמוקדש לשפה העברית וגם דאג שתהיה לי מזוזה בכניסה".

איך היחסים שלך עם משפחות התלמידים?

"אני מוזמנת לאירועים משפחתיים אצלם, וכשתלמידים שלמדו אצלי לפני 14 שנה פוגשים אותי ברחוב הם עוצרים ומחבקים אותי. מעבר להישגים האקדמיים, זה הסיפוק שלי. אגב, יש לי לא מעט תלמידים שהתקבלו ללימודי רפואה".

מה מורים צריכים לדעת על התלמידים שלהם?

"שילד שמוצא את המקום שלו בכיתה מהבחינה חברתית יצליח בלימודים. התלמידים שלי הם קודם כל ילדים שצריכים אותי בהרבה מובנים, וזה יותר חשוב מציונים. אני משמשת להם אוזן קשבת והם יודעים שאני שם בשבילם. כשהם מגיעים לכיתה אני קודם כל אומרת תודה ורק אז שואלת אם הכינו שיעורים".

מה האתגר הכי חשוב של מורים כיום?

"להפסיק לראות את בית הספר כבית חרושת לציונים ולהתמקד בערכים כמו לקום בפני אדם זקן באוטובוס. רק כך נוכל לבנות חברה אתית עם דרך ארץ".

ברוריה אדה (צילום: אביגיל עוזי)

"כל יום הוא כמו היום הראשון"

המורה להיסטוריה אלמוג שילוח מתיכון מור במכבים־רעות שמח על ההזדמנות שניתנה לו להשפיע על תלמידים

אלמוג שילוח לא ישכח את טל, המורה שלו להיסטוריה. "באחד השיעורים היא דיברה בכזאת התלהבות על המהפכה התעשייתית, ואני אמרתי לעצמי שהייתי רוצה להשפיע על מישהו כמו שהיא השפיעה עלי".

שילוח (33) הספיק מאז לסיים תיכון, לשרת בחיל המודיעין ולהשלים שני תארים באוניברסיטה. מזה שמונה שנים הוא מורה להיסטוריה ואזרחות ומשמש גם כרכז שכבה בתיכון מור שבמכבים־רעות. "להיות רכז זו אחת ההנאות הכי גדולות בתפקיד", הוא אומר. "אתה יכול להשפיע על מאות תלמידים ולעזור לכל אחד מהם בפן המקצועי והאישי כאחד. כל יום אני מרגיש כמו ביום הראשון שלי. אמרתי לחברים שלי שהם צריכים לקנא בי שאני מורה".

איך מלמדים היסטוריה דור שחי ברשתות החברתיות?

“אני מעביר לתלמידים סרטונים שקשורים לחומר הנלמד וכשאני מדבר על הורדוס ותקופת החשמונאים אני משווה את זה למה שקורה היום ברוסיה או בסוריה - והם מתחברים לזה. גם העובדה שאני צעיר יחסית משחקת לטובתי, כי אני מדבר בשפה שלהם ומתחבר לעולם שלהם בצורה טובה, וזו הדרך לרתום חבר'ה בתיכון. למרות שמדי פעם הם אומרים לי שאני זקן", הוא מוסיף בחיוך.

מה חסר היום לדעתך במערכת החינוך?

“לאחרונה חזרתי עם משלחת מניו־יורק. ראיתי את התנאים שם עם לוחות חכמים, 20 תלמידים בכיתה וכו'. אבל אנחנו לא נופלים מהם. אנחנו נלחמים על כל תלמיד וככה נשארים רלוונטיים. העולם משתנה ואני כבר לא מורה מסורתי אלא מנטור שמביא אותם מנקודה א' ל־ב'. אני מרגיש את זה מהבוגרים שלי, שבכל יום שישי כמה מהם קופצים לכיתה עם המדים כדי לתת לי חיבוק".

אלמוג שילוח(צילום: אביגיל עוזי)

"משנה לשנה אני מתאהב יותר במקצוע"

המורה למתמטיקה זאב גלידאי מתיכון דרכא בקריית־שמונה משתמש בדרכים מקוריות כדי לעזור לתלמידים שלו לזכור נוסחאות

שיטות ההוראה המקוריות של זאביק גלידאי (69) כבר הפכו לשם דבר בקריית־שמונה. שימוש בשירים, בראשי תיבות מצחיקים ואפילו ב"נוסחת דה וויס" לחישוב שטח משולש - כל ה"פטנטים" האלה רשומים על שמו, והובילו עד היום אלפי תלמידים להצלחה בלימודי מתמטיקה ברמה של חמש יחידות.

גלידאי מורה למתמטיקה בשני תיכונים בקריית־שמונה - ישיבתית דרכא המתמיד ואולפנית דרכא, ובתיכון הדמוקרטי "עינות ירדן" בקיבוץ עמיר. חוץ מזה הוא גם מדריך טיולים וחשוב לו מאוד להנחיל לתלמידיו את אהבת הארץ.

מדוע החלטת להיות מורה?

”למדתי מתמטיקה וסטטיסטיקה באוניברסיטה העברית, ומצאתי שהדרך הכי נוחה להתפרנס כסטודנט הייתה ללמד בתיכון. בשנתיים־שלוש הראשונות לא חשבתי לעסוק בהוראה, אבל אחרי זה הבנתי שאני כבר אמות מורה. משנה לשנה אני מתאהב יותר במקצוע ומאוד מדבר אליי לעצב את דמותו של הבוגר.

"כבר 46 שנים שאני מורה. במשך כמה שנים ניהלתי את מערכת החינוך העל־יסודית הדתית בקריית־שמונה, אבל לא אהבתי את הניהול וזה די נכפה עליי. מאוד כיף לי להיות בכיתה".

ספר לנו משהו מיוחד על השיעורים שלך.

"בשיעורים שלי יש תמיד ‘פינת הרש"ע’ שזה רגע של עברית. אני חובב הגייה נכונה ואם תלמיד טועה בעברית אני מתקן אותו וממשיכים הלאה. אני בטוח שהמורה ללשון מאוד מודה לי".

במה שונים התלמידים של היום מאלה של פעם?

"היום הם יותר דיגיטליים ואתה צריך לעניין אותם. שיעור היום לא יכול להיות שיעור שגרתי כמו שהעברתי לפני 30 שנה, הוא חייב להיות מיוחד".

זאב גלידאי(צילום: אביגיל עוזי)

תחרות "המורה של המדינה" יצאה לדרך, זו השנה התשיעית, במטרה להוקיר ולתת כבוד למורים שלנו. גם השנה, בפעם השנייה, ייבחרו מורים במסלול המדעים ביוזמת חברת טבע - הנה שניים מתוך ששת המועמדים:

"המטרה שלי היא לגרום לתלמידים לאהוב ללמוד"

שירי־רבקה מסה (39) בכלל רצתה להיות רופאה, אבל החיים גילגלו אותה להוראה "וכך התחילה האהבה השנייה שלי בחיים", היא מכריזה.

"שירתתי כקצינה בענף מפקדים בחיל הרפואה ורציתי ללמוד רפואה", היא נזכרת. "התחלתי ללמוד ביולוגיה באוניברסיטת בר־אילן והמשכתי לתואר שני ושלישי ואפילו קיבלתי מלגת מחקר. הייתי מאושרת מזה שמשלמים לי על מה שאני הכי אוהבת לעשות".

אבל לחיים היו תוכניות אחרות עבורה: במהלך הלימודים חזרה שירי בתשובה, נישאה לקצין בחיל האוויר ועברה איתו לבסיס עובדה, מה שקטע את הקריירה האקדמית שלה. מעובדה הגיעו למצפה רמון, "וכשבתיכון השלום שמעו שיש בעיר דוקטור לביולוגיה הם ביקשו ממני להתגייס לעזרתם בהוראת המקצוע - ואני נעניתי בשמחה".

כבר שש שנים שהיא מלמדת ביולוגיה. "באקדמיה הבנתי שאני טיפוס שאוהב ללמוד, והמטרה שלי היא לגרום גם לתלמידים שלי לאהוב ללמוד. בשיעורים שלי אפשר לשאול מה שרוצים, גם אם בגלל זה השיעורים הולכים לפעמים לכיוונים אחרים. אני מארחת בכיתה חברים מהאקדמיה לדיונים על החומר הנלמד, והתלמידים הופכים לחוקרים לכל דבר ומשתמשים בכלים אקדמיים. בשנה הקרובה למשל נערוך מחקר אקדמי בביולוגיה מולקולרית, שיהיה ניתן לפרסמו בכתבי עת מדעיים".

במה שונים התלמידים של היום מאלה של פעם?

"המיומנויות של התלמידים כיום הרבה יותר רחבות והידע זמין להם בצורה אינסופית. כשהייתי תלמידה המקור היחיד שלי לידע היה המורה או הספרייה. היום המורה הוא מנחה ולא רק אדם שמעביר ידע. הוא צריך לחבר את המידע לליבו של התלמיד, כך שילווה אותו בכל רובד בחיים".

שירי רבקה מסה(צילום: אביגיל עוזי)

בזכות הרובוטיקה עלה הביקוש לבית הספר"

המורה לרובוטיקה ליאת ליפשיץ מגימנסיה קציר בחולון זוכה עם התלמידים שלה בתחרויות נחשבות בחו"ל

ליאת ליפשיץ (56) התחילה כמורה למדעים ובהמשך התאהבה ברובוטיקה. כיום היא מרכזת את המגמה ואת תוכנית "חלל ויקום" בתיכון קציר בחולון, ואחראית על הקבוצות שמייצגות את בית הספר בתחרויות רובוטיקה ובתערוכות בארץ ובחו"ל.

"הילדים לא מוכנים לוותר אפילו על שעה אחת של רובוטיקה", היא מתגאה. "הצלחנו לנתב אותם לקבוצות תחרות במקצוע שזכו עד היום בתארים בארץ ובחו"ל. רק עכשיו חזרנו מתחרות ביוסטון בארה"ב וזיכנו בתארים. התוכנית הזו, כמובן בעזרת האנשים הטובים שמלווים אותי, העלתה את הביקוש לבית הספר כולו".

ליפשיץ גאה במיוחד בכך ש־40% מתלמידי הרובוטיקה הם בנות, ושכחלק מדרישות הקבלה לתוכנית התלמידים נדרשים להתנדב במקומות שונים בקהילה. "באחרונה אירחנו למשל מועדון לקשישים ניצולי שואה והפעלנו אותם באמצעות הרובוטיקה. כמו שאני תורמת אני גם נתרמת".

במה שונים התלמידים היום מאלה של פעם?

“אני מורה כבר 32 שנה ולימדתי מאות תלמידים, ואני יכולה להגיד שאין שום הבדל. גם הגישה האימהית של לשים כל תלמיד במרכז לא השתנה. ההיבט היום אולי יותר עוטף ואישי, אבל אני תמיד נתתי את זה. התשוקה לידע והרצון לפרוץ מסגרת תמיד היו".

מה האתגר הכי חשוב לדעתך של מורים היום?

"להגיע לילדים, לעניין אותם ולחדש להם. אתה צריך להיות רלוונטי בכיתה. למזלי תפסתי תחום טוב".

ליאת ליפשיץ (צילום: אביגיל עוזי)

הכתבה פורסמה ב"ידיעות אחרונות"

בשיתוף מפעל הפיס, הסתדרות המורים וחברת טבע