קדוש מעונה / מר עולם
ג'אנלואיג'י בופון יפגוש בגמר ליגת האלופות בקרדיף (ש', 21:45) לא רק את כריסטיאנו רונאלדו וריאל מדריד, אלא גם את השדים שרודפים אותו לאורך הקריירה. מי שנחשב לדעת רבים לשוער הטוב בהיסטוריה נמצא פעם נוספת במרחק נגיעה מהתואר שתמיד הצליח לחמוק ממנו
עולם הכדורגל יעצור מחר (ש', 21:45) כדי לגלות מי תזכה בליגת האלופות, יובנטוס או ריאל מדריד. אלא שהתשובה לשאלה הזאת עשויה לכלול פתרון לתעלומה נוספת שמעסיקה בתקופה האחרונה את התקשורת ואוהדי הכדורגל מסביב לגלובוס - מי יזכה בכדור הזהב?
אמנם יש עוד חצי שנה עד לבחירה שתיעשה לקראת סוף 2017, אבל לכולם ברור שרק משהו יוצא דופן ימנע מכריסטיאנו רונאלדו וג'אנלואיג'י בופון להיות המועמדים המובילים. שניהם השלימו עונה אדירה עם תואר אליפות בארצם, ומי מביניהם שיניף את גביע האלופות באצטדיון המילניום בקרדיף, יהיה הפייבוריט הברור לזכות בתואר האישי החשוב ביותר.
אם רונאלדו יזכה, הוא יעשה זאת בפעם החמישית וישתווה סוף-סוף לנמסיס הגדול שלו, לאו מסי. אבל אם בופון יזכה, בגיל 39, זו תהיה חתיכת היסטוריה.
מאז הזכייה של סטנלי מת'יוס האגדי ב-1956, הוענקו 61 "כדורי זהב" לשחקן המצטיין באירופה - ורק פעם אחת זכה שוער בתואר. זה היה הרוסי המהולל לב יאשין ב-1963. יותר מחצי מאה אחרי, נראה שאין מתאים מבופון לשבור את הרצף.
השוער האיטלקי היה קרוב לזכייה ב-2006, לאחר שהניף עם נבחרת איטליה את גביע העולם בגרמניה, שבו ספג רק פעמיים בכל הטורניר (וגם אלה היו פנדל ושער עצמי). אולם חברו לנבחרת, הקפטן פאביו קנבארו, היה זה שקיבל את הכבוד בסופו של דבר.
שותף נוסף לאותה נבחרת איטלקית מנצחת היה אנדראה פירלו, שמכיר את בופון כבר שנים רבות וחזר איתו לאצטדיון האולימפי בברלין בגמר ליגת האלופות לפני שנתיים בין יובנטוס וברצלונה. המשחק הסתיים בדמעות ופירלו עבר לניו יורק סיטי, אבל בופון לא ויתר והנה הוא שוב במעמד הגמר. פירלו התראיין השבוע באריכות ל"קוריירה דלה סרה" ובין היתר אמר על חברו הטוב: "אני חושב שכדור הזהב מגיע לו. השנה הגיע הזמן שלו".
וזו בדיוק התחושה שאופפת כרגע כמעט את כל עולם הכדורגל. למעט אוהדי ריאל מדריד, יש קונצנזוס חובק עולם שלבופון מגיע לזכות בכדור הזהב. וכדי שזה יקרה, אין מה לעשות, יובה צריכה לנצח בשבת בקרדיף.
שחקנים רבים נשאלו השבוע לדעתם בנושא, וכמעט כולם אמרו דברים דומים. אז נכון, צ'אבי וג'רארד פיקה לא ממש אובייקטיביים, ודי ברור שהם יחזיקו אצבעות ליובנטוס בגמר, אבל גם אנטואן גריזמן, קיליאן אמבאפה ואדגר דווידס סבורים שלבופון מגיע לזכות.
אפילו איקר קסיאס, מי שהיה שוערה של ריאל מדריד במשך שני עשורים, חושב שבופון ראוי לתואר – אם כי הוא נמנע מלדבר באופן ישיר על משחק הגמר. הוא כן הרשה לעצמו להגיד על הזכייה ההיא של יאשין בתואר ב-1963: "זה מזכיר את הנחיתה הראשונה של האדם על הירח. עברו מאז כל כך הרבה שנים, שאף אחד לא באמת זוכר שזה קרה".
דווקא ג'ורג'יו קייליני, הבלם של יובנטוס, אמר דברים שונים: "אני לא חושב שצריך להעניק את כדור הזהב על הקריירה כולה, כפי שכמה אנשים הציעו. אם ג'יג'י יזכה בתואר, זה יהיה על ההישגים שלו כאן ועכשיו, ולא על מה שהוא עשה בעבר".
קייליני כמובן צודק, אולם ההתייחסות לבופון היא לא כמו לכל שחקן אחר. הסיבה לכך היא שבופון הפך בשנים האחרונות לאגדה. הוא הרבה יותר מאשר שוער גדול. הוא דמות כמעט מיתולוגית, פרסונה של ממש, וזה מעבר לעובדה שהמגזין הנחשב "פראנס פוטבול" בחר בו בשנה שעברה לשוער הטוב בהיסטוריה.
טוטי, אחריך
בתחילת השבוע נפרדו אוהדי רומא מפרנצ'סקו טוטי, בן מחזור של בופון, שפרש אחרי 25 שנים בקבוצה. לא היה אוהד אחד של רומא שלא הזיל דמעה. ההתרגשות הייתה עצומה ואותנטית, ואת הרגע הזה לא ישכחו באולימפיקו לעולם.
עכשיו נסו לדמיין מה יקרה כאשר ג'יג'י בופון יודיע על פרישתו וייפרד מאוהדי יובנטוס. אף אחד לא יודע מתי זה יקרה: בעוד שנה, שנתיים, שלוש או יותר. אבל הרגע הזה הולך ומתקרב וזה רק מעצים את הגדולה של בופון ששמר על יכולת נפלאה לאורך השנים, ונשאר בטופ העולמי גם בגילו המתקדם. היציבות התבטאה ב-12 משחקים העונה בליגת האלופות בהם הוא ספג רק שלושה שערים.
על שמו של בופון רשומים עשרות שיאים: השוער היקר בהיסטוריה, שיאן ההופעות בנבחרות לאומיות באירופה, 974 דקות רצופות ללא ספיגה בליגה האיטלקית, ועוד ועוד. הוא גם זכה באין ספור תארים: אליפויות, גביעים, גביע העולם - אבל תואר אחד תמיד חמק ממנו, תואר אחד שהפך עבורו לאובססיה: גביע אירופה לאלופות.
בופון שיחק בשני גמרים - ובשניהם הפסיד. הפעם הראשונה הייתה ב-2003 כשיובנטוס שיחקה בדרבי הכל איטלקי באולד טראפורד מול מילאן. הוא היה מצוין, לא ספג במהלך 120 הדקות ואפילו עצר שני פנדלים, של קלארנס סיידורף ושל קאחה קלאדזה. אבל זה פשוט לא הספיק ומילאן ניצחה בדו-קרב מהנקודה הלבנה.
10 שנים לאחר מכן חשף בופון כי ההפסד בגמר ההוא השפיע עליו באופן קשה. הוא נכנס לדיכאון ונזקק לטיפול פסיכולוגי, אבל סירב להשתמש בתרופות. "הרגשתי אז שהמוח שלי שייך למישהו אחר", סיפר. רק כמה חודשים טובים לאחר מכן הוא הצליח שוב לחייך על המגרש.
לפני שנתיים חזרה יובנטוס לגמר הצ'מפיונס, ונתקלה בברצלונה האימתנית של מסי, סוארס וניימאר שניצחה 1:3. עכשיו בופון מגיע לגמר הצ'מפיונס השלישי שלו, ואולי האחרון. אם הוא יניף את הגביע, הוא ישבור שיא נוסף, כשיהפוך לשחקן המבוגר ביותר שזוכה בתואר ב-61 שנות גביע האלופות, בגיל 39 ו-126 יום.
בראיון שהעניק לא מכבר ל"קיקר" הגרמני, אמר בופון: "אם הייתי זוכה בעבר בליגת האלופות, אני לא חושב שהייתה לי את המוטיבציה האדירה שקיימת אצלי כעת לעשות את זה סוף סוף".
עצר את באג'יו בגיל 17
בין אם יגשים את חלומו הגדול ובין אם לא, לבופון אין שום כוונות לפרוש. הוא מרגיש שיש לו עוד כמה שנים טובות וחוץ מזה, יש לו בעוד שנה את המונדיאל ברוסיה, ואם יגיע אליו יהפוך לשחקן הראשון בהיסטוריה שמשתתף בשישה מונדיאלים.
זוהי העונה ה-22 של בופון כמקצוען והתחושה היא שהוא תמיד היה כאן. בכל זאת, מאחוריו 1,009 משחקים רשמיים, מהם 621 במדי יובה ועוד 168 במדי נבחרת איטליה.
השבוע נזכר נביו סקאלה, המאמן שנתן לבופון את ההזדמנות הראשונה כשהיה נער בן 17, אי שם בנובמבר 1995, איך הכל התחיל. פארמה התכוננה אז למשחק מול מילאן, שנחשבה לקבוצה הטובה בעולם, עם כוכבי על כמו ג'ורג' וואה ורוברטו באג'יו. השוער הראשון לוקה בוצ'י היה פצוע, והשוער השני אלסנדרו ניסטה היה בתקופה רעה.
בופון התאמן אז עם הקבוצה הבוגרת וסקאלה היה המום מהיכולת שלו. "כל השבוע, אף אחד מהחלוצים שלי לא הצליח להכניע אותו. הילד הזה לא נתן לאף כדור להיכנס", הוא נזכר. שלושה ימים לפני המשחק עידכן סקאלה את אנצו די פאלמה, מאמן השוערים של פארמה, שבופון יפתח מול מילאן.
סקאלה עדיין חשש שההתרגשות תכריע את הילד ובלילה שלפני המשחק הוא דפק על דלת חדר המלון של בופון. "ג'יג'י, מה תגיד אם אודיע לך שמחר אתה משחק?" הנער בן ה-17 לא הניד עפעף. הוא קיבל את הבשורה כאילו מדובר בעניין של מה בכך והגיב: "אל תדאג, זו לא תהיה בעיה".
למחרת הציג השוער בן ה-17 משחק שלא מן העולם הזה. וואה, באג'יו ומרקו סימונה לא הפסיקו לטווח את השער של פארמה, ובופון עצר הכל. פעם אחר פעם הוא ניצב באחד על אחד מול החלוצים הטובים בעולם, וניצח. המשחק הסתיים ב-0:0 ובסיומו בופון התראיין לטלוויזיה עם החיוך הכובש שלו. מה שמדהים לא פחות מהיכולת על המגרש היה קול הבס שלו, שכלל לא השתנה מאז...
דינו זוף, גדול שוערי איטליה עד שהגיע בופון, נכח באותו משחק והיה המום. "מעולם לא ראיתי בכורה שכזו, גם מבחינת היכולת וגם מבחינת האישיות", הוא אמר.
בופון אמנם לא נולד בטורינו ולא גדל ביובנטוס, אבל אחרי 16 עונות רצופות בקבוצה הוא אחד הסמלים הגדולים שלה בכל הזמנים. מבחינת אוהדי יובה הוא הפך ל"קדוש", כאשר החליט להישאר בקבוצה ולא נטש אותה כשהורדה לליגה השנייה בעקבות פרשת ה"קאלצ'יופולי" ב-2006, כפי שעשו זלאטן איברהימוביץ', ליליאן תוראם ופאביו קנבארו. מה משותף לשלושה האלה? הם השלימו קריירה מפוארת אך נטולת זכייה בליגת האלופות.
בופון לעומתם קרוב לעשות זאת. 10 שנים אחרי שסייע ליובה לחזור לליגה הראשונה, האיש והאגדה נמצא במרחק נגיעה מהגשמת השאיפה הגדולה ביותר שנותרה לו בקריירה שלו. ואם זה יקרה גם קייליני יסכים ש"כדור הזהב" מגיע לו.
לפנייה לכתב/ת 
