כורתים את הענף: הטניס הישראלי בנסיגה

"אם תוך חמש שנים לא יהיו לנו חמישה עד שמונה טניסאים בין 150 הטובים בעולם, אני אהיה הראשון שאתן את הדין. אנשים צריכים להיבחן לפי מה שהם עושים". כך הצהיר מנהל האקדמיה לטניס, שלמה גליקשטיין, בראיון ל"ידיעות אחרונות" בקיץ 1990. היום יש לנו רק אחד במקום ה־100, דודי סלע הישן והטוב, הטניס הישראלי במצב נואש, אבל יש גם מי שבהחלט התקדם במעמד ובשכר. העסקן שלמה גליקשטיין.

במאי 2012 מונה טניסאי העבר לתפקיד מנכ"ל האיגוד. השכר ברוטו לנושא המשרה עמד אז על 306,914 שקל בשנה. ב־2013 קפץ הסכום ל־423,820 בשנה, וב־2015 שודרג ל־450,485, שהם 37,540 שקל בחודש. לא רע למי שמנהל ענף שהולך לאחור.

דרש תשלומים שעוררו התמרמרות. גליקשטיין(צילום: אורן אהרוני)

המספרים האלה מקוממים במיוחד, על רקע שני מכתבים שנשלחו לאחרונה להורי טניסאיות צעירות, עד גיל 15, ושעליהם חתום המנכ"ל גליקשטיין. בראשון, מתאריך 22.1.17, נדרשו ההורים להשתתף במימון תחרויות פיוצ'ר בינלאומיות שייערכו בארץ בסך של 8,000 שקל לשחקנית. "אנחנו מצפים למינימום של 25 שחקניות, כך שהשתתפות ההורים בפרויקט תהיה כ־25־20 אחוז מהעלות הכוללת", כתב גליקשטיין, והוסיף איום: "כמו בשנה שעברה, שחקניות שלא תהיינה שותפות לפרויקט לא תקבלנה תמיכה מאיגוד הטניס".

דרישת התשלום הזו עוררה התמרמרות בקרב לא מעט הורים לטניסאים צעירים. "נכון, הטורנירים האלה חשובים וחוסכים כסף לצעירים שטסים לתחרויות", אומר אחד ההורים, "אבל למה להכריח ילדים שלא נוסעים ולאיים עליהם?" ההורים התארגנו לפורום משותף ודרשו פגישה בנוכחות המנכ"ל גליקשטיין והמנהלת המקצועית של פרויקט "אתנה" באיגוד, ציפי אובזילר. "אחכה לזכייה בלוטו לפני שאממן לבתי השתתפות בתחרות מקצוענית", הודיע אחד ההורים ממטה המאבק שהוקם.

לא טרחה להגיע לפגישה עם ההורים. ציפי אובזילר(צילום: יאיר שגיא)

גליקשטיין הגיע לפגישה. אובזילר לא טרחה לבוא. ההורים ביקשו הסברים מדוע התוכניות שעליהן דיווח האיגוד אינן יוצאות לפועל, מדוע הנטל הכספי נופל עליהם, ומה נעשה בסכום של שני מיליון שקלים שמופיע בתקציב האיגוד תחת הסעיף "ועדה מקצועית". לטענתם, המנכ"ל השיב להם שהכסף שימש לכיסוי חלק מגירעון האיגוד. בסיום הפגישה הודיע גליקשטיין להורי הטניסאיות כי הסכום שכל אחד מהם יידרש לשלם יופחת ל־5,000 שקל, בתנאי שיירשמו 30 שחקניות לפחות.

אלא שרוב ההורים אינם מוכנים לתפקד ככספומט, או שפשוט אין להם מהיכן לשלם. כך ניתן ללמוד ממכתב נוסף ששיגר להם גליקשטיין, ב־10 במאי, בו הודיע כי "מספר הנרשמים עומד על עשרה בלבד" והוסיף כי אם לא יהיו 25 כאלה תוך שמונה ימים לא יתקיימו תחרויות "פיוצ'ר" במחצית השנייה של השנה. העיקר ששכר המנכ"ל לא תלוי בכספי ההורים.

אובזילר התעלמה מדניז חזניוק כששחר פאר שיחקה בנבחרת(צילום: אורן אהרוני)

ריבוי הכובעים של אובזילר

ציפי אובזילר אינה רק מנהלת פרויקט הנשים באיגוד אלא גם קפטנית נבחרת הפדרציה של ישראל. במקביל, היא גם מאמנת ראשית ב"נבחרת דויד" – פרויקט טיפוח טניסאים צעירים במימונו של הנדבן היהודי־לונדוני דייויד קופר. הפוטנציאל לניגוד עניינים ברור. מה שלא מובן הוא מדוע אותה אישה מחזיקה בכל התפקידים.

בשנים האחרונות זימנה אובזילר לסגל הנבחרת חניכות שלה בפרויקט, שבו היא מתוגמלת כמאמנת באופן נפרד, ודילגה על טניסאיות שדורגו במקומות גבוהים בהרבה. הבולטת שבהן הייתה דניז חזניוק, שגררה סכסוך מתוקשר עם שחר פאר. אובזילר טענה אז ששיקוליה היו מקצועיים טהורים ושאינה חוששת מתגובתה של פאר, אבל משחקי הכבוד נגמרו בדיוק אחרי שפאר פרשה מפעילות. רק אז "גילתה" הקפטנית את כישוריה של חזניוק וזימנה אותה לנבחרת.

פתאום אובזילר "גילתה" אותה. דניז חזניוק(צילום: ניר קידר, איגוד הטניס)

בשנה שעברה החליטה מי שהייתה המדורגת 4 בישראל, שרי שטרנבך, לפרוש מטניס. הסיבה: שחקניות שנמצאו כמה מאות מקומות מתחתיה בדירוג העולמי זומנו לסגל הנבחרת, וממנה אובזילר התעלמה. "נמאס לי מהפוליטיקה באיגוד, הכל אינטרסים", הסבירה אז שטרנבך, שתלתה את המחבט בגיל 21. באיגוד טענו בתגובה שמדובר ב"שקרים", אבל דבר אחד בטוח: הדירוג העולמי לא שיקר.

"אין באיגוד ועדה מקצועית", אמר השבוע אחד ההורים. "יש הצהרות ותוכניות על הנייר, אבל למעט התחרויות שום דבר לא קורה בשטח, וההורים נדרשים להשתתף במימון בסכומים נכבדים".

הורה אחר הוסיף: "טיפוח ספורטאים צריך להיות מושתת על תוכניות מקצועיות, וכמובן להתחיל באיתור. אין גוף מקצועי רציני שיטפל בנושא, למרות שזה לב־ליבו של כל ענף. אין טיפול בצעירים מאוד וגם לא במתבגרים. באיגוד מתגאים כל הזמן בישי עוליאל המוכשר, ששייך לפרויקט של דייויד קופר, כי זו כנראה הדרך להסתיר את הכישלון המתמשך שלהם בזיהוי ובקידום כישרונות אחרים".

ישי עוליאל. "מתגאים בו כדי להסתיר את הכישלון"(צילום: getty images)

"לילד שאין לו הורה עשיר, או ספונסר נדיב מחו"ל, אין שום סיכוי", אומר הורה אחר. "העיקר שלאיגוד הטניס יש תקציב של 11 מיליון שקל".

היעדים התכווצו

"2017 – תוכנית עבודה". כך נקראת החוברת המהודרת שהוציא לאור איגוד הטניס. בפרק ה"חזון" נכתב: "המשך מיצוב הטניס בצמרת העולמית". המשך? בצמרת העולמית? אנדי מארי וסרינה וויליאמס בפאניקה.

קצת מתחת, באותו עמוד, מופיעים "יעדי הישג" של האיגוד בשנה הנוכחית: "שלושה שחקנים בטופ־100" (גברים ונשים)". מחצית 2017 או־טו־טו מאחורינו, והעמידה ביעדים נראית רחוקה כמו המרחק בין אצטדיון קנדה ברמת־השרון לאליפות אוסטרליה במלבורן.

אז יפה שמציבים מטרות, אלא שעיון בתוכנית העבודה שפירסם האיגוד שנתיים קודם מגלה תופעה מעניינת. בסעיפים רבים מחברי החוברת עשו פשוט "העתק הדבק", אך בפרק של "יעדי הישג" יש בהחלט שינויים. היעד שנקבע ב־2015 הוא "שישה שחקנים בטופ־100 ב־2017".

חוץ ממנו אין לישראל אף אחד ב-100 הראשונים. דודי סלע(צילום: AP)

כן, בתוך שנתיים צומצמו היעדים שהציב לעצמו האיגוד ב־50 אחוז, משישה טניסאים בין 100 הטובים לשלושה בלבד. כרגע יש לנו, כאמור, רק אחד ויחיד במקום ה־100 בדיוק. הבא אחריו בדירוג העולמי הוא עידן לשם, 283. אצל הנשים המצב עגום בהרבה. הבכירה ביותר היא חזניוק (229) ואחריה יוליה גלושקו (231). עמידה ביעדים, כבר למדנו, אינה הצד החזק של מנכ"ל האיגוד, וגם לא נטילת אחריות.

מנותקים מהשטח

רבים מההורים, בעיקר כאלה שילדיהם התפתחו בפריפריה, מעידים שלאיגוד ולמרכזי הטניס הייתה שיטה: ברגע שזיהו פוטנציאל יוצא דופן, הם לקחו את הכישרונות הצעירים תחת חסותם, ובדרך זו ניטרלו למעשה את המאמנים בשטח, שגילו וטיפחו את טניסאי העתיד.

ליואב עזרא, מאמן ותיק מאורנית, נמאס לשתוק, ובניגוד לאחרים הוא גם אינו פוחד להזדהות. "אני נמצא בענף 33 שנה כשחקן, מאמן ומנהל במועדון", מספר עזרא. "ב־2006 גם אימנתי מטעם האיגוד את הנבחרת הארצית לגילאי 14 בנים ובנות. לאורך השנים ניסיתי לקיים טניס תחרותי מתוך כוונה לקדם ספורטאים צעירים, ומעולם שום גורם באיגוד לא תמך בי וברבים מחבריי המאמנים בשום דבר. הצלחות הענף תלויות כיום בשגעונות של מאמנים או הורים, והאפשרות להצליח היא בעיקר באופן פרטי. ממש לא באופן מערכתי".

שערוריית פטריק סימון

בפגישה שניהלו כמה מהורי הטניסאיות עם גליקשטיין לפני כשלושה חודשים, כך הם מעידים, אמר להם המנכ"ל שהאיגוד מתקשה למצוא מאמנים שיובילו את תוכניתו המקצועית. האמירה הזו מדהימה, במיוחד על רקע הסיפור של פטריק סימון.

רצה לעבוד בישראל אבל לא ספרו אותו. פטריק סימון(צילום: אסף אינגבר)

סימון הוא מאמן יהודי־צרפתי מדופלם שמאחוריו עשרות שנות ניסיון על מגרשי הטניס. בין השנים 1999־1987 מילא שורת תפקידים בהתאחדות הצרפתית, ביניהם כמנהל טכני לפיתוח פרחי טניס בגילאי 9־7. אחר כך עבד שנתיים באקדמיה המפורסמת של ז'וסטין הנין בבלגיה, שם היה אחראי לבניית תוכניות אימון.

סימון היה זה שגילה את הטניסאית הצרפתייה אמלי מורזמו. הוא הוליך אותה כמאמן למקום הראשון בדירוג העולמי, כולל זכיות בווימבלדון וברולאן גארוס. לאחר מכן אימן גם את אלינה סביטולינה האוקראינית, שזכתה בגיל 16 בטורניר הנוער של רולאן גארוס. בין לבין גויס כדי לפתח את הטניס בקטאר, בטוניסיה ובגוואדלופ.

בתחילת 2015 סימון הגשים חלום ועשה עלייה. שתי בנותיו מתגוררות בישראל גם היום. "אני רוצה לבנות את נבחרת הפדרציה של ישראל", הוא אמר באותה תקופה בראיון לאתר הצרפתי Israpress. "המטרה שלי היא להשתמש בידע ובניסיון שצברתי כדי לקדם את כישרונות הטניס בישראל".

בארץ הספיק סימון לעבוד עם כמה טניסאים באופן פרטי, אבל למרות הנכונות שהביע לעשות זאת ברמה הלאומית, ועל אף הרזומה המרשים שלו, באיגוד לא הציעו לו תפקיד כלשהו. לפני מספר שבועות חתם סימון על חוזה בהתאחדות הטניס הצרפתית, שם הוא אחראי לטיפוח נערות בגיל 17־13.

אסי טוכמאייר. פטריק סימון: "הוא לא הציע לי שום דבר"(צילום: אורן אהרוני)

"הייתה לי שיחה אחת עם יו"ר האיגוד, מר אסי טוכמאייר, כשהייתי בישראל לפני שנתיים", סיפר לי סימון בשיחת טלפון מפריז בשבוע שעבר. "הייתי אצלו במשרד".

הוא לא הציע לך לעבוד עם הצעירים שלנו?

"אף אחד מהאיגוד הישראלי לא הציע לי שום דבר".

מוזר, עם הניסיון והידע שלך היית יכול לעזור לטניס הישראלי.

"אני חוזר, מעולם לא קיבלתי שום הצעה מהאיגוד הישראלי, אתה יכול לשאול את אסף. הוא חבר טוב שלי והיה מאוד נחמד אליי, אבל הוא אמר לי שאף אחד לא מעוניין בשירותיי".

הבטחות לחוד ומציאות לחוד. גליקשטיין(צילום: אורן אהרוני)

נשמע כמו פספוס.

"לפני חודשיים קיבלתי שלוש הצעות מחו"ל. שתיים לעבוד עם שחקנים צעירים באופן פרטי, ואחת מההתאחדות הצרפתית. ברור שהייתי מעדיף להישאר בישראל, אבל אחרי שאסף אמר לי שאף

אחד לא רוצה לעבוד איתי, עזבתי. אין בעיה".

הופתעת שלא פנו אליך?

"אני לא אוהב להציע את עצמי. אם רוצים אותי - שיפנו אליי, ואם לא - שיהיה להם לבריאות. אני אוהב את ישראל, הבנות שלי גרות שם".

כן, קראתם נכון. מה שהיה טוב להתאחדות הצרפתית, לא עלה אפילו על הפרק באיגוד הטניס הישראלי. העיקר שבאותו ראיון משנת 1990 גליקשטיין אמר בין השאר: "המאמנים הזרים מכניסים דפוסים של מוסר עבודה, של משמעת, של קשיחות בהתנהגות. הם יודעים להחזיר מוטיבציה ומנטליות מסוג אחר".

מי שעומד בראש הפירמידה הוא, כאמור, איש העסקים אסי טוכמאייר, שכתב בדברי הברכה שלו בפתח החוברת המדוברת: "בשנת 2016 המשכנו למצב את הטניס הישראלי הן בזירה המקומית והן בזירה הבינלאומית".

"למצב", כתב היו"ר, וטוב שלא פירט את המצב. טוכמאייר, שנבחר לתפקידו בנובמבר 2011, מסתמן בתום שתי קדנציות ככישלון חרוץ. אלא אם מתעלמים משני הטניסאים המבטיחים שהאיגוד בראשותו כן הצליח לקדם – שלמה גליקשטיין וציפי אובזילר. 

מסתמן ככישלון חרוץ. אסי טוכמאייר(צילום: באדיבות איגוד הטניס)

תגובת האיגוד: "יש לנו תוכנית מקצועית עם חזון"

"1. בשנים האחרונות מקיים איגוד הטניס את פרויקט הורים בנושא תחרויות בינ"ל (פיוצ׳רים). השתתפותן הכוללת של משפחות השחקנים הינה 20 אחוז מעלות כל טורניר (100,000 ש"ח). הדבר מאפשר ליצור סבב משמעותי של תחרויות ומאפשר למרבית השחקנים לשחק בתחרויות בארץ מבלי לטוס לתחרויות בחו״ל (עלות נסיעה לשני טורנירי פיוצ'ר בחו"ל: 15,000 ש״ח). כל הכרטיסים החופשיים מחולקים אך ורק לשחקני הפרויקט. בגברים העלות הינה 15,000 ש"ח עבור 18 תחרויות, ובנשים 5,000 ש"ח עבור 8־6 תחרויות בשנה. אין כמעט מדינה בעולם בסדר הגודל של ישראל עם כמות כזו של פיוצ'רים.

2. תקציב הוועדה המקצועית באיגוד הוא כ־2 מיליון ש"ח המיועדים לעלות הצוות המקצועי, מאמנים לאומיים, תמיכה בשחקנים בוגרים ובשחקני נוער, השתלמויות מאמנים, תמיכה במועדונים ובמאמנים. בין היתר, 2017 התחילה עם מספר בעיות בתקציב, ויישומם של מספר נושאים שנמצאים בתוכנית המקצועית עדיין לא יצא לפועל. אנו מקווים שבעקבות השיפור במצב נוכל להוציא אותם לפועל בהמשך השנה.

3. הובהר והוסבר להורים שבתקופה הקרובה תצא לפועל תוכנית מקצועית לאומית בהובלת האיגוד, תוך שיתוף פעולה עם מרכזי הטניס, בעיקר בגילאי נוער. במקביל יימשך חיזוק נושא התחרויות הבינלאומיות בארץ. לאיגוד ישנה תוכנית מקצועית עם חזון ומטרות ודרכים למימושם, ולצערנו לא את הכל ניתן תמיד לבצע. כולנו תקווה כי נוכל לממש הרבה יותר מכוונותינו כפי שמצוין בתוכנית העבודה השנתית של איגוד הטניס.

4. ציפי אובזילר היא שכירה באיגוד הטניס, כפופה למנכ"ל וכל מהלכיה מתואמים איתו. אובזילר אחראית לפירמידת הנשים באיגוד, קפטנית נבחרת הפדרציה ומאמנת נבחרת העתודה, ובנוסף עובדת עם אחת משחקניות הנבחרת במסגרת נבחרת דויד. האיגוד לא רואה בכך שום ניגוד אינטרסים וסומך על מקצועיותה ושיקול דעתה של ציפי בהחלטותיה לגבי זימון לנבחרת הפדרציה. הדבר נעשה בשיתוף פעולה מלא עם המנכ״ל כאשר לא תמיד הדירוגים הם אלו שקובעים.

"כשפאר וגלושקו היו דומיננטיות לא היה מקום לזמן את חזניוק"(צילום: איגוד הטניס)

5. נושא דניז חזניוק ממוחזר כל פעם מחדש, ושלמה כבר הביע את דעותיו לא פעם בנושא – כל עוד שחר ויוליה היו דומיננטיות בנבחרת, לא היה מקום לזימונה של חזניוק הן מסיבות מקצועיות והן מסיבות חברתיות.

6. פטריק סימון עבד עם שחקניות צעירות באקדמיה לטניס ת"א ביחד עם אסף אינגבר, והאיגוד תמך בתוכנית ובשחקניות שאימן. פטריק עזב לעבוד באיגוד הצרפתי, וייתכן שעשינו טעות כאשר לא מינינו אותו לתפקיד בכיר יותר.

7. שלמה גליקשטיין אכן הצהיר ב־1990, כמנהל האקדמיה לטניס, שאם לא יהיו עשרה שחקנים בתוך 200 הראשונים בעולם - הוא ייתן את הדין, ולראיה בתקופה ההיא בזמן תפקידו היו יותר שחקנים בתוך ה־200 הראשונים. שכרו של מנכ״ל האיגוד מאז מינויו לפני 5 שנים שודרג ב־12.5 אחוזים".