אב לתאומים: "מרוסק על הספה בתשע בערב"

חשבתם ששעון ביולוגי מתקתק רק אצל נשים? אז זהו, שלא, הוא מתקתק גם אצלנו הגברים. אצלי הוא התחיל לתקתק בגיל שלושים. הבנתי שמשהו מהותי חסר לי בחיים - וזה משפחה וילדים. גרתי באותה תקופה בלונדון עם בן הזוג דאז, אבל לא הייתי מאושר בזוגיות הזו, והחלטנו להיפרד. חזרתי לארץ והתחלתי לחפש את עצמי. כמו שאומרים בעגה המקצועית - משבר גיל שלושים.

התחלתי ללמוד קואצ'ינג ותטא הילינג ולהסתדר בחיים, אבל השעון המשיך לתקתק. באוזן אחת אמרו לי השדים בראש: "איך תצליח להביא ילד לעולם לבד? אתה לא בזוגיות, אתה ילד בעצמך. אפילו כלב אתה לא מצליח לגדל". המלאכים באוזן השנייה אמרו לי: "לך עם החלום שלך, אתה מסוגל, אתה תהיה אבא מדהים, יש לך כל כך הרבה מה להעניק לילד שלך".

אבא במשרה מלאה

בגיל 34, למרות כל הפחדים והחששות, אזרתי אומץ והחלטתי להביא ילד לעולם בתהליך פונדקאות. לא רציתי הורות משותפת, רציתי להיות אבא במשרה מלאה, ואם אפשר, אז גם אבא צעיר יחסית. בניסיון השלישי נקלטה הפונדקאית, וכנראה לאלוהים ולגורל יש את הרצונות שלהם, כי בבדיקת הדופק גיליתי שיש לי תאומים. הייתי בהלם מוחלט, ממש לא חשבתי על תאומים. סיפרתי למשפחה ולחברים ומכל הכיוונים שמעתי - "איך תגדל תאומים לבד?".

בשבוע 35 הפונדקאית כבר נכנסה לבית החולים עם פתיחה. הגעתי לבית החולים, ובתינוקייה שכבו להם שני פספוסים קטנטנים במשקל 2.100 ו-2.500 גרם. איך בכלל מרימים דבר כזה קטן? איך אני מחליט מי יהיה ינאי ומי יהיה אלעד? אני מסתכל עליהם, מרים אותם ומתחיל לעכל ששני התינוקות האלו הם שלי, אני אבא שלהם.

"אני אבא שלהם!"(צילום: אלבום פרטי)

בכלל, המושג הזה "אבא" הוא משהו שגם היום אני עדיין מנסה להתרגל אליו. "אבא" תמיד היה נשמע לי כמו מישהו מבוגר, אחראי ורציני. כמה בגרות ואחריות יש במילה אחת בת שלוש אותיות, איזה משקל יש למילה הקטנה הזו. הם מסתכלים עליי ובשבילם אני הדוגמה והמופת, אני מודל החיקוי לאיך מתנהגים בחיים, איך מדברים, וכמה משמעות יש בכל מילה שאני אומר להם.

אוכל שאריות מהמקרר בעמידה

לאחר חודש התחלתי לעכל שהחיים שלי משתנים לי מול העיניים - ברור שלטובה, אבל זה שינוי מאתגר. כבר אין לי דקה זמן לעצמי - לעשות יוגה, לרוץ, לשבת עם חברים בבתי קפה, לעשן סיגריה במרפסת. כל מה שהייתי עושה על בסיס יומי נעלם. למי יש כוח, חשק וזמן? אני מסתובב עם עיגולים שחורים סביב העיניים מעייפות שלא נגמרת. תכפילו בשניים את חוסר השינה עם תינוק אחד, ואני עוד לבד. התקלחתי רק כשהגיעו אליי משפחה וחברים לבקר. החיים שלי הפכו להיות משימתיים, ותפקדתי על טייס אוטומטי.

עייפות שלא נגמרת(צילום: אלבום פרטי)

בכי, בקבוקים, קקי, פיפי, מקלחות, בישולים, כביסות, ניקיונות - הכול כפול שניים. אין לי זמן אפילו לחשוב, בתשע בערב אני מרוסק לחתיכות, אפילו להכין לעצמי לאכול אין לי כוח, אני אוכל שאריות מהמקרר בעמידה. המשפחה והחברים עזרו לי המון, כל מי שהגיע לבקר קיבל תינוק ובקבוק לידיים. לא היו ביקורי סרק כדי לקשקש. מי שבא - בא לעבוד. למדתי לבקש עזרה, משהו שהיה מאוד קשה לי לפני התאומים.

לכתבות וטורים נוספים - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet

אני לא יודע איך שרדתי את התקופה הזו. לפעמים התחשק לי פשוט לברוח מהבית מכל הבכי והבלגן. היו רגעים שבהם לא יכולתי לשמוע יותר בכי, ותוסיפו לזה גם תסכול מהעייפות ומהקושי להיות לבד. פיתחתי חוזקות ותעצומות נפש להתמודד והזכרתי לעצמי כל הזמן שאני מסוגל, שיש לי את הכוחות להתמודד.

כשהם חייכו אליי, זחלו בבית ויותר מאוחר גם מלמלו "אבא, אבא" והתרפקו עליי, זה פשוט המס את כל התסכולים והקשיים. אלו הרגעים שאני אומר לעצמי שזה היה שווה את הכול - את כל הקשיים והמשברים. אלה השמחה והאושר הגדולים ביותר שיכולתי לבקש.

שווה את הכול(צילום: אלבום פרטי)

רק רוצה לישון

כשהילדים היו בני חצי שנה, התחילו לחזור אליי מחשבות על זוגיות, רציתי מאוד זוגיות, אבל לא היה לי כוח להעניק מעצמי כי כל האנרגיה שלי הייתה מופנית לילדים, והיו גם מחשבות על מי בכלל ירצה להיכנס לזוגיות עם אבא לתאומים בני חצי שנה. דיברתי פה ושם עם אנשים באתרי היכרויות, אבל רק המחשבה לצאת לדייט עשתה אותי עייף; למי יש כוח לדבר כשאני מחוק מעייפות ולהתקלח לפני הדייט? כל מה שאני רוצה זה לשכב על הספה ולבהות בטלוויזיה או לישון כשהתאומים ישנים.

בתוך תוכי ידעתי שתגיע זוגיות כשהילדים יגדלו קצת ותחזור לי האנרגיה. ואכן, כשהם נכנסו לגן, לקראת גיל שנה, הכרתי את עמית. זו הייתה אהבה ממבט ראשון, ממש כמו באגדות. עמית ישר השתלב במשפחה. הוא התאהב בילדים מהרגע הראשון - והם בו. בתוך כמה חודשים עברנו לגור יחד והתחתנו, ואפילו עזבנו את תל אביב לטובת אבן יהודה. אפילו אני לא האמנתי שאעזוב את תל אביב אי פעם לטובת מושב בשרון.

התקתוק הזה של השעון הביולוגי הוביל אותי להקשיב לעצמי ולשמוע את הקול הפנימי שלי. הקול שדחף אותי להגשים את עצמי, להיות אבא, להקים משפחה. אני הכי מאושר בעולם שבחרתי להקשיב ללב שלי וללכת בעקבותיו. ינאי ואלעד הם המתנה הכי גדולה שלי, והעובדה שאני אבא שלהם ודמות החיקוי שלהם גורמת לי להשתדל להיות אדם טוב יותר ומודע יותר.

רוי קוריטשונר  הוא אב לתאומים בני שנתיים וחצי, מטפל הוליסטי, מנחה סדנאות ומעביר הרצאות על סיפור חייו