הסרט שהרג את המרלו: על יין בקולנוע
השבוע יוצא לקולנוע הסרט "בציר ראשון", העוסק בתעשיית היין, אבל הוליווד כבר חולבת את תעשיית סרטי היין מזה שנים רבות, בסרטים עלילתיים רומנטיים או בסרטים תיעודיים מעוררי תיאבון: אז איזה סרט הוציא שם רע לתעשיית היין, איזו שערוריה גדולה הייתה בסרט "אהבה בין הכרמים" ובאיזה יין רצה חניבעל לקטר לבשל את קורבנותיו?
כבר אי אפשר היום להסתובב בתערוכת יין, לבקר ביקבים או אפילו לפתוח בקבוק בפומבי מבלי שאיזה חנטריש ישאל אם ראיתם את הסרט. במילים אחרות, "דרכים צדדיות" הוא כדור השלג אשר העצים עוד יותר את תיירות היין לקליפורניה, יצר תורים ארוכים של שלושה חודשי המתנה בשתי מסעדות (שעד יציאת הסרט היו אלמוניות למדי), הקפיץ את מכירת היינות מזן פינו נואר ברחבי ארצות הברית, ויש הטוענים שאף הרג את המרלו.
הסיפור המאוד פשוט של סרט קומדיית אנטי-הרפתקאות זה, מספר על שני חברים התקועים בתוך בקבוק של החיים, רואים את המציאות המעוותת דרך הזכוכית ומנסים לצאת לטיול יין, תוך חיפוש אחר משמעות החיים. הם מבקרים במחוזות קליפורניה, עוד קצת מגלים את עצמם וגם טובעים בהרבה מאוד יין. הסרט, דרך אגב, היה מועמד לאוסקר לפרס הסרט הטוב, ולבסוף קטף לבסוף את פרס התסריט.
היסטוריה משכרת
תעשיית הקולנוע מלווה את תעשיית היין מיומה הראשון. כבר "בקולנוע הניסויי" של תומס אדיסון ב-1895, אפשר למצוא סרט קצר בן דקה בו רואים אדם היושב על כיסא ולוגם כוס יין. בסרט המצויר "The Animated Cartoon" מ-1903 הגיבור המצויר שותה לרוויה מתוך בקבוק בצורת בורדו אשר תוויתו לא ניתנת לקריאה.
זמן לא רב לאחר מכן החלה תקופת היובש בארצות-הברית, בה גם אסור היה להראות סצינות הקשורות בכל צורה או דרך לאלכוהול בקולנוע. הסרט היחיד שעסק בשנים אלו בתעשיית היין הוא "The Earth is Mine" מ-1959, אודות סיפורה של משפחת רומבו המתיישבת בקליפורניה כדי לייצר יין, אך לפתע נכנסים החוקים החדשים של 12 שנות יובש ופוגעים להם בפרנסה. בשלב כלשהו, הסרט הופך לאופרת סבון ברמה של ערוץ ויוה, לכן רצוי שיהיה לידכם בקבוק עם אחוזי אלכוהול יחסית גבוהים כשאתם צופים בסרט זה.
אחד מסרטי הקלאסיקה והיין האולטימטיביים מכל הזמנים הוא "הסוד של סנטה ויטוריה" מ-1969. בומבוליני (אנתוני קווין) מגלם את שיכור הכפר האיטלקי הקטן לקראת שלהי מלחמת העולם השנייה. לאחר סיור לא מפוכח בפרברי העיר, הוא מגלה שהנאצים מגיעים כדי להשתלט על מיליון הבקבוקים אשר מיוצרים בכפר. עם תחבולות והרבה הומור, בומבוליני מצליח להתל במשטר החדש, ואף למנות עצמו לראש העיר.
סרטים רבים מאזכרים את נושא היין ברקע שלהם, כמו "זיכרון אהבה" An Affair to) Remember) בו קארי גרנט ודברה קר לוגמים להנאתם משמפניה ורודה (כבר בשנת 1959, הרבה לפני שרה חשבה על זה).
אגאתה כריסטי נהגה לשבח את השמפניה בספריה, ואפשר לראות את זה בסרט "רצח על האוריינט אקספרס" בגילומו של שון קונרי. כמובן, שהנוסעים נהנים תוך כדי נסיעה ברכבת מאין סוף שמפניה של יקב Mumm המפורסם, אך הרצח מתבצע כי מישהו הרעיל את קוקטייל השארטרז (מצטער אם הרסתי למישהו את סוף הסרט. אבל אם לא ראיתם את הסרט עד היום, אז מגיע לכם).
אגדות ומיתוסים
מיתוסים ואגדות עם הם מן אהבותיה הגדולים של הוליווד במיקסר הנקרא עיבוד לסרטים. למשל למחזה "רומיאו ויוליה" נעשו למעלה מ-21 גרסאות שונות לקולונע, והזוג הנאהב תמיד מתאבד עם כוס יין איטלקי משובח.
איננו יודעים לאיזה יין יש כל כך הרבה השפעה על השותים אותו, אך וויליאם שייקספיר אשר כתב את המחזה המקורי, מציין רק כי הסיפור מתרחש בורונה, איטליה, ומעבר לזה, צריכים להפעיל את הדמיון.
היקב קאפו די-סטאטו מאותו איזור השכיל לקחת את דמויות האגדה ולהטביע אותן על תוויותיו, וליצור גם שערורייה לא קטנה כששדה החשוף של העלמה יוליה מככב על התווית (מעניין מה מירי רגב הייתה אומרת על זה). עם זאת, היין מעולה.
.jpg "(צילום: יקב עמק יזרעאל)")
אך אם חשבתם שזה סרט עם הרבה גרסאות, למיתוס "דרקולה" נעשו יותר מ-150 עיבודים שונים לסרטים – בהן הוא תמיד מנסה לשתות את דמן של השחקניות היפהפיות המככבות שם. המוטיב החוזר בכל הסרטים – הרוזן מחזיק גביע יין מלא בדם קורבנותיו, אך כשאין קורבנות, הוא שותה יין רומני כלשהו מאזור טרנסילבניה.
בסרטים אחרים רק מזכירים ברפרוף את תעשיית היין, כמו ב"זכרונות אהבה מפירנצה" – במהלך העלילה קבוצת האריסטוקרטים צופה מתוך הכרמים של טוסקנה על פירנצה (מה שבלתי אפשרי לביצוע).
בבר של ריק בסרט "קזבלנקה", המפרי בוגארט, לוגם משמפניה שמעולם לא הייתה - וו קליקו 1926. בסרט "קליאופטרה", אליזבת טיילור נהנית מיין איטלקי שמביא לה מארק אנתוני מאיטליה, כמה עשרות שנים לפני הספירה.
אך הרמיזה המשעשעת ביותר לעולם היין מתרחשת בסרט העתידני "מסע בין כוכבים – נמסיס", בו קפטן ז'אן לוק פיקארד מביא לחתונתו של סגנו יין בורדו משובח מכרמיו שלו: שאטו פיקארד2267 - המספר כאמור, זו השנה.
מתעדים את התעשייה
בסרט הדוקומנטרי "מונדבינו" משנת 2004, אנו מקבלים הצצה לקהילת היין הבינלאומית דרך עיני נכבדים, כמו יצרן היין מישל רולאן מצרפת, משפחת אנטינורי מאיטליה ומשפחת מונדבי מקליפורניה. הסרט עוסק בפניה המשתנות של תעשיית היין בעולם – המסורתיים בעולם היין מול הטכנו-לוגיסטיים של העולם החדש, סוג של מלחמת אידיאולוגיה.
.jpg "(צילום: יקב עמק יזרעאל)")
סרט תיעודי נוסף, שמעולם לא הוקרן באופן מסחרי בארץ, הוא "נאפה-סטייל" בכיכובו של היינן הנודע מייקל קיארלו. היינן עובר בין היקבים השונים בקליפורניה, ומנסה לתאר את המודרניזציה ותעשיית היין האמריקנית.
לחובבי המוזיקה והרומנטיקה, הופעת הג'אז החיה של ענק הג'אז ג'ורג' שירינג מ-1992 הועברה בשידור חי ברחבי ארצות הברית מתוך היקב של פול מייסון. הופעה נהדרת לכל חובב ז'אנר המוסיקה, תוך צילומים אדירים של הכרמים, מיכלי הנירוסטה וכמובן התזמורת והקהל.
הוליווד דורכת לנו על הענבים
ישנם גם סרטים בעלי תעוזה שלילית, אשר מנסים להוציא שם רע לעולם היין, לדוגמה בסרט "ימים של יין ושושנים" מ-1962 הגיבור הוא אלכוהוליסט כבד המכור ליין, ועיקר עיסוקו הוא חתונה עם בחורה צעירה. לא רק שהאנטי-גיבור מסב צער לנישואין, אלא הוא מדביק את אשתו החדשה באלכוהוליזם ליין.
השערורייה הגדולה ביותר של עולם היין מול עולם הקולנוע הייתה בסרט "אהבה בין הכרמים" עם קיאנו ריבס. סרט אהבה קיטשי ודביק, בו ריבס מגלם טרואריסט (אדם שמוכן לעשות הכל כדי להגן על איזור הגידול החקלאי שלו), המנסה להכניס טכנולוגיה מודרנית ליקב מסורתי. לא רק זאת, אלא הוא מנסה, ואף מצליח, לגנוב את בתו היפה וההריונית של בעל היקב. הסרט מבזה מעט את תעשיית היין כי רואים בו שיטות בציר שאינן קיימות כמו דריכה על ענבים עם הרגליים ושיטות ביקבוק רומנטיות ולעיסות במיוחד.
הסרט החשוב ביותר שנכנס לקטגוריית סרטים המעליבים את תעשיית היין הוא "שתיקת הכבשים". הרוצח הקניבל המגולם על ידי אנתוני הופקינס, חניבעל לקטר, נוהג לאכול את קורבנותיו טבולים ביין קיאנטי. אולם כשהוא מתוודה לחוקרת ה-FBI, ג'ודי פוסטר, הוא טוען שהקורבנות שלו יכולים להיות הרבה יותר טעימים אם היו מבושלים עם היין אמרונה דה לה ואלפוליצ'לה.
כל העולם כרם
הטרנד של השנים האחרונות הוא שתעשיית הקולנוע חודרת גם לייצור היין עצמו. הבמאי והמפיק פרנסיס פורד קופולה יצר את הטרילוגיה "הסנדק" בה הוא מגולל את קורות משפחת דון קורליאונה – השילוב המושלם בין דם ליין.
במהלך הסרטים, ובייחוד בחלקו השני של "הסנדק", אפשר להבחין בכרמי המשפחה בסיציליה, ואף בביקור קצר במספר כרמים אשר צולמו באומבריה. קופולה טוען שבאותן שנים התאהב בתעשיית היין, וכי תמיד חלם לייצר בעצמו.
כמובן שהקש ששבר את גב הגמל היה כאשר קופולה ביים את "אפוקליפסה עכשיו" וחטף התמוטטות עצבים. הרופא הפרטי שלו המליץ לו להתחיל לשתות כוס עד שתי כוסות יין אדום ביום, וקופולה לא חיכה זמן רב: הוא החל לחפש יקב בקליפורניה, והשקיע הון לא קטן בעשיית יין נחמד ביותר ביקב קופולה-ניסבאום.
שערורייה נוספת נגרמה לאחרונה בעטיו של ז'ראר דפרדייה, כוכב העל הצרפתי. החל מ-1982 מייצר דפרדייה יין בשאטו דה טין בבעלותו אשר בעמק הלואר, ומאז הוסיף לחסותו עוד כחמישה יקבים. שחקנים ואנשי קולנוע רבים אף מרשים לעצמם לככב על גבי תוויות של בקבוקים. כפי שסופי מרסו ריזלינג 1994 היה יין נהדר, איזבל אדג'אני שרדונה 2003 מעולם לא נמכר בארץ. ויש גם את המחווה שעשה היקב הישראלי סוסון ים לקולנוע - יקב סוסון ים בדרך כלל מכנה את יינותיו בהתאם לשמות של במאים או סרטים, כך לדוגמה יש לו יין על שם הבמאי האיטלקי, פדריקו פליני.
הכוס עוד לא מלאה
האם הוליווד יצרה סוגה קולנועית חדשה? האם בין הקומדיה, המתח וסרטי האסונות נוצר ז'אנר סרטי היין? מוקדם מדי להגיד. מיטב מבקרי הקולנוע הבחינו במושג הנקרא סרטי אוכל ("המטבח של מרתה", "דינר רש", "החגיגה של באבט" ועוד ועוד), אך טרם נסללה הדרך לכרם, והכוס עוד נטויה.
בימים אלה יוצא לבתי הקולנוע הסרט הצרפתי "בציר ראשון", המספר על אודות מבקר יין שעזב את היקב המשפחתי לטובת הצלחה עולמית. אולם כשהיקב מתחיל לקרוס כלכלית, מבקר היין צריך לעשות הסבה מקצועית, להתחבר חזרה לאדמה ולאהבות ישנות, ובעיקר - לחזור לייצר יין.
