"שוחררה ירושלים העתיקה": מהדורה מיוחדת ביום השני למלחמה

שער "ידיעות אחרונות" באותו היום - לחצו על התמונה להגדלה: 

וכך נראה השער בהוצאה שלישית שפורסמה באותו יום - לחצו על התמונה להגדלה: 

50 שנה לששת הימים - פרויקט מיוחד ב-ynet

- מאת איתן הבר, כתבנו הצבאי -

שעתו היפה של צה"ל הגיעה אתמול לעת בוקר. השחר שהפציע מצא את הגייסות כולם נכונים. עוד קודם לכן נמסר כל כוונות תוקפניות של צבא מצרים, ומשאותרו המזימות ניתן האות, והועברה הפקודה: "לדרך!". מאותה שעה ועד לרגע כתיבת שורות אלה רדפו האירועים זה אחר זה בדרמטיות גוברת והולכת. להלך, ניסיון ראשון להציג אותם כסדרם.

עם שחר בדרום: "היכן הדרך לקהיר?"

המדבר לא התעורר, משום שלא הלך לישון כבר שבועיים ויותר. מאז מוצאי חג העצמאות, מאז לבשו מדי חאקי מהוהים ו"ירדו" לחולות הנגב, ציפו אלפים ורבבות מחיילי צה"ל, בשירות סדיר ובמילואים.

לאחר שאותרו מגמות תוקפנות של מצרים, לא נשאר הרבה אלא להלום בצבאה ולבלמו, טרם ייחצה את קו הגבול. כאשר יצאו הטנקים לדרך, היו כבר השמים עמוסים במטוסים מכל הדגמים. "ניפגש בקהיר", אמר החייל לחברו, "בעצם, היכן הדרך לשם?" "אני אראה לך כבר..." – ניסה מישהו לסייע.

כמה שעות קודם לכן נראו – כך נאמר להם – נתיבי סילון בשמיים, ומכיוון שמטוסי חיל האוויר לא טסו באותם נתיבים, היה ברור כשמש יום אתמול מי ומי הם הקרבים לתחום מדינת ישראל. המשימות לטייסות ולטייסים, על מטוסיהם השונים והרבים, היו נתונות מראש. כל טייס ידע בדיוק נמרץ את מי והיכן הוא יתקוף. "היזהרו מאש נ"מ", הזהיר מפקד טייסת, וכאן פירט המפקד הרבה שמות ערביים מוכרים ומוכרים-פחות.

המטוסים היו מוכנים. דאגו להם צוותי הקרקע. עתה נשאר רק לעלות בהם – ולנסוק. וכך, אמנם, קרה. "שלא יישאר מהם זכר", הורה מפקד לטייסים, לפני שעלו למטוסים". הוא, כמו כל טייסי חיל-האוויר, ידע כי תוצאות המערכה כולה תלויות ב"מיראז'ים" ובאחיהם. אם ישמידו את חיל-האוויר המצרי על הקרקע, מה טוב. ולא – יהיה רע. בעלון חיל האוויר אמר קצין בכיר: "אנו מסוגלים להשמיד את חיל האוויר המצרי תוך זמן קצר". אתה, ניתן האות.

בתל-אביב יצאו התושבים לעבודת יומם, כרגיל. לא הורגשה שום מתיחות מיוחדת, ואיש לא ידע עדיין מה מתחולל בדרום. ב"שדה דב" המתינה קבוצת כתבים צבאיים לטיסה לאילת.

בשעה 7:55 בבוקר נשמע קול אזעקה. "מה זה?" שאל כל אחד את עצמו – ולא ידע להשיב. מכיוון שכך, ירדו רק מעטים למיקלטים. האחרים סברו, קרוב לוודאי, שחל קלקול בצופרי האזעקה. תל-אביב עדיין לא ידעה.

בדרג הפיקוד העליון של צה"ל ובאחד ממוצביו החשובים כבר עקבו אחר גיחות הטייסים. מטוסי סילון ישראליים חגו מעל שמי מצרים – ובתל אביב עדיין נמשכו החיים כרגיל. כאילו לא אירע דבר.

עד שבשעה 8:10 בבוקר הופסקו, לפתע פתאום, השידורים הרגילים של "קול ישראל". מחדר החדשות של "קול ישראל" בירושלים בקע ועלה קולו של הקריין, יורם ארבל: "דובר צה"ל מודיע". עתה נדרכו כולם. "משעות הבוקר מתחוללים בחזית הדרום קרבות עזים בין כוחות אוויר ושריון מצריים, שנעו לעבר ישראל, ובין כוחותינו, שיצאו לבלמם".

"המלחמה החלה", אמר מישהו. הוא צדק.

שעה 8:50 בבוקר, ברדיו קהיר: "אללה הוא אכבר" 

כאשר סוכנויות הידיעות השונות כבר מסרו על השמדתם של 120 מטוסים מצריים לפחות – נפסקו השידורים ברדיו קהיר. אחרי שנייה-שתיים של דומיה מוחלטת, נשמע קולו הנרגש של קריין הרדיו: "ישראל פתחה בהתקפה על מצרים. כוחות מצריים יצאו להדוף את כוחות האויב". אחר כך הודיע הקריין על איחוד גלי הרדיו והמנון ההפיכה, "אללה הוא אכבר" ("אללה הגדול"), נשמע מעל גלי האתר. מאותו רגע ועד לשעות הערב שודר ההמנון עשרות פעמים, ללא הרף.

מאותו רגע שידר הקריין בלי הפסק: "אחי החייל, זנק מכל קווי שביתת הנשק, זנק להשמדת מאורות הציונים". ועוד: "מכל החזיתות נע הצבא הערבי המאוחד – מדמשק, עמאן, בגדד, קהיר, כווית ואלג'יר – כולם יתראו בתל אביב". לקולות אלה הצטרפו גם קרייני הרדיו של דמשק, ביירות ועמאן.

בתל אביב אצו-רצו כתבי הארץ אל המיברקה. אלא שהם לא ידעו מאומה: "ערפל קרב". דובר צה"ל וחבר עוזריו מילאו פיהם מים. איש לא ידע לאן יצאו כוחות צה"ל – ולאן הגיעו.

בשעה 10 לערך נקראו אנשי רדיו ללשכתו של שר הבטחון, משה דיין. כעבור זמן קצר שודרה הודעתו לחיילים: "הם רבים מאיתנו – אך נוכל להם", אמר רב אלוף דיין בדבריו לחיילים. "אנו עם קטן אך אמיץ, רודף שלום אך נכון להילחם על חייו וארצו".

כעבור שעה לערך, שידר גם ראש הממשלה לוי אשכול, דברים אל האומה. "לא נתקוף שום מדינה שלא תתקיפנו", אמר מר אשכול.

אלא שבאותה שעה כבר תקפו כל המדינות – בכל החזיתות.

בשעות הבוקר המוקדמות הופגזו המשקים נחל עוז, כיסופים ועין השלושה, מאש מרגמות ותותחים, שנורתה מכיוון רצועת עזה. אוטובוס שנסע על כביש סעד – הופגז. מגבול הרצועה דיווח כעבור שעה קלה כתב "קול ישראל": "בנירים נשרפו חלק מן השדות", סיפר, במשקים ממשיכים לחלוב פרות – אך מרבית האוכלוסיה מצוייה במקלטים. בצדי הדרכים עמדו אזרחים ונופפו בידיהם לחיילים שיצאו לדרך.

לאן? איש אינו יודע עדיין. סוד כמוס.

שעה 11:45 בירושלים: "זה מתחיל גם פה"

באותה שעה כבר החלו להפגיז את הר הצופים, המצוי בתוך השטח הירדני. דובר ירדני מסר כי ההר נכבש בידי הצבא הירדני – אך מלשכת דובר צה"ל נמסר, כי אין לדברים שחר, וההר מצוי בשליטה ישראלית. בשיחה עם כתב "קול ישראל" אמר מפקד מחוז ירושלים, אל"מ אליעזר אמיתי, כי "הכל בסדר". מפה ומשם נמסר על מספר נפגעים ופגיעות בירושלים העיר.

מעתה התלקחה כל החזית הירדנית: נמסר על פתיחה באש או הפגזה בהיאחזות מי עמי שבשומרון, כפר יעבץ בשרון ומשק בחן שליד המשולש הערבי. מטוסי "האנטר" ירדניים קרבו לכפר יעבץ, והטילו פצצות. הפצצות נפלו בשדות, ולא נגרם שום נזק. גם משק אייל, ממול לקלקיליה, הופגז. כמותו גם משק נחושה שבחבל לכיש, אישור כפר קאסם שבשרון ומשק להב בלכיש. החזית בוערת.

התקפה אווירית חמורה ביותר נערכה בשעה 12:25 לערך – על נתניה. "ראינו את פני הטייסים הירדניים", סיפרו תושבי העיר, "הם הופיעו ב'האנטרים' בגובה נמוך מאוד, וטסו לכיוון דרום נתניה. במקום מרוחק מן העיר, בבית חרושת לתרופות "אביק", הם השליכו פצצות. 4 פצועים מבית החרושת נלקחו מיד לבית החולים. פגיעה נוספת היתה בשיכון "דיור לעולה". שניים נפצעו.

אש ירדנית נורתה משך כל שעות היום בשכונות ירושלים. ליד בית החולים האיטלקי נפגעו עשרה אנשים. מטוסי "האנטר" ירדניים הגיחו לעבר איזור התעשייה של כפר סבא: 4 הרוגים, 15 פצועים.

בתל אביב נשמעו האזרחים לאותו האזעקה וירדו למקלטים, כמה פעמים, בזה אחר זה. אלא ששום מטוס מצרי לא הגיע לתל-אביב, עד לאותה שעה.

שעה 2 אחר הצהריים, בבסיס חיל-אוויר: "לא נשאר זכר" 

מכיוון שאיש בישראל אינו מוסר הודעה מוסמכת, משליכים העתונאים והתושבים את יהבם על הכתבים הזרים וסוכנויות הידיעות. הללו הודיעו על 120 מטוסים מצריים שהושמדו. "לא נשאר להם זכר", אמר מישהו. סוכנויות הידיעות הודיעו, כי לפרקים טסו המטוסים הישראליים נמוך יותר מצריחי המסגדים. נמסר, כי כל שדות התעופה המצריים עלו באש, על תוכנם.

ובתל אביב – אזעקות. שקט מופתי, והתנהגות מסודרת. ניתנו הוראות להאפיל את הבתים, וברחובות העיר צובעים את פנסי המכוניות בצבע כחול. תקנות הג"א נכנסו לתוקפן, וברחובות סובבים כבר פקחים חבושי קסדות לבנות. אין פאניקה. כתב זר, שדיבר עם פריז, סיפר, כי במצרים שוררת פאניקה.

בבסיס חל האוויר חזרו הטייסים למקומם. את משימתם העיקרית כבר ביצעו.

אחרי הצהריים, בגבול הצפון: "הסורים התחילו, גם אנחנו" 

הסורים לא נשארו אדישים. הם תקפו, בגיחות אוויר, את משק עין המפרץ, את כורדאני שבאיזור חיפה, את הכפר הערבי עילבון ואת מושב צלמון. לד הכפר הסורי תואפיק, מול תל קציר, נראה מטוס סורי צונח בלהבות. סורים תקפו גם את מגידו ואת כפר החורש, ובשעות אחר-הצהריים נחתו כמה פגזים ליד דגניה. כוחות ישראליים משיבים באש בכל הגזרות.

באותה שעה נהדף כוח ירדני, שחדר לארמון הנציב בירושלים.

לילה בישראל: אחרי יום מפרך 

עדיין נמשכו האזעקות בכל רחבי הארץ. הירדנים בירושלים הוסיפו להפגיז, וכן פתחו בהפגזה לעבר טירת צבי, ויד חנה. מאוחר יותר הפגיזו את איזור תל ברוך שליד תל אביב, את איזור כפר סירקין ואיזור נתניה. הופגז גם איזור לוד, ובדרומה של ירושלים נמשכו הקרבות עם כוחות ירדניים. לעת ערב הופגזה גם נחל עוז מרצועת עזה, והסורים הנחיתו מספר פגזים באיזור ראש פינה.

ישראל הלכה לישון לאחר יום מפרך – כשהתושבים אינם יודעים עדיין מה בדיוק מתרחש בדרום הארץ. השחר שהפציע יבהיר, לבטח, את התמונה. יהיה זה, כנראה, שחר של נצחון.

דוב'לה אהוב נפשי

זיוה יריב | ד"ש לחזית

דוב'לה אהוב נפשי, אי שם בדרום, בטח ניחשת לפי הכתב שכותבת לך ויווי (ציצה) שלך, אהובת נפשך, מאי שם במקלט מאנדי רייס־דייוויס שאולי. תקווה אני במאוד ששלומך טוב. הזמנת כבר חדר ב"הילטון" קהיר? גם אצלנו בומבה של מרגש. ברחובות מסתובבות מכוניות ועליהן כתוב: "אקספרס לקהיר". המורל גבוה עד השמיים, באופן מיוחד עכשיו, שיש לנו שר ביטחון כזה בלי עין הרע.

דובון, אני נורא אומללה. אתה חסר לי מאוד. אצלנו מצב הרוח מזופת, בכל אופן אתה יכול להגיד לחבר'ה שלנו באל־עריש, שיש להם כאן על מי לסמוך בעורף. אתמול קניתי ג'ק להרים את המורל. כל חייל שבא מהחזית אני מעלה אותו ישר על הג'ק, ומעלה לו את המורל. (חה־חה־חה).

ביי דה וויי, אתמול פגשתי את אורי אפנצלר, המהנדס הידוע הזה, וכמו כן את דוק מאירוביץ אחרון הבילויים והם מוסרים לך ד"ש חם. דוק אומר שאתה גבר. מיי בי. אני נורא גאה בך בפני כולם. תגיד, היה קשה לכבוש את סיני? כל החתיכות הבינלאומיות באזור שואלות עליך ורוצות לדעת אם גם הפעם כבשת את סיני בעצמך כמו פעם שעברה.

ברל'ה שלי, אני נורא מתוחה. כל הלילה אני שוכבת בודדה במיטתי, וחושבת כמעט רק עליך. אני מרגישה בודדה באופן מיוחד. מייק פרקינסון מה־בי.בי.סי. אמר לי אתמול בבריכה ב"הילטון", שזה המתח מהמלחמה, ושאני צריכה קצת להתפרק איכשהו מהמתח הזה. הוא נתן לי כמה דרינקס, אבל זה לא עזר. סיפרתי לו הכל עלינו ועל הסרט שצילמת אותי בחוף הבודד באילת, והוא אמר לי שגם הוא רוצה לעשות לי סרט כזה.

דובון שלי, אני נורא משתגעת אחריך. אני לא יכולה לשכוח שאמרת לי שאתה נולדת להיות גיבור, ואני נורא מאושרת מזה. מה דעתך, מתי תיגמר המלחמה? קיבלתי שבץ כשנודע לי שהמלחמה פרצה דווקא היום, כי כידוע לך הייתה לנו פגישה היום בשמונה. בכל אופן מייק חושב שהיא תיגמר מהר, וג'ון איקאס חושב שלא. ג'ון הוא מהעיתון הידוע "סאן". אני מכירה אותו באופן אישי.

קניתי לי ב"אתא" שמלת הסוואה, עם כתמים ירוקים וחומים נגד הפצצות. ביי דה ווי, שמעתי שאפשר לראות את המצרים בסואץ בעין בלתי מזויינת. אומרים, שהם באו הפעם בלי נעליים, ליתר בטחון. תגיד, זה בדיחה או עובדה קיימת? מעניין לדעת.

ג'יי קאמרה מהטלוויזיה הבריטית עשה לי הכרה ב"טוטון" ביפו, עם פאטריק אודונובן, הסטאר של אובזרבר. (סטאר זה כוכב באנגלית). אתה זוכר את "טוטון", המסעדה שלנו עם הקוויאר? המלצר מוסר לך ד"ש, ושואל אם הארטישו אז מצא חן בעיניך.

על כל פנים, כשסיפרתי לפטריק אצל נאדיה קוס־קוס על העבר שלך, הוא התחיל נורא להעריץ אותי ואותך, ואמר לי, שהוא מוכרח לראיין אותך. פטריק היה כאן גם במלחמת־השחרור, לפי דעתו הזמנים השתנו. הוא היה גם בווייטנאם, ונפל לא מזמן מאווירון. הוא נתן לי חולצה מסייגון. תגיד, איך אני יכולה להעביר אותה אליך לאבו־עגילה? היא נורא מתאימה לעניבה של ג'ון, שנתתי לך.

דרך אגב, מה אתה עושה שם בדיוק אי שם? אתה בעוצבה, או שייך לאיזה גזרה? זה סוד צבאי או משהו? אני מבטיחה לך שפטריק שומר סוד.

דובון, דובון שלי, מה אני אעשה בלעדיך? אני מחזיקה בארנק שלי את התמונה שלך ושל אריק ליד ההליקופטר, וכל רגע פותחת ומסתכלת. אריק משג. כל היום אני חושבת עליו, אבל לא במובן הרגיל, כמובן. תמסור לו ד"ש ונשיקות חמות ממני ומלילי, ותגיד לו שאני אמרתי שישמור עלייך.

רציתי לתרום דם, אבל נזכרתי שאני אנמית. אני מרגישה, שאני מוכרחת לתרום משהו למאמץ המלחמתי. אז החלטתי להפסיק לצאת עם העיתונאים הצרפתים אחרי שנודע לי מה שאמר דה־גול.

אל תדאג לי דובון. אני נאמנה לך יום ולילה, ולא בגדתי בך בדרך כלל. אתמול ישבתי עם ריצ'רד ג'ונס מהפינאנשיאל טיימס ב"שרתון", וניתחנו את המצב הפוליטי. הוא אמר לי, שאני תמימה, כי אתה בטח עושה חיים במדבר. מרחתי לו סטירה, והוא התנצל. תאר לך, מאתיים חמישים עיתונאים כאלה מכסים אותנו יום ולילה, זה לא זוועת אלוהים?

מאנדי דייוויס אמרה לי, שהיא חזרה אתמול מלונדון, ושהיו לה מגעים עם כמה צינורות דיפלומטיים והם הבטיחו לשלוח לה מטרייה אווירית לישראל. תגיד, דובון אהובי, בשביל מה צריך מטרייה בקיץ? פרקינסון הציע לשלוח את מאנדי למצרים שתפיל את נאצר. חה־חה־חה. אינגליש היומר.

דובל'ה אהובי, אני מאד משתוקקת להרים גם לך את המורל, כמו שאני מרימה כאן לכולם, אבל אני לא יודעת איפה אתה. אם אתה יודע, אז תודיע לי אקספרס.

אני בטוחה שהמלחמה תיגמר מהר. אז ניפגש ביום שלישי אחרי המלחמה, באותו מקום באותה שעה. טוב? נשיקות חמות בכל המקומות שאתה אוהב.

באהבה, וכל הכבוד, ויוי, אהובת נפשך.