"תיק בחקירה": מתח בלי פתרון
סדרת המתח הדוקומנטרית "תיק בחקירה" מצטרפת לגל ומנסה לפענח מחדש תיקים שנסגרו. בפרק הראשון מצליחים החוקרים שלה להגיע להישגים - אבל הנימה הדרמטית שלה מייצרת ציפייה ליותר
כל הסימנים מראים שזה הכיוון אליו אנחנו הולכים: הטלוויזיה - יחד עם האינטרנט ושאר אמצעי התקשורת - תפתור את כל הבעיות שלנו בחיים, תתקן את העוולות, תמצא את האבודים, תציל את חסרי הישע. כל מה שהבטיח לעשות עבורנו הממסד – וכשל. עכשיו מסתמן הגיע תורם של כוחות הביטחון. אם המשטרה לא הצליחה לפענח את הרצח של תאיר ראדה לשביעות רצון הציבור, תעשה את זה הטלוויזיה. אם הצבא עשה זאת עם מקרה מותה של החיילת טובית רדקליף, בת לקהילת העבריים מדימונה, תתקן את המצב "תיק בחקירה", שעלתה אתמול (ה', 21:00) בזכיינית ערוץ 2 רשת.
טובית רדקליף, חיילת מלאת שמחת חיים ששירתה בבסיס פלמחים, נמצאה ירויה לילה אחד בעמדת השמירה בבסיס. הצבא חקר את המקרה וקבע שמדובר בהתאבדות. משפחתה של רדקליף סירבה להאמין, ו"תיק בחקירה" על צוות החוקרים שלה לקחו על עצמם לבחון מחדש את כל הממצאים שהרכיבו את התיק. במהלך מרשים למדי הצליחה הפקת התוכנית להשיג מצה"ל את צילומי הזירה לאחר מציאת הגופה, וגישה לכל הפריטים שנמצאו בה כולל הקליע, הכובע שלבשה רדקליף בזמן הירי, הדו"חות והעדויות של החיילים שמצאו אותה ואפילו את דלת עמדת השמירה.
ביקורות טלוויזיה נוספות:
"הסטנדאפיסטיות": קישור מאולץ בין סטנדאפ לנשיות
"החיפוש": לוחצת על בלוטות הרגש
"סדרת מתח דוקומנטרית" הוא הז'אנר שאליו שייכה רשת את "תיק בחקירה", קטלוג שמעיד על השעטנז שהפך בעשור האחרון לסטנדרט של כל דוקו-פשע שמכבד את עצמו, ואכן "תיק בחקירה" משתמשת בכל המניירות של סדרת מתח כדי להכניס אותנו לאווירה. אקדחים נוטפים דם, קריינות מעוררת ציפייה, כאילו כל רגע יצוץ פה שרלוק ויודיע שפענח את המקרה.
בואו נעשה זינוק קטן אל הסוף – "תיק בחקירה" לא מפצחת את המקרה המוזר של טובית רדקליף. היא לא מצליחה לראיין אף אחד מהחיילים ששהו בבסיס באותו הערב (ואז טוענת כלפיהם שהם "בחרו להתחבא מאחורי הוראת דובר צה"ל, שאסר עליהם לדבר"). היא כן הצביעה על שלושה כשלים עיקריים בחקירה – נתזי הדם מוכיחים שרדקליף ישבה בתנוחה אחרת מזו שנמצאה בה, הקליע שנמצא בזירה הוא לא הקליע שהרג אותה, והטענה של החוקרים הצבאיים שלפיה רדקליף התאבדה, לא מתיישבת בשום אופן עם העדויות של החיילים שמצאו אותה עם הנשק בתלה צוואר. בעקבות הממצאים האלה נפתח התיק מחדש, והשופט, שקבע שלא מדובר בהתאבדות, המליץ – לראשונה זה 30 שנה – למנות חוקר חיצוני, שאינו מטעם הצבא, כדי לחקור את המקרה.
אי אפשר לזלזל בהישג הזה – שבלי ספק ייטיב עם משפחת רדקליף שמרואיינת בהרחבה בפרק. אבל עם כל הרצון הטוב, הממצאים האלה מעידים בעיקר על הכשלים הבלתי נסבלים של הצבא, פחות על העבודה יוצאת הדופן שביצע צוות החוקרים של הסדרה. "זה ניצחון קטן", משיבה עורכת הדין של המשפחה לווישפול ת'ינקינג של התחקירנית, שתוהה אם אפשר להכריז על זה כעל ניצחון, "כי הניצחון הגדול יהיה לדעת מה באמת קרה".
מבלי לזלזל בהישגים שלה, בהתחשב בנימה הדרמטית שבה נוקטת "תיק בחקירה", הייתי מצפה שהם מינימום יגלו את זהות הרוצח. עד כמה שזה כיף להגיד "ממצאים פורנזיים" (באמת, נסו את זה בבית), סדרת מתח בלי פתרון בסוף היא סדרה קצת עצובה. הפרקים הבאים של "תיק בחקירה" יבקשו לשפוך אור על חקירות עבר אחרות שכשלו, ואני אומרת – הלוואי שתגיע תוכנית הטלוויזיה שתתן עבודה על חקירות כושלות שמתנהלות ברגעים אלה ממש. בהצלחה.
