יששכר בעיר הגדולה: הפנטזיה התל אביבית של "הפוך"
היא התחילה בכלל כתסריט על קיבוצניקים - ולבסוף הפכה לסדרה על תל אביבים שקועים בעצמם ולפעמים קצת מוזרים. בעיקר יששכר. במשך שלוש עונות "הפוך" הביאה למסך חוויות מהמציאות הישראלית לצד כמה רגעים מיסטיים, והיה גם מי שכינה אותה "חברים"
"גם לנו יש 'חברים'!" הבטיחה ידיעה בעיתון בשנת 1996, שדיווחה על עונת השידורים הקיצית של זכיינית ערוץ 2, קשת. הידיעה, שהתייחסה לסדרה חדשה בשם "הפוך", הבטיחה ש"הסדרה תתמקד בבני 20 ומשהו המתלבטים בענייני ידידות, אהבה וחיפוש עצמי... הבנות היפות נראות הרבה בביקיני ועלילת הרקע היא סרט פורנוגרפי שהחבורה עסוקה בעשייתו".
"עד שסיימתי לכתוב את 'הפוך' בכלל לא צפיתי ב'חברים'", נשבע שמואל חיימוביץ', התסריטאי והבמאי של "הפוך". למעשה "הפוך", סדרת המקור בת שלוש העונות שנחשבת לעוף מוזר מעט בנוף הטלוויזיוני הישראלי, מבוססת על מקור ארצי ופרוזאי הרבה יותר: קיבוצניקים.
חיימוביץ' היה סטודנט לקולנוע ולטלוויזיה במכללת תל חי כשעבד על סרט הגמר שלו. הוא התגורר אז בקיבוץ משגב עם הסמוך וטווה תסריט על חקלאים בקיבוץ שמסמנים את הגידולים שלהם בסרטים כחולים, וחוקר משטרה שמגיע לקיבוץ ומשוכנע שהסיבה היא סרט כחול שמופק במקום. הדמויות בסרט היו מבוססות על סטודנטים וקיבוצניקים שהכיר ועל שיחות חדר האוכל שהם נהגו לקיים. בשלב מסוים הוא הבין שהתסריט יצליח הרבה יותר בתור סדרה, והתחיל לכתוב את הפרק הראשון.
אחד המאפיינים הבולטים של "הפוך" הוא התנועה בין סצנות ריאליסטיות לחלוטין וסצנות סוריאליסטיות. כבר בפרקים הראשונים מתברר ששייקה, החבר של ענת (עינת וייצמן), מת מוות נורא בחמת גדר, ושההורים של יששכר (גילי שושן) כל כך רוצים שהוא יצא כבר מהבית, שאבא שלו לא מהסס להבהיר לו את זה באקדח שלוף. "אגב, אני התכוונתי שכל דבר שקרה - קרה באמת, אני מבין שאנשים תפסו את זה כסוריאליסטי. אני לא יודע אפילו למה עשיתי את זה ככה", אומר חיימוביץ'.
הסצנות המוזרות האלה מצאו חן בעיני יונתן ארוך, אחד המפיקים שחיימוביץ' הגיע אליו עם הפרקים הראשונים של "הפוך", והוא לקח אותם לקשת. שם הוא מצא בחור בשם אבי ניר, שהיה אז סמנכ"ל השיווק, וניר חשב שלסדרה יש סיכוי טוב. יוהנה פרנר, הממונה על שידורי הדרמה של הזכיינית, הסכימה איתו, והזכיינית הזמינה שישה פרקים.
עוד בשידור חוזר:
|רמת אביב גימל" עשתה את זה בלי בושה
בלי בורקס: הניצחון של "בת ים - ניו יורק"
"הם לא נרתעו מהדיאלוגים המוזרים או הסוריאליזם כי הכל היה ניסיוני ואף אחד לא ידע בעצם מה עושים", מאבחן חיימוביץ', שהגיע לערוץ 2 בשנותיו הראשונות. הניסיוניות הזאת עבדה גם לטובתו כשארוך שלח אותו, תסריטאי טרי וחסר ניסיון, לבצע את האודישנים לשחקנים שהתמודדו על התפקידים בסדרה "ובסוף איכשהו יצא שאני גם מביים את זה, דבר שאין שום סיכוי שהיה קורה היום". החיפושים התמקדו בשחקנים צעירים שיתאימו לשכבת הגיל של הדמויות, וארוך וחיימוביץ' כיתתו רגליים בין בתי ספר למשחק, צפו בעשרות הצגות וביצעו מאות אודישנים בחיפושים אחר שמונת המופלאים. מלבד דני שטג (אלי), שכבר שיחק ב"אח של דריקס", ואורנה פיטוסי שהגיעה עם רזומה מסוים בתיאטרון, כל השחקנים היו מהניילונים.
"ידענו מיד שאנחנו רוצים את שטג", משחזר חיימוביץ', "וגם במקרה של יששכר הייתה תמימות דעים שהוא יגלם את שושן. אני זוכר שמאוד רציתי את עינת ויצמן בסדרה ובחנו אותה לשלושת התפקידים הנשיים, עד שהיא נפלה בול על ענת. לי וליונתן היה ויכוח לגבי הדמות של אתי, הוא רצה את פיטוסי ואני רציתי שחקנית אחרת אבל היה לי נוח גם עם אורנה אז הלכתי איתו ובדיעבד אני מאוד שמח. נירו לוי (מיקו) לא לוהק מיד כי אני לא התלהבתי ממנו, הוא הגיע לא מוכן לאודישנים, לא זוכר טקסטים או מגמגם, ודווקא בצילומים התברר שהוא סופר מקצוען. כאילו זה עולם אחר".
יואב הייט, שגילם את יוסי, היה היחיד שלא עשה אודישן מהסיבה הפשוטה: ליאור אשכנזי היה אמור לגלם את התפקיד וכבר לוהק והיה נוכח בכמה קריאות, אלא שאז הוא החליט שהוא פורש לטובת תפקיד אחר. הייט הוצנח לתפקיד של יוסי, למרבה הנוחות – או אי הנוחות – של פיטוסי, שהיא והייט היו בני זוג במציאות והפרידו כוחות ממש לפני הצילומים.
צילומי העונה הראשונה נערכו בקיץ, לא היו מזגנים וכולם הזיעו. סצנות בית הקפה השכונתי צולמו בבית קפה באחד העם שמעליו מוקם בית ספר לעיצוב, ובחופשת יולי אוגוסט ממילא היה ריק יחסית. בנוסף לכל ההפקה התחייבה למספר דקות מסוים בכל פרק, אבל בסוף הצילומים התברר שהדקות שצולמו לא עומדות במכסה. לא נותר זמן לצילומי פנים נוספים, מה שהוציא את ההפקה לשרשרת צילומי חוץ, שאליהם הוצמדה מוזיקה. הקליפים הקטנים שנועדו למלא את הזמן בין הסצנות, הפכו לחלק מהשפה המזוהה עם הסדרה.
חיימוביץ', שהיה מכור לסדרות בריטיות כמו "מישהו מטפל בך", "כן אדוני השר" ו"המלון של פולטי", ניסה להתאים את חיתוך הדיבור הבריטי גם לדמויות הישראליות התל אביביות שלו. "זה אולי נשמע מוזר אבל שמעתי אותן מדברות בפרייזינג כזה, ונדמה לי שזה הפך את הדיאלוגים לקצרים יותר. גם כשתיארתי את הדמויות של 'הפוך' לסוכנויות שחקנים, נתתי לכל דמות איזה שיגעון, דאגתי לאפיין כל דמות באופי אבל גם בדיבור. למשל אבי (מיכאל וייגל) אומר מדי פעם 'מה משתמע מזה?' וחוזר על זה שוב ושוב, וזה הופך את הדמות שלו למשהו אחר. וככה אני מאפיין דמויות עד היום. הדבר הנוסף הוא שהחלטתי שלא יהיו קללות בסדרה בכלל, ובכל העונות לא תמצאי אף קללה".
העונה הראשונה זכתה להצלחה מיידית אצל הצופים, ובהמשך גם אצל המבקרים, וכל השחקנים חוו די מהר הערצה מטורפת. ענת ויששכר, שהיו שתי הדמויות האהובות בסדרה, הגשימו לצופים פנטזיה והפכו לזוג בסדרה. העונה השנייה הוזמנה בשלב די מוקדם, וארוך וחיימוביץ' התגייסו במהירות. מאחר שחלום הסרט הכחול לא הוכיח את עצמו (בפרק האחרון בעונה הראשונה פיטוסי זורקת לים קופסה עם היומן המצולם שלה והסרט הכחול שצולם), החבורה נרתמת להקמת פאב-מועדון. בעקבות הערות שקיבל חיימוביץ' על העונה הראשונה, שהתמקדו בעיקר בעובדה שלדמויות אין עבודה או משפחה, הוא החליט להשלים את החסר.
"אמרו לי שהם תלושים מדי אז בעונה השנייה הכנסתי את האלמנטים האלה", הוא אומר. "אני קצת מצטער על זה, כי חשבתי שהם צריכים להמשיך להיות תלושים. בדיעבד הבנתי שההתעסקות של גילאי שנות ה-20 המוקדמות עם הורים היא לא מעניינת. זה גילאים של חברה שרוצים להיות עם עצמם ולחוות את החיים וזה בדיוק הזמן של הניתוק מההורים לפני גיל 30, שאז מתחתנים וחוזרים בגלל הנכדים. אני נפלתי שם והרגשתי את זה והחלטתי לא לחזור לשם".
כדי לגרום לדמויות שלו להיות תלושות שוב, החליט חיימוביץ' להמריא באמת והוא וארוך שיכנעו את קשת לצלם את העונה השלישית בהודו ובנפאל. "הייתה לי חוויה מאוד טובה שם בטיול אחרי הצבא", מספר חיימוביץ', "אני לא בנאדם רוחני אבל היה שם רגע כזה שעליתי על איזה הר והעננים התקרבו אליי מלמטה, וכשדמיינתי את הדמויות, הן התקשרו לי לחוויה הזאת".
הצילומים בנפאל היו מאתגרים אך מספקים, כמו כל טיול למזרח. הצוות הגיע לכפר ללא חשמל והקים שם מאהל עם גנרטורים. "הגיעו אנשים מכפרים בסביבה שחשבו שמתקינים חשמל לכפר הזה ולהם לא, אז הם באו וכעסו ולקח זמן להסביר שבאנו רק לצילומים ואנחנו הולכים ואין לאף אחד חשמל. זה היה הרגע שבו הבנו שמיכאל וייגל (שגילם בעונה השלישית את רוח הרפאים של אבי) חוזר בתשובה כי הוא התחיל להתפלל שם ולהניח תפילין ודברים שלא כל כך חיבבתי. הוא חזר כרוח רפאים, עוד דבר שאני מצטער עליו, היה עדיף בלי".
באחת הסצנות השתתפו כמה בופלו שהיו אמורים ללכת אחרי אסנת חכים (ליאת), בשלב כלשהו הם התחילו לרוץ וכמעט דרסו אותה. צלם שצעק לה ברגע האחרון לקפוץ על איזו גדר, אפשר לה להיות עמנו גם היום. עינת ויצמן תיעבה את הלכלוך והבלגאן והנחילה את הנטייה הזאת לענת. יששכר חטף מכה בראש בדיוק כששלח מכתב בדואר ואחרי האירוע פיתח כוחות מיוחדים בעקבות סרט שצפה בו חיימוביץ'. "החלטתי שיששכר יקבל כוחות מטופשים, חיבבתי את זה מאוד. בכלל מה שעבר על יששכר היה מעין מקבילה לדברים שקרו לי. כשהגעתי לתל אביב הייתי מאוד מבוהל, הלכתי רק למכולת וחזרה. לאט לאט נפתחתי לחיים בעיר, אז גם יששכר נפתח, האלוהות של יששכר ייצגה בשבילי את הרגעים המיסטיים האלה שקורים בטיול הזה אחרי הצבא. זו לא הייתה סתם גחמה, זה היה חלק מאווירה שניסיתי ליצור בנפאל, כולל החזרה של אבי - חוויית הקסם של השחרור מהעול של מדינת ישראל שיושב על הכתפיים שלך עד גיל 21".
את השחרור הזה שרבב חיימוביץ' לשלוש העונות של "הפוך", שבה ווירדוז כמו ענת ויששכר חיו בכפיפה אחת ובטבעיות גמורה עם אנשים נורמלים כמו אתי, אלי, מיקו וליאת. שבה סצנות פנטזיה שכנו באותם פרקים עם סצנות ריאליסטיות לחלוטין, ושמונה צעירים עירוניים, שבמקור בכלל חיו בקיבוץ ודיברו בחיתוך בריטי, חיו בבועה ישראלית, עסקו בשאלות של אהבה, ידידות וחיפוש עצמי, ולפעמים גם לבשו ביקיני.
