אמן הפופ-ארט בן ה-80 שלא ידע שהוא כזה

"בשיתוף מגדלי הים התיכון" 

לשחק בצעצועים בגיל מבוגר. לזאב פטר אנגלר לא הייתה ילדות כמו שאנחנו מכירים. כילד הוא שרד אירועים קשים שאילצו אותו להלחם על חייו כבר בגיל שנה, כמבוגר הוא עבד בעבודת כפיים כמנהל מפעל משאבות בתל אביב. אולם לצד העבודה הקשה והיומיומית במפעל הוא מצא את הכוח והרצון והתחיל ליצור אומנות. "מאז ומתמיד לא יכולתי להשתעמם", מעיד על עצמו היום אנגלר שחגג לאחרונה 80, "אפילו לפני ארבעים שנה הייתי יוצא מהבית עם תיק מלא חפצים ישנים למפעל כדי שיהיה לי מה לפרק ולחבר מחדש".

"לפני כעשור הייתי מוגבל בתנועה בגלל בעיות בעמוד השדרה וחיפשתי תעסוקה בבית", הוא נזכר ברגע שהפירוק הפך לאומנות. "התחלתי לפרק את הטלוויזיות הישנות שלי ולחבר לחפצים אחרים. מה שקיבלתי היה משהו שהוא לא ציור ולא תמונה אלא יצירה תלת מימדי. השתמשתי בחפצים כמו פעמון, משקפיים, כובעים, לוחות אלקטרוניים וגם בצעצועים של הנכדים שלי ויצרתי אמנות".

עוד במדור: ריקודי עם: שמחה בגוף ובנפש בכל גיל

יצירה של זאב שהוצגה בצרפת(באדיבות: זאב אנגלר)

לא גורטאות - פופ-ארט

מי שנתנה לאנגלר שם למה שהוא יוצר כבר שנים הייתה מיכל סדן, מפיקת תערוכות יחודיות ומגלת אומנים. "מיכל היא האישה שגילתה את האמנות שלי וכיוונה אותי לאמנות הפופ-ארט", אומר בתודה אנגלר, "היא למעשה לימדה אותי שמה שאני עושה זה פופ ארט. סדן חיברה אותי עם אוצרת בלונדון שנתנה לי את ההזדמנות הראשונה להציג סט תמונות שיצרתי ואני חב לה את כל הידע שאיפשר לי להגיע לתערוכה ולהציג את האמנות שלי".

"בעבודתי אני משלב בחפצים יומיומיים אבל מוציא אותם מהשימוש המוכר לנו, לעיתים אני משלב כפתור המפעיל קול או צליל ויוצר משהו אחר מכל החפצים יחד".

עוד: אופנועים וצניחה חופשית: החיים באקסטרים בגיל 70

זאב אנגלר מכין את יצירותיו לתצוגה בתערוכה(באדיבות: זאב אנגלר)

ילד אמיץ הנאחז בחיים

המשיכה של אנגלר כמבוגר לצעצועים ויצירה יכולה להיות מובנת הרבה יותר כאשר שומעים את סיפור חייו. זאב פטר אנגלר מתגורר כיום ב"מגדלי הים התיכון" בגני תקוה אבל נולד בוינה שבאוסטריה. כשהוא בן שנה פלשו הנאצים לאוסטריה ומשפחתו המורחבת התפרקה. "האוסטרים קיבלו את הגרמנים בשמחה רבה" מספר אנגלר, "אחת הפעולות הראשונות של הנאצים היה כמובן איסוף הגברים היהודים. ערב אחד אנשי האס אס הגיעו לדירה של משפחתי בוינה ודרשו שהגברים היהודים יצאו ויבואו איתם. הם לקחו את שתי דודותי, אימי החזיקה אותי על הידיים וסבתא שלי אמרה לחיילים שאימי בהריון אז לא לקחו אותה שתי האחיות הוכרחו לקרצף את מדרגות וינה".

עוד: ההלך האולימפי שאול לדני מספר איך שרד

זאב פטר אנגלר בילדות בישראל(באדיבות: זאב אנגלר)

פרידה וחיבור אחרי פיצוץ פאטריה

בשפך הדנובה חיכו להם שלושת האוניות: האטלנטיק, הפסיפיק והמילוס. זאב ומשפחתו הועלו על האטלנטיק. "הרבה אנשים חלו ומתו בדרך והתנאים על האניות היו קשים ביותר. בכרתים, בדרך לישראל נולד אחי, אורי שנקרא כך מתוך האמונה שבהמשך יהיה אור גדול ". מגולל אנגלר את הסיפור ההיסטורי מנקודת המבט של משפחתו.

שלוש האוניות נתפסו על ידי הבריטים והוחלט לגרשם למאוריציוס, אי באוקיינוס ההודי. כולם הועברו לאונייה "פאטריה" אולם היישוב היהודי התקומם כנגד החלטת הגירוש והחליט לפוצץ חור באונייה בכדי שזו לא תוכל להפליג. "כל הנוסעים נתבקשו לעלות לסיפון בבוקר. הורי, אני ואחי התינוק היינו על הסיפון כאשר התפוצץ חומר הנפץ שהוכנס לאנייה וגרם לחור גדול בדופן. המים חדרו והאנייה החלה להתהפך על צידה. אבי החזיק אותי בין רגליו תוך כדאי שהאונייה התהפכה ושקעה, החלקנו למים".

על הרציף בחיפה עמדו אנשים עם כדים של משקה עבור הניצולים. זאב השתחרר מידיו של אביו, רץ לכיוון חלוקת השתייה ונעלם. הוריו ואחיו נלקחו  לחיפה וזאב מתוך כוונה למנוע את גירושו נלקח למקום אחר. "אימי חשבה שאני עם אבי ואבי חשב שאני עם אימי, רק אחרי שלושה חודשים הביאו אותי אל שער מחנה המעפילים בעתלית כשעל צווארי שלט עליו רשום "פטר אנגלר" שם מצאתי את הורי ואחי".

כ-275 טבעו למוות ונהרגו כתוצאה מהפיצוץ באנייה פאטריה והטבעתה בנמל חיפה. "כל הנוסעים שטבעו עם הפאטריה קבורים בבית הקברות בכניסה לעיר חיפה ואנו המעט שנותרנו מאז עורכים כל שנה אזכרה ותפילה לזכרם בבית הקברות וליד האנדרטה במחנה המעפילים בעתלית". הוא מספר היום.

היום בגיל 80 זאב אנגלר יוצר בצעצועים(באדיבות: זאב אנגלר)

יוצר חיים חדשים

החיים יחד בישראל של 1947 לא היו פשוטים או קלים בעבור משפחת אנגלר. זאב, אורי וההורים עברו קשיים שגרמו לזאב להתבגר בגיל צעיר ולדאוג לאחיו הקטן.

"אבי נפטר שהייתי בכיתה ד' מה שגרם לי לצאת לעבוד", מספר אנגלר. "היו תקופות בהן היינו ללא אימי. אני ואחי יחד עם ילדים יתומים שהגיעו מאירופה בשנים שאחרי השואה. התקופה הזאת גרמה לי להיות עצמאי ולהתבגר". 

"עד היום הסיפורים, הזיכרונות והמפגשים המשפחתיים בהם מדברים על העבר מסתיימים בעבורי בבכי מר", הוא אומר בגילוי לב. "היצירה מאפשרת לי לתת ביטוי לרגשותי ומחשבותי בעזרת צבע, קול, חפצים וצעצועים שמתחברים יחד ויוצרים משהו אחר. צבעוני, שמח והומוריסטי". 

יצירה נוספת מהתערוכה:

(באדיבות: זאב אנגלר)

בשיתוף "מגדלי הים התיכון"